איסור שקר

לא ברור לי מניין אתה לוקח את ה"פשטות" זאת, אבל רוב הפוסקים סבורים לא כך (ממש לא רק רבינו יונה). זה גם די מפורש בשו"ע (יו"ד ת"ב סי"ב).

לוקח זאת מהפשטות. "מדבר שקר תרחק" לא נמנה במנייני המצוות העיקריים. גם אלו שכתבו שיש איסור, חלקם סייגו שזה רק היכא שהשקר גורם נזק (השאלה עסקה בשקר בלי נזק).
ראה סקירה קצרה כאן: https://www.google.com/amp/s/www.kikar.co.il/_amp/parshas/379116

ולגבי שו"ע, איני יודע למה התכוונת. ביו"ד אין סימן כזה וגם בחו"מ אין סעיף כזה.

כל אלד ופשטות שלו. כשאני קורא את הפסוק אני לא אואה רמז שמדובר דווקא בשקר שגורם לנזק (אא"כ אני דורש סמוכין ונקי וצדיק אל תהרוג), אלא ששקר הוא דבר שצריך להתרחק ממנו.
המאמר ההוא חלקי מאד, מומלץ לעיין בספר ניב שפתיים למשל לדיון מעמיק. אפילו כאן https://www.hamichlol.org.il/%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%A9%D7%A7%D7%A8 אפשר למצוא דיון מקיף יותר.
חלק ממוני המצוות כן מנו (עיי"ש), ובכל מקרה זה לא בהכרח מדד כלשהוא.
לא יודע איזו מהדורה אתה מחזיק, אצלי זה מופיע שם. למען הנוחות אצטט "מי שמת לו מת ולא נודע לו אינו חובה שיאמרו לו ואפילו באביו ואמו ועל זה נאמר מוציא דבה הוא כסיל ומותר להזמינו לסעודת אירוסין ונישואין וכל שמחה כיון שאינו יודע מיהו אם שואל עליו אין לו לשקר ולומר חי הוא שנאמר מדבר שקר תרחק:"

אני משתמש בפרוייקט השו"ת. משום מה לא התגלגל לי למטה ועצר בס"א או ב. מוזר.
בכל אופן, המקור ל'הלכה' זו הוא מעשה במו"ק כ ע"ב, ורחוק מאד ללמוד משם הלכה. בפרט שהגמרא עצמה לומדת משם תלת וזה לא אחד מהם. לכן מפשט הגמרא זה נראה לכל היותר כמו הנהגה טובה. וכידוע בשו"ע אינו מקפיד לעשות את ההבחנות בין הלכה לבין הנהגה טובה.