אמת ולא יציב

שו”תקטגוריה: כלליאמת ולא יציב
מיכאל שאל לפני 5 שנים

שלום, קראתי את ספרך אמת ולא יציב, שם הזכרת שהטעות המשמעותית שאנו מחליפים את מושג האמת עם מושג הוודאות במקום מושג הסבירות.   ז”א שבגלל שכל הטלת ספק גורמת שהדבר שעליו הוטל הספק הוא כבר לא וודאי יותר. כך לא נותר שום אמת על העולם. אך אם נקשר כראוי את מושג האמת לסבירות אז יפתח לנו צוהר משמעותי להבנת העולם בדרך המיטיבית.  
רציתי לשאול, אבל אני גם יכול להטיל ספק על מדד הסבירות שלי. מי אמר שמה שאני תופס כסביר הוא אכן הסביר? אולי בכלל הלא סביר הוא הוא הסביר. ואז ממילא אין גם סבירות בעולם והעולם חוזר להיות פוסטמודרנסטי.

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 5 שנים

שלום מיכאל.
ברור שאם תטיל ספק תהיה בספק. אימוץ קריטריון של סבירות אומר בדיוק את זה: שכשאין סיבה להטיל ספק לא מטילים. אלו שמזהים אמת עם וודאות מניחים בדיוק את הנחתך שכשאין וודאות אין אמת כי הם לא מקבלים מדדי סבירות. ברור שלא ניתן להראות שמדדי הסבירות הם סבירים, שהרי גם על הקריטריונים הללו עצמם תוכל לשאול מי אמר שהם נכונים. זוהי בדיוק הספקנות הפוסטמודרנית.
זה הוויכוח ואתה צריך להחליט היכן אתה עומד.

מיכאל הגיב לפני 5 שנים

הסיבה שקראתי את הספר היא בין היתר סוליפסיזם.
אם אני מקבל החלטה היכן אני עומד, =שאכן יש קריטריון לסבירות, אז במילים אחרות אני למעשה מקבל החלטה ללא שום בסיס… אם כך לא הבנתי מה דבריך הועילו? אלא רק הזיזו את המשוואה צעד אחד אחורה, בהגדרת הסבירות. וגם פה זה לא יכול לעמוד כנגד הרעיון הספקני.

מיכי צוות הגיב לפני 5 שנים

אני טוען שאין שום צורך להתמודד עם הרעיון הספקני אלא למי שמוטרד מהספקנות. ומי שמוטרד ממנה לעולם לא יוכל להתמודד )כי תמיד ניתן להמשיך ולהטיל ספק על כל הנמקה(. חיפוש כזה הוא מיותר אפריורי וחבל להשחית זמן על קריאת ספרים. ספרי מיועד לומר לקורא שבניגוד לתחושה הראשונית הספקנות אינה קושיא כי אמת לא זהה לוודאות. מי שלא מוצא בתוכו הסכמה לזה )ואינו פונדמנטליסט( יישאר ספקן בכל מקרה.

מיכאל הגיב לפני 5 שנים

אז כיצד הרב חושב שניתן להתבגר ולצאת מהספקנות, ולהסתפק בסבירות? (הרי גם במדד הסבירות ניתן להטיל ספק, וכן בהכרה בחושים הבנה וכן הלאה).
איזו “הבנה” הרב חושב שראוי לי לדעת ליישם כדי לצאת מתקופת הנערות לבגרות?

מיכי צוות הגיב לפני 5 שנים

איני מכיר מירשם או אפשרות סיסטמתית לצאת מעמדה ספקנית. ספקנות היא חור שחור. לכל היותר אתה יכול לגלות שאינך ספקן (פשוט לא הבנת את עצמך נכון, וזיהית אמת עם וודאות). אם תטיל ספק בכל מה שניתן להטיל ספק, ברור שאין שום דרך להוציא אותך מזה. אני פשוט חושב שכדי להטיל ספק צריך סיבה (לא כל חוסר ידע הוא מצב של ספק. ראה עין איה לא ע”ב) ולכן ההנחה המובנת מאליה שכל מה שניתן להטיל בו ספק יש להטיל בו ספק היא לא נכונה.

מיכאל הגיב לפני 5 שנים

להטיל ספק בהטלת ספק זוהי חשיבה מענייננת. אבל מי הבטיח שאכן זוהי הדרך הנכונה והרציונאלית.?

מיכי צוות הגיב לפני 5 שנים

מיכאל, ממגדל הפיקוח: אתה איתנו?

מיכאל הגיב לפני 5 שנים

איבדנו קשר עם הקרקע, מקווה לאותות חדשים ממגדל הפיקוח,(כיצד ניתן להיות בעל סבירות במשהו). רות עבור.

מיכי צוות הגיב לפני 5 שנים

אכן, איבדנו.

מיכאל הגיב לפני 5 שנים

אולי המגדל פיקוח יכול לתת הוראות חזרה והגעה לקרקע !בשלום!?

מיכי צוות הגיב לפני 5 שנים

מגדל הפיקוח נתן, אבל אתה לא איתו. אתה חוזר שוב ושוב על אותה שאלה שנענתה. קרא שוב.

ישראל הגיב לפני 5 שנים

מיכאל (השואל), מה איכפת לך להישאר ספקן?
(נדמה לי שהמחשבה בזה יכולה לעזור לך).

מיכאל הגיב לפני 5 שנים

קראתי שוב,
אז למעשה מגדל הפיקוח ממליץ ליישם תוכנית תלת שלבית כדלהלן –
I. ההבנה שלא בכל דבר צריך להטל ספק אף שניתן להטיל בו ספק.
וכדי להטיל ספק צריך סיבה. ?
II. לקבל את חיווי ההכרה שלנו, בין אם ההכרה הגשמית, חמשת החושים, ובין להכרה השכלית. ולא להטיל בהם ספק. (לא כל כך ברור לי למה להניח שהם אכן נכונים גם אם אני מקבל את סעיף I אשמח שהרב יחדד נק’ זו)?
III. ? לצאת לדרך חדשה בעולם “כציפור” חופשי ושמח. ? דווקא הנק’ הזו לשם שינויי היא מאוד ברורה.

מה הרב חושב על כך :
פשוט אני חושב שאין לי ‘כלי’ שיטתי אחר פרט ללהסתמך על הנחות היסוד שלנו – אינטואיציות. והם גם נשמעות הרבה יותר סבירות משאר האפשריות. יתירה מכך, גם לא ממש מסתבר להניח שהראש שלנו יצר את כל העולם שבחוץ, למשל שאנשים אחרים יודעים דברים שאני לא יודע. כך שממש כל ההבנה הזאת מאוד זרה לרוחי, ונשמתי ממש ‘מקיאה’ הבנה ספקנית זאת.

ישראל,
אם יראה לא סביר שהחיים הם אמיתיים אלא רק חלום אני לא רואה סיבה לחיות. והרבה דרכים יש לעשות כן גם בחלום. אינך חושב שזוהי גישה נכונה?

מיכי צוות הגיב לפני 5 שנים

II הנקודה הראשונה אומרת שאם יש לך אינטואיציה כלשהי צריך סיבה כדי להטיל בה ספק. אם יש לך אינטואיציה שכלי החישה והחשיבה שלך נכונים, צריך סיבה טובה להטיל בהם ספק. לדעתי אין סיבה כזאת, והמסקנה היא לסמוך עליהם. במחברת הרביעית הסברתי שברקע מונחת אמונה באלוקים, אבל זו קומה ב.

אני לא כ”כ מבין את פסקת ההמשך. זה מה שכתבתי, לא? אז אם אינך ספקן אין לך סיבה להטיל ספק וממילא צא לדרכך בנחת (סעיף III שלך).

ישראל הגיב לפני 5 שנים

מיכאל, חיכיתי שתסיים את הוויכוח שלך עם מיכי. איני יודע מה מסקנתך, אבל באם אתה עדיין מוטרד מהשאלה, אמשיך קצת בכיוון שהתחלתי למעלה.

שאלתי אותך מה איכפת לך להיות ספקן (בטענה שהמחשבה בזה תוכל לעזור), וענית לי שאם החיים לא אמיתיים אין סיבה לחיות (את המשפט השני שבדבריך, לא הבנתי).
כעת אוסיף שלמי שבאמת מוכן להתאבד אם יתברר לו שאין מוצא מהספק אין לי תשובה. אבל אני מניח שהרבה מאוד מהספקנים, ובעצם, כל אלו שלא התאבדו, לא מוכנים לוותר על החיים. כלומר בדבר אחד אין להם ספק: הם רוצים לחיות. אם הספק מערער אצלם את האמונה בכל מיני דברים, הוא לא מצליח לערער את הרצון לחיות (גם עם הספיקות).

כעת, אני מציע להסתמך על רצון בלתי מעורער זה (וככזה הוא ‘וודאי’) כבסיס לכל הוודאות שלך. הרי זה מה שלמדנו מיסודו של דקארט: מושג ה’וודאות’ מבוסס על החוויה הפנימית של הקיום שלנו (הוא ניסח את זה במשפטו הידוע “אני חושב משמע אני קיים”, ומנקודת מוצא זו הוא ניתח את חוויותיו השונות של האני הזה, ופיתח אותן לאמונות ודעות וודאיות).
כלומר, הספקן שוכח שהקריטריון על פיו יש לשפוט את ה’אמת’ ו’שקר’ הוא החוויה הפנימית של ה’קיום’. כל חשבון והוכחה אינטלקטואליים אינם אלא אמצעים המביאים את האדם החושב לחוות את הקיום של הדבר.

למשל: ההיסק הפשוט שמוביל אותי מנגינה הנשמעת לאזניי לקיומו של מנגן, לא משאיר אותי עם מסקנה מילולית-אינטלקטואלית-קרה: ‘בהכרח יש מנגן’, אלא הוא מביא אותי לתפוס באופן ‘חושי’\’חווייתי’ את קיומו של אדם שמנגן [באופן בלתי מודע אני אתייחס לא רק לקיום ה’יבש’ שלו, אלא למשל אני אתחיל לחשוב על הסיבות המניעות אותו לנגן, או לאתר את מקומו המדוייק, ועוד. כל אלו ההתעניינויות-המתלוות האינסטינקטיביות מעידות עלי שההיסק הוביל אותי לתפיסה חווייתית של המושג הלוגי הקר ‘סיבת הנגינה הנשמעת’].
אם נתבונן בהיסק הזה, נבחין שהוא הסתמך ראשונה על וודאות “חווייתית”: אני שומע נגינה. מכאן, החוויה (שאינה מקבלת דבר בלי סיבה: היא ‘חשה’ אינטואיטיבית שיש מקור לכל דבר, גם אם הפילוסופים נתחבטו רבות בשאלה אם היא ‘צודקת’ בכך או לא, עכ”פ המציאות היא שכך טבעה) עברה אוטומטית לתחושה של קיומו של המקור\סיבה של הנגינה, וכאן, האינטלקט נכנס לפעולה ו’הגדיר’ בניסוח לוגי את ה’סיבה’ הזו כ’אדם מנגן’.

העולה מהדברים הוא שה’סבירות’ וה’אמונה’ (נקראות גם ‘אינטואיציה’) מבוססות על תחושה חווייתית של הקיום שלנו ושל מה שקורה לנו (גם אם איננו יודעים להצדיק את אותה תחושה). כל ‘אימוץ’ או ‘קבלה’ של דעה מבוסס על תחושה\חווייה של קיומו (או העדרו) של הדבר עליו טוענת הדעה המאומצת.

למשל, בשאלה האם יש בורא לעולם? התחלת החשיבה תהיה בתחושה הטבעית: אני חש וחווה את קיומו של העולם (אם לא, אין מקום לשאלה). ומכאן, האם התחושה הזאת מקבלת\חשה שיש או שאין בורא? רק לאחר מכן, האינטלקט ינתח את התחושות ויגדיר אותן בשפה לוגית.

לחילופין, הקריאה והלימוד של ההוכחות השונות שהוצעו ע”י אחרים גם כן ייעשו על בסיס החוויה: האם הטענות הלוגיות המוצעות מעוררות אצלי את התחושה והחוויה של קיומו של הדבר אותו הן באות להוכיח? אם לא, הן יישארו לפניך כאות מתה, ואם כן, אתה השתכנעת מהן. זאת אומרת שהדבר נעשה ‘וודאי’ מבחינתך, באותה וודאות שאתה חי. ואין סיבה לבקש וודאות גדולה מזאת, כמו שאתה ‘רוצה’ בחיים שאינם וודאיים אלא ברמה הזו של החוויה.

השאר תגובה

Back to top button