מעשר במילגות

לפני שניגשים לשאלות הספציפיות, חשוב לזכור שלרוב הפוסקים, מעשר כספים הוא מנהג ומידת חסידות בעלמא, ולא חובה הלכתית גמורה מדינא. לכן, במקרים של דוחק כלכלי, בהחלט יש צדדים להקל. יתר על כן, גדרי המעדר עמומים מאד ואנשים כותבים מסברתם בעלמא. כך אעשה גם אני.

א. לגופו של עניין, מלגת קיום שנועדה לאפשר לך ללמוד דומה במהותה לקצבה שמקבל אברך בכולל או סטודנט. אם אתה נמצא במצב שאין לך די לצרכיך הבסיסיים, אין שום סברא שתיטול כספי תמיכה או צדקה על מנת לתת צדקה לאחרים. במקרה כזה, עליך להשתמש בכסף כדי מחייתך ואינך צריך לעשר. אם המלגה מותירה בידיך רווח פנוי מעבר לצרכיך הקיומיים, מן הראוי לעשר ככל הכנסה.

ב. אם המלגה מותנית במתן תמורה כלשהי מצידך, כגון התנדבות או העברת הרצאות, היא כבר אינה מלגת סיוע גרידא אלא משכורת. על כסף שמרוויחים מעבודה (רווח שבא מעמלך) יש להפריש מעשר כספים, ממש כפי שמנכים מעשר ממשכורת נטו של כל אדם עובד. אבל כאמור זה נכון גם למילגה סתם.

ג. לגבי מלגה המכסה ישירות את שכר הלימוד (ואינה מגיעה אליך כהכנסה פנויה), נראה לומר שאין חובה לעשר ממנה. כפי שכתבתי בעבר לגבי תשלום ביטוח שמתקבל על נזק שאירע לאדם, זהו מצב של "מילוי חסרון ולא רווח", ועל מילוי חסרון פטורים מלעשר. המלגה במקרה זה לא מגדילה את ההון הפנוי שלך, אלא רק מונעת ממך חסרון והוצאה, ולכן לדעתי היא אינה נחשבת כרווח החייב במעשר.