בדין הגיית שם המפורש

שאלה נפלאה שאל מר, ולא אוכל להימלט מלענותו. ראשית אומר שקלע לדעת גדולים. כד הווינא טליא אזלנו לטיול עם המדרשייה במאה שערים. כשנכנסנו שם להתפלל מנחה שאל אותי אחד המקומיים לשמי, ואמרתי לו למה זה תשאל לשמי והוא פלאי. ובכל זאת נעניתי ושאמרתי מיכי (בכ"ף דגושה), ואז תהה לעצמו אותו בר נש האם שמי המלא הוא מיקאל.
ולימים כשעלתה שיבה בשערותיי בינותי בספרים של רבותינו הפילוסופים האנליטיים (מוהרר"ב ראסעל ותלמידיהון) וראיתי ששמו של אדם הוא הסכמי (ראה שתי עגלות שער שני) להבדיל מתיאור (מיידע ומצביע), ממילא אין כל הכרח שתהיה עקביות בין שם מלא לשם חיבה כל עוד ברור למי הדברים מתייחסים. וכך נסתתמו טענותיו של אותו פוחח, האיש לבוש הפסים. וכך שגא שלומי כמי נהר ונמלא פי שירה כים ושפתותיי שבח כהמון גליו: הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, הנותן לשכווי בינה להבחין בין תכלת לקלא אילן ובין שם לתיאור.