גזירה מפני הנכנסין

באו\"ח סימן קל\"ח מובא \"הקורא בתורה לא ישייר בפרשה פחות מג\' פסוקים, מפני היוצאים אז מבית הכנסת, שיאמרו העולה אחריו לא יקרא אלא שני פסוקים הנשארים.\"
המשנה ברורה מסביר שהכוונה לפרשה פתוחה וסתומה, ולא שני ושלישי. אך בשעה\"צ הוא נוטה שצריך לנהוג כן גם בשני ושלישי כי כאן הגזירה שייכת כאן.
האם אין כאן אוקסימורון? ממ\"נ, אם דנים לפי טעם הגזירה (שמרנות מדרשית, כלשונך) אז צריך לנהוג כן רק בשני ושלישי שהרי בימינו אף אחד לא מעלה לתורה על פי הפרשה הפתוחה והסתומה, ואם דנים בצורה שמרנית – פשטית, אז אין שום צורך לנהוג כן גם בשני ושלישי.
נראה לי שזו דוגמה טובה לעיבוי ההלכה כאשר לא משתמשים בהבחנה שלך.