דטרמיניזם ואתאיזם

לא כל כך הבנתי. אני מדבר על עצם ההצדקה האפיסטמולוגית להאמין בנכונות הדטרמיניזם. שהרי גם אם הדטרמיניזם נכון (אונטולוגית), אין שום הצדקה אפיסטמולוגית להאמין בו כיוון שהאמונה הזו עצמה היא איננה תוצר של שיקול דעת. טענתך היא שקיימת כזו הצדקה, במצב שבו המסקנה הדטרמיניסטית שגויה?

לא רואה כאן משהו שלא עניתי עליו.

אותו קושיה יש על הליבראטן של שיקול מסדר שלישי ז״א מי אמר ששיקול הדעת שלי נכון ,
כפי ששם אתה לא חושש לטעות (ספקנות)

כך הדטרמניסט עוצר בשאלה מסדר שני.

למה הרב מעדיף לעצור בסדר שלישי משני ? הטענה הספקנית כורתת את שניהם , ואם אינך ספקן אז לבריאות 😉

זו ממש לא אותה קושיא. זה חוסר הבנה לבי ההבדל בין קושיא לבין שאלה. על הליברטאן אני יכול להעלות שאלה: מניין לך שאתה צודק. על הדטרמיניסט זו קושיא: אין לך שום דרך לדעת שאתה צודק כי אתה כפוי לחישוב מכני. לשיטתו זה לא סביר. לשיטת הליברטאן אין קושיא, כי אני חושב שאני צודק וזהו. אתה יכול לכל היותר להעלות תהייה ספקנית האם זה נכון.

לשיטתו זה מאוד סביר כי יש אבולוציה זה כמו מתכנת שתכנן את ChatGPT האם בגלל שהוא חישוב מכני כנראה התשובה שלו היא טעות ??? האם התשובה של מחשבון כנראה לא נכונה ?
ואם הוא דטרמיניסט שמאמין באלוהים ?

ליבראטן נמצא באותו מצב זהה , הפלט של שיקול הדעת אומר שהמחשבה כנראה נכונה אבל זה רק מתוך היותו בתוך החשיבה ,
כמו כן , לשיטתך לבריאטן אתאיסט יכול לא לקבל את הראיה האפטימולגית לאלוקים – נכון שרוב העולמות ייצרו אנשים בעלי שיקול דעת לקוי , אך אני נמצא בעולם ״הנכון״.
אבל אתה לא מקבל את הדחייה הזאת של הראיה האפיסטמולוגית

אין אבולוציה. זו הזיה של המוח שלו. הסברתי את ההבדל מהליברטאן.
לא יודע מהי הראיה שאתה מדבר עליה ומניין אתה יודע מה אני חושב לגביה.