דילמה בין חוקי מדינה לציווי השם

שו”תקטגוריה: כללידילמה בין חוקי מדינה לציווי השם
אורן שאל לפני 4 שנים

באופן כללי, איך אדם דתי צריך להתמודד עם הדילמה בין ערכי הציבור או חוקי המדינה ובין הציות למצוות השם (במקומות שיש סתירה בין השניים)?

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 4 שנים

אורן שלום.
זוהי שאלה כללית ורחבה למדיי. היא קשורה לתיאוריה כללית של כפילות נורמטיבית שעסקתי בה בעבר, ואני כותב עליה גם בספר התיאולוגיה שכעת מעסיק אותי. אנסה להתייחס כאן בקצרה ורק באופן כללי ותיאורטי. אם יש שאלה ספציפית ניתן לדון בה לגופה לאור האמור כאן.
הנחה א: ככלל, ההנחה היא שיש מחוייבות לשתי מערכות החוקים. בין אם ההלכה עצמה מכירה בשתי המחוייבויות הללו ובין אם לאו. האדם יכול להחליט שהוא מחוייב לשתיהן. אין הכרח לראות בהלכה פוסק אחרון גם למי שמחוייב לה.
הנחה ב: כמעט לכל אדם, דתי או לא, יש מחוייבות כפולה במקביל לחוק המדינה. כך לרוב בני האדם החילוניים יש מחוייבות למוסר ולחוק. לכן בניגוד לשטות הרווחת קונפליקטים כאלה אינם נחלתו של האדם הדתי דווקא. פשוט מערכת הערכים של האדם הדתי מקיפה ומפורטת יותר ולכן ההתנגשות עם החוק תדירה יותר. מעבר לזה, מעצם טיבה של המערכת המוסרית היא מתנגשת פחות עם החוק מאשר המערכת ההלכתית-דתית (כי המחוקק הוא חילוני ובד”כ מחוייב למוסר אבל לא להלכה).
הנחה ג: כשיש מחוייבות כפולה יכולים להיווצר קונפליקטים ואין בכך שום בעיה עקרונית. זה לא סותר שום חוק לוגי, כמו שהתנגשות בין ערכי מוסר (קונפליקט מוסרי) לא סותרת את הלוגיקה. ברור שהכרעה שתתקבל תתנגש עם אחת המחוייבויות, אבל אין בכך כדי לומר שהוא לא מחויב למערכת הזאת, שבהרי זה טיבה של הכרעה בקונפליקט.
הנחה ד: ההכרעה בקונפליקט כזה לא יכולה להתקבל במסגרת אחת משתי המערכות, שכן מדובר בהכרעה עליהן עצמן. לכן אין “תשובת בית ספר” לקונפליקטים כאלה, ומדובר בהכרעה אישית שלך. ההכרעה גם לא מסורה לפוסק ולהלכה בכלל, שכן היא לא הכרעה הלכתית.
מסקנה: בהינתן קונפליקט כזה עליך להחליט מה טיב המחויבות שלך לשתי המערכות ומה טיב הקונפליקט. תרגום: החלטה א היא להכריע מי מהשתיים עדיפה בעיניך. והחלטה ב היא לקבוע עד כמה הצעד הנדון חשוב מבחינת כל אחת מהן. הסיבה לצורך בשתי ההכרעות היא מפני שגם אם המחוייבות למערכת הדתית היא עליונה בעיניך, עדיין ייתכן שמדובר בהפרה שולית של החוק הדתי אבל בצעד מהותי וחשוב מבחינת המחוייבות לחוק. כך למשל בדילמה האם לסרב פקודה. חשוב על מי שמתנגד דתית להחזרת שטחים ומבחינתו המחוייבות הדתית חשובה יותר מאשר הלכידות של הצבא וערכי החוק והדמוקרטיה. האם בהכרח עליו לסרב פקודה של פינוי יישובים? לא ממש. אם הפגיעה בלכידות הצבא היא אנושה והערך הדתי שנפגע הוא זעיר, יש מקום לציית גם אם המחוייבות הדתית היא החשובה יותר בעיניו. גם ההיפך נכון כמובן.
כשהפגיעה שווה, ההחלטה תתקבל לפי המעמד של שתי המערכות אצלך.
איך קובעים את המעמד הזה? כאמור (ראה הנחה ד), זה עניין אישי ואין כללים בזה (שהרי אף אחת מהמערכות עצמן לא יכולה להכתיב את מעמדה שלה ביחס למערכות אחרות. רק האדם עצמו מחליט על כך).
באופן כללי, איך אדם דתי צריך להתמודד עם הדילמה בין ערכי.
——————————————————————————————
יובל ש’:
שלום לרב מיכי,
אם הבנתי נכון, הפתרון שנתת לדילמה הוא נתינת משקל עבור כל צד ובחירה לפי המשקל הגדול יותר (וזאת אף למרות אפשרות היותה של בעלת המשקל הנמוך, המערכת העדיפה. למשל ההלכה).
הדילמה עסקה בבחירה בין שתי מערכות סותרות והפתרון שהצעת הוא הצבת מערכת שלישית הבוחנת את השתיים הראשונות בעזרת משקלים ומכריעה ביניהן במקרי התנגשות. אך לכאורה, אם מערכת אחת היא הנכונה בעינינו ואליה נתונה מחויבותנו, מדוע משקל כלשהו (כבד ככל שיהיה) של מערכת אחרת שנייה צריך להשפיע על ההחלטה? נראה שהמערכת השלישית מתערבת ונכנסת לתוך המערכת הראשונה ושוללת מאתנו את המחויבות. אז שוב, חזרנו לדילמה מדוע המערכת השלישית שבחרה בבעלת המשקל הגבוה עדיפה מהמערכת הראשונה שבחרנו להתחייב אליה? נראה לי בין השיטין שהנחת מערכת שלישית מכריעה ובעצם בחרת להתחייב אליה במקום לראשונה.
אם נלך לשפה המדוברת, יטען הטוען כלפיך שאינך באמת מחויב להלכה אלא לערכיך שלך. אני יודע שאינך מתרגש מהגדרות וכינויים כל עוד אתה מאמין במה שאתה עושה. אך כמי שרואה עצמו מחויב להלכה, האם אין כאן באמת בחירה בנורמה אחרת על חשבון ההלכה? (איני טוען שזה פסול אלא מנסה להבין ולחדד)

תודה ויום טוב,
——————————————————————————————
הרב:
יובל שלום.
כאשר אתה מחוייב לכמה מערכות נורמטיביות, כחלק מהעניין עליך לקבוע היררכיה ביניהן. זו משימה שלך, ואף אחד לא יכול לעשות זאת במקומך. אתה יכול לקרוא לזה מערכת שלישית, אבל אני מעדיף לומר שזה אתה עצמך. כך גם המחוייבות לערכי מוסר מחייבת אותך לקבוע סולם ערכים שקובע היררכיה בין ערכי המוסר השונים. הסולם הזה לא נקבע על ידי אחד הערכים אלא על ידי האדם שמחוייב להם.
לכן אתה צודק בזה שבראש ובראשונה עומד האדם. הוא שקובע את המחוייבות והיחס למערכות הנורמטיביות, וברור שיש להחלטותיו משקל מכריע לעומתן שהרי תוקפן שלהן מבוסס על הכרעותיו (הוא זה שהחליט להיות מחוייב אליהן). אגב, אלו בדיוק דברי ר”ש שקאפ בשער ה של שערי ישר כשהוא דן על תורת המשפטים. הוא אומר שמכיון שהשכל הוא שהחליט לשמוע לתורה אז ודאי שעקרונות נוספים שהוא מכתיב מחייבים גם הם, אפילו שאינם כתובים בתורה. ואנ ימוסיף שאם השכל יחליט לא לשמוע לתורה ודאי שזה גובר על מה שהתורה אומרת (זהו המושג עבירה לשמה בסוגיית נזיר. חז”ל גם הם מכירים בכך, כמו סירוב מצפוני בהגות המשפטית).
במובן הזה נכון בהחלט לומר שאני מחוייב לערכיי שלי ורק להם. וכך גם כל אחד אחר. אלא שערכיי מורים לי להיות מחוייב לתורה. מי שאומר אחרת פשוט לא מבין מה הוא שח. אם המחוייבות לתורה אינה החלטה שלו אז אין כאן מחוייבות אלא פעולה מכנית. ואם זו כן הכרעה שלו – אז שוב חזרנו לזה שהוא והחלטותיו מעל הכל. ובדין כך הוא.
——————————————————————————————
יובל ש’:
ברור שהכוונה שהמערכת השלישית היא בסופו של דבר האדם עצמו. ונכון שהוא זה שבחר להתחייב למערכת ההלכה והוא זה ששוקל, בוחר ומכריע בכל דבר.
 
הצגת דרך להכרעת האדם בין מערכות סותרות בהן הוא בחר והיא הגיונית וברורה. נראה לי שהייחוד בדילמה של ההלכה הוא בכך שאנשים בדרך כלל נותנים מראש משקל כבד יותר להלכה מלמערכות אחרות. ניתן לומר שיש כאן דיון על הטוטליות של החיוב, ברגע שהאדם בחר במחויבות טוטלית להלכה על פני כל מערכת אחרת, הוא מחליט מראש שהיא תהיה בעלת המשקל הגבוה בכל דילמה שתתעורר. לכן, אם בזמן אמת האדם נותן משקל גבוה יותר לפועל היוצא של מערכת אחרת, יוצא לכאורה שבחירה זו אין מחויבות מלאה וטוטלית להלכה.

אנסה לחדד,
נטען לצייר שני מודלים של בחירה במערכות שונות יחד עם ההלכה.
1. מחויבותנו להלכה היא בשווה לכל מערכת אחרת שבחרנו (המוסר הגלובלי, חוקי המדינה..) ואז האדם אכן מכריע ביניהן בשווה בעזרת שיקול דעתו הנותן משקל לכל מערכת. לכאורה יוצא שאין מחויבות טוטלית להלכה אלא לבחירת האדם.
2. המחויבות להלכה היא מעל לכל מערכת אחרת ומראש בעלת משקל גבוה יותר ובזמן דילמה ההלכה תמיד תגבר מלבד מקרי קיצון שגם ההלכה עצמה תכיר בכך שהכרעת האדם באופן מקומי לכאורה כנגדה היא היא המתאימה לה (איני יודע איך לנסח את זה הלכתית, אם בכלל זה לא קשקוש). לפי זה אז ההלכה היא כן טוטלית ופשוט היא זו שמכירה בקיומן של מערכות נוספות שלעתים גוברות.
ישנה לכאורה אפשרות שלישית לתת משקל טוטלי להלכה בכל מקרה ללא יוצא מן הכלל אבל אז מדובר בבחירה במערכת אחת הלכתית ולא בכמה. זה שונה מ2 כי שם איני מכניס את המוסר למשל לתוך ההלכה והופך אותו ליהודי, אלא כמערכת מקבילה שהתורה מכירה בה ולעתים תיתן לה בעצמה את המשקל הכבד.

אז האם ההלכה היא טוטלית? האם היא ככל מערכת אחרת?
——————————————————————————————
הרב:
שלום יובל.
איני רואה כאן שום דבר חדש. אני יכול רק לחזור על כל מה שכתבתי.
השאלה האם ההלכה היא במקום הראשון או האם היא טוטלית מסורה להכרעתך. איך אני יכול לענות לך על כך? אני יכול לומר לך שאצלי היא לא טוטלית. גם אצל חז”ל לא (עבירה לשמה).
אם אתה רואה במחוייבות לא טוטלית להלכה חוסר מחוייבות – לבריאות. זו סמנטיקה בלבד.

השאר תגובה