דעתך על הפוסט הזה של הרב עידו פכטר
הוא מציג את תופעת ההתדלשות ומציע לה פתרון, האם אתה מסכים עם הכיוון שהוא מציג?
מכתב למתדל'"ש
עוברים עליך ימים סוערים. הוריך חינכו אותך שנים רבות לדרך מסוימת. למדת במוסדות דתיים. צברת ידע בתורה. היכרת מבפנים חיי הלכה. תפילה, שבת, כשרות, כיפה, ברכות, תפילין, שמירת נגיעה ועוד הרבה הלכות הפכו אצלך כבר לטבע שני, עד שקשה לצייר אותך אחרת. אבל אתה כבר לא מוצא בכך פשר ומשמעות, ואתה רוצה להפסיק עם זה ולצאת.
אבל המחיר כבד. אם אתה מחליט מה שאתה מחליט אתה לא יוצא רק מהדת. עם אלוהים כבר תסתדר. אתה יוצא גם מהמשפחה, מעין תחושה של בגידה. ההורים גידלו אותך בדרך מסוימת והנה אתה נוטש אותה. אתה מאכזב אותם, פוגע בהם. מעתה, אתה תסומן כילד השונה; זה שעזב את הדרך, ושלא נותר נאמן למסלול שהוכתב לו. תהיה כתובת ללא מעט שיחות ורכילויות בקהילה ובבית הכנסת.
אבל במחשבתך עולות מחשבות בדיוק הפוכות. זה לא שאתה עוזב את הדרך; זה הם, ולמעשה כל העולם שסובב אותך, שעזבו את הדרך. אתה, לעומתם, רוצה להיות אותנטי; לא לעשות דברים רק כי מישהו אמר או כתב שצריך לעשות, אלא בגלל שיש בהם ערך. ואתה לא מבין מה הערך בכל כך הרבה מעשים שדתיים עושים.
אתה לא מקבל את ההסברים הפשטניים שרבנים סלבריטאים מספקים. ואתה צודק. אין באמת הוכחה לקיומו של אלוהים, וגם את קיומו של מעמד הר סיני אי אפשר להוכיח באף דרך שהיא. אתה גם צודק שעורך המשנה, עורכי הגמרא, מחבר השולחן ערוך או המשנה ברורה, היו בני אדם, כמוני וכמוך. הם לא קיבלו את התורה שכתבו בגילוי אלוהי, וגם אם כן – למה שהתגלות של אדם אחד תחייב אותי היום לעשות משהו שאני לא רוצה?
אתה גם צודק שיש הרבה דברים שקשה לקבל בדת. איך בעולם שמעניק לנשים שוויון זכויות, אישה לא נספרת למניין ואם היא רוצה להיפרד מבעלה עליה להמתין עד שהוא יסכים לשחרר אותה ממנו? מה זו הפוליטיקה הדתית המאוסה הזו, בתוך בתי הדין הרבניים, בכנסת וברבנות הראשית? כיצד בשם הדת – לא ליפול חס וחלילה בדיני לשון הרע – מגינים על הפוגעים מינית בנשים ובילדים? איך הכשרות הפכה למערכת מקולקלת שהעיקר בה הוא הכסף?
ולצד הביקורת, העולם שבחוץ קורץ מתמיד. אתה מזהה שם חופש והרבה כיף. כן, כיף, וגם הנאה. ואלו לא מילים גסות. למה לחנוק את החיים ולא לחגוג אותם, אם אנו יכולים? למה לאמץ חיים חרדתיים של הלכה כשאפשר לחיות חיים פתוחים ורגועים הרבה יותר? ואט אט אתה גם מגלה שזה לא כמו מה שסיפרו לך בישיבה התיכונית. גם החילונים הם אנשים טובים ומוסריים ואידיאליסטיים, ולעתים דווקא הם רגישים יותר לבין אדם לחברו מאשר הדתיים שהיכרת. אז למה לא להצטרף למחנה שלהם?
לא, אם אתה מצפה ממני לענות לך על כל השאלות הטובות שאתה שואל, זה לא יקרה. לא כי אין לי מה לומר, ותתפלא – עם הרבה מהביקורת שלך אני גם מזדהה. הנקודה היא שאני לא חושב שזה עניין אינטלקטואלי בעיקרו. מה שאתה חווה לדעתי זה לא רק עניין מחשבתי, שתשובה משכנעת תספק אותו. גם אם אוכיח לך שיש אלוהים (וכאמור, אני לא יכול) או שהיה מעמד הר סיני (וכאמור, גם את זה אני לא יכול), זה לא מה ש"יחזיר אותך לדרך". אני חושב שאתה חווה בעיקר משבר אמון ביחס למשפחתך ולקהילתך, אותה תחושה שהדרך שבה הובילו אותך היא לאו דווקא זו שנכונה עבורך, ושהעולם פותח לך הרבה אפשרויות מתקדמות שמנעו עד כה ממך. משהו פנימי ממך ניתק משורשו.
מה שאני כן רוצה להציע לך זה לפתוח את המחשבה ואת התודעה לאפשרות שלישית. החיים לא חייבים להיות 'או או', או שאתה דתי או שאתה נוטש את הדרך והופך לחילוני. זה לא חייב להיות או להוריד לגמרי את הכיפה או להשאיר אותה. אני רוצה להציע לך אפשרות אחרת, רכה יותר, של רצף. הרי אתה יודע, כמוני, שלצד הביקורת הגדולה על המערכת והממסד הדתי, יש שם הרבה דברים יפים ומרוממים. יש רגעים שתפילה כן מצליחה לגעת בנו. לשבת מסביב לשולחן בשבת ולשחק טאקי עם המשפחה, בלי שכל אחד עסוק בטלפון שלו או רץ לטיול, זה מקסים ועמוק. יש גם רבנים שאתה כן מצליח להעריך ורואה בהם מופת. חגים עשויים להשרות בנו אווירה של קדושה ורוממות רוח, וגם לימוד תורה עשוי להסעיר את המחשבה ולהטעין אותנו במשמעות. אבל מעל הכל, אף אחד לא באמת רוצה לעזוב את המשפחה ואת ההזדהות איתה.
אני מציע לך דרך אחרת, שבה לא תשפוך את התינוק עם המים. אתה לא חייב להישאר בדיוק כפי שגידלו אותך אבל אתה גם לא חייב להתנתק. אפשר לבחור באפשרות רכה יותר – להמשיך לאחוז בטוב שאתה כן רואה, ולעשות דברים אחרים שאתה בוחר לעשות. אולי תתפלא לשמוע שבמקרים רבים ההלכה יודעת להכיל ולקבל גם דברים שלא עולים כיום על הדעת. יש מנעד דעות רחב בהרבה יותר מכפי שמציגים היום בהלכה. יש שיטות ומנהגים שלא מספיק נחשפים אליהם. אבל זו לא אשמתך שאתה לא מכיר זאת; זו אשמת מורי ההלכה שלא חינכו אותך להכיר אותם.
במקום לחוש שאתה צריך לקבל החלטה, להוריד או לא להוריד, לשמור או לא לשמור, בא נתייחס למה שאתה עובר כמסע. כן, גם אני, שמצוי בתוככי העולם הדתי, שרוי במסע. אני כמוך תוהה על אלוהים ועל הדת. אני שואל ומעלה ספקות, לעתים מוצא תשובות ולעתים לא. פעם אני בשיא רוחני ופעם אני למטה, מרגיש תלוש ומנוכר. אבל אני לא מרגיש שאני צריך להכריע כל הזמן. כי אני יודע שאני במסע בירור אישי שילווה אותי כל החיים, קצת כמו אברהם אבינו או עם ישראל במדבר. והאמת היא שאני לא חושב שאי פעם בהיסטוריה עם ישראל הגיע לאיזה יעד ברור שסגור על עצמו. אני בספק אם זה יקרה אפילו בזמן שהמשיח יבא. אז למה אתה חושב שאתה צריך להכריע כאן ועכשיו?
אגלה לך סוד, גם בתוך העולם הדתי והחרדי לא כולם עושים הכל. יש הרבה שמוותרים ביודעין על צומות מסוימים, על לבישת ציצית ואפילו על כמה מהתפילות והברכות. אבל הם רואים עצמם דתיים ומבחינתם הכל בסדר. אני לא אומר שבגללם אתה צריך להכריע שאתה נשאר עם כיפה. ודאי שלא. אני רק רוצה לחשוף אותך לאפשרות לחיות ברצף, בלא לחוש בצורך להכריע כל הזמן.
בני היקר, אתה במסע. וזה מעולה. אל תיחפז להפוך כל סימן שאלה לסימן קריאה. לא כל משבר הוא סוף הדרך; אדרבה, משבר, כך אני מאמין, הוא מנוע הצמיחה הגדול ביותר. אני לא בא לכפות עליך דבר כלשהו. להפך, אני מאד שמח על המקום שאתה נמצא בו. אני רק רוצה לתת קצת פרופורציות, ממי שקצת מבוגר ממך, ועבר דבר או שניים בחיים. אני מציע לכולנו – גם לך וגם לי – להירגע. לא לצאת בהכרזות דרמטיות אלא לקבל את העובדה שהחיים מורכבים, ושלעתים דווקא ההכרזה 'יש' או 'אין', 'אמת' או 'שקר', היא הסילוף הגדול ביותר.
ומעל הכל, אני מזמין את עצמי להצטרף למסע הזה שלך, אם תיתן לי מקום כמובן. איך אומר הנביא – "והשיב לך אבות על בנים"? קודם כל אני רוצה לשוב אליך. גם אם אתה הולך בדרכים אחרות משלי, אני לא רוצה שתתנתק ממני. אני עדיין רוצה שנהיה הכי קרובים בעולם, זה שמסוגלים לדבר לב אל לב בכל מצב. נכון, גדלתי בדור אחר ובאווירה אחרת, אבל דווקא משום כך כל כך חשוב לי להצליח להתחבר אליך מהמקום שלך, מהחוויה שלך, להצליח לראות את העולם דרך הפרספקטיבה שלך. ואז, לשאול איתך את השאלות, ולחפש תשובות, ולפעמים להישאר בספקות. אבל תמיד, בכל מצב, להיות ביחד.
האם תיתן לי מקום בעולמך?
זו בקשתי הצנועה ממך,
אוהבך
אם יש שאלה ספציפית אנא שאל אותה.
האם אתה מסכים עם הרב עידו פכטר שאפשר לכתחילה לחיות ברצף בתוך העולם הדתי
לא, ואני גם לא בטוח שזה מה שהוא התכוון לכתוב. לגבי סוכה במרפסת הוא הבהיר אחר כך שזו הצעה של הרע במיעוטו ולא הצעה הלכתית. ייתכן שגם כאן הוא מתכוון לזה. אם כוונתו לפרשנות הלכתית אחרת, גמישה יותר, זה דיון אחר כמובן. כאן יש מחויבות מלאה והשאלה היא מהי הפרשנות הנכונה להלכה.
אם נוטשי הדת מוטרדים משאלות פילוסופיות, למה כולם נהפכים לחילונים ישראלים קלאסיים ולא מאמצים אחת ממאות הפילוסופיות השונות בעולם? למה קשה מאד למצוא דתל״ש שנהפך לשינטו, קומוניסט או סופי, וכי במקרה כולם מצאו את האמת האבסולוטית בחילוניות הישראלית?
כולנו יודעים את האמת: החברה, ולא הפילוסופיה, היא הענין. ואידך זיל גמור.
לעומת זאת, הדתיים שגדלו בבית דתי כולם משום מה בחרו ביהדות, ולא בשינטו או באמונה אחרת. זה טיעון חלש מאד. אכן אנשים מושפעים מבית הגידול שלהם, והם פועלים על בסיס מניעים מורכבים, אבל לא נכון לקבוע באופן גורף שאין משמעות מהותית להחלטותיהם.
מעבר לזה, הם היו בתוך היהדות ולכן בדקו את זה. הגיעו למסקנה שזה לא נראה להם, וכעת נשארו חילונים ולא בדקו הלאה דברים אחרים שהם לא בתוכם. גם זו אפשרות.
למה זו סתירה?
אכן גם הדתיים שבחרו בדת וגם הדתל״שים שבחרו בחילון עושים זאת בעיקר בגלל השפעה חברתית.
אמת כתבת שיש כאלו שבדקו את הדת וזה לא נראה להם, וכעת נשארו חילוניים ולא בדקו דברים אחרים. השאלה למה באמת לא? מבקש אמת לא מסתפק בידיעה מה לא אמת, אלא מתאמץ למצוא מה כן אמת. מי שמסתפק בהעדר אמת חוששני שלא האמת היא שחשובה לו אלא העדפת ההשתלבות בחברת הרוב, שבמקרה גם נוחה מעוד בחינות ואינה מחייבת הרבה.
כאמור, גם דתיים בדרך כלל מונעים מהשפעת הסביבה, אלא שהם לפחות אוחזים באמת כלשהי (לדעתם לפחות), מה שאין כן חילוניות לא מציעה אמת כלשהי, אלא את העדרה או שלילתה. (אני יוצא מנקודת הנחה שקיום חיי חברה תקינים ונוחים אינו יכול להחשב כאמת, גם אם יש כאלו המתעקשים לקרוא לה ״ערכים חילוניים״)
יוסי, כדתל"ש (חרדל"ש), אני רוצה לענות על השאלה "למה קשה מאד למצוא דתל״ש שנהפך לשינטו, קומוניסט או סופי".
אני רואה בחילוניות פילוסופיה שדוחה התערבויות חיצוניות (אלוהיות) בסדר העולם, ותולה את ההתרחשויות בחוקי הטבע ובהחלטות של האדם. לכן אין טעם שאבדוק את השינטו והסופיות, כי אני לא מקבל את בסיס האמונה שלהן.
אני יכול לומר שאני לא לגמרי מושפע מהחברה שסביבי, וזה מתבטא בחוסר חיבור ללאומיות הציונית, ולהרבה מערכי התרבות, כך שלא נכון לומר שאני פשוט תמונת מראה של החברה. למשל, ההמנון, הדגל ודומיהם לא מרגשים אותי, ואיני משתתף בבחירות מאז שיצאתי לפני 10 שנים.
למגיב שלום,
השאלה היא לא עליך ספציפית, אלא על עוזבי היהדות באופן כללי. לא סביר שבאופן מקרי כל עוזבי היהדות מצאו את האמת בתרבות הרוב שסביבם, בפרט כשבכל תקופה תרבות הרוב היתה שונה. וכי אך מקרה הוא שעוזבי היהדות בא"י בתקופת בית שני אימצו את הפילוסופיה היוונית, באירופה של ימי הביניים את הנצרות, במאה ה-18 את הרפורמה, במאה העשרים את הקומוניזם או הלאומיות החילונית, ובמאה ה21 את החילוניות המערבית?
כפי שציין הרב מיכי, אותה שאלה גם תקפה לאלו שגדלו בתוך הדת ובמקרה סבורים שהיא האמת. כך שהמסקנה משתי השאלות היא שרוב בני האדם חושבים לפי החברה שסביבם, וכל ההבדל בין האוחזים בדת לבין נוטשיה הוא האם הם מעדיפים להזדהות עם חברת המיעוט בה גדלו או עם חברת הרוב ההגמונית שמסביב.
לגביך באופן ספציפי, כמובן איני מכירך ויתכן שאתה מהמיעוט שבאמת חושב באופן עצמאי. אך איני רואה איך חוסר החיבור ללאומיות הציונית מהווה הוכחה לכך, כשכידוע הפילוסופיה השלטת היום במערב (וממילא בשמאל הישראלי) דוחה מכל וכל את הלאומיות על המנונה ודגלה. אך מתבקש הוא ממאמץ הפילוסופיה החילונית של ימינו לחוש חוסר חיבור, אם לא דחיה, ללאומיות וסעיפיה.
הרושם שלי מהמכתב של הרב עידו היא שהוא מבקש מהדל"ש להתחבר לתרבות שביהדות, לא מתוך אמונה. הוא מדגיש שאין לו יכולת להביא הוכחות לקיומו של אלוהים או על מעמד הר סיני, אבל בכל זאת, "תשמור מה שיפה"..
זה אולי נחמד למי שרוצה "תרבות" יהודית.
אבל מה לזה ולמכתב מרגש ומרטיט לב של רב?
ובכלל, אם גם לעצמו אינו יכול להביא ראיה לקיום אלוהים ולמעמד הר סיני, מה הבסיס לאמונה שלו?
בלי להכיר אותו, ורק מהמכתב, זה 'נשמע' כמו אתאיסט נסתר
למה ״פילוסופיה שדוחה התערבויות חיצוניות (אלוהיות) בסדר העולם, ותולה את ההתרחשויות בחוקי הטבע ובהחלטות של האדם״ היא חילונית?
בעל האתר שליט״א דוגל בפילוסופיה זו והוא דתי. הוא חושב שחוקי הטבע נקבעו על ידי גורם חיצוני אך הוא לא מתערב בהם, אלא לעתים נדירות.
דני, כי בעל האתר הוא חילוני עם קליפה דתית דקיקה ושקופה.
בעל האתר עובד את ה' לשמה. מי שעובד את ה' כדי שה' יהיה לו גננת לא עובד אותו לשמה אלא לשם ההנאה שלו. במילים אחרות הוא לא ממש דתי (גם אם הוא מחפש בייביסיטר שינהל את החיים שלו).
באדי, איני מבין למה תפיסה השוללת התערבות אלוהית בעולם החומר היא חילונית. הרי מטרת עבודת האל היא להגיע לתכלית הנמצאת בעולם הרוח, כך שהשאלה אם יש למעשים טובים השפעה על עולם החומר היא צדדית ולא רלוונטית לתכלית הדת.
אפשר לטעון שתפיסה כזו מנוגדת למסורת וכדומה, אבל היא לא חילונית משום כיוון. (למשל הקראות מנוגדת למסורת אך אינה תפיסה חילונית כלל)
לדני לפי הבנתי בעל האתר אינו גודל בכך שעבודת ה' היא לתכלית בעולם הרוח אלא עבודת ה' היא מחויבות לערך עבודת ה' בלא קשר לשאלת התכלית כלל ,
הדתל"ש אינו מקבל גם את המחויבות לדברים חיצוניים ורואה גם בזה סוג של התערבות חיצונית כלומר מבחינתו גם ציווי אלוקי הוא התערבות חיצונית
השימוש במונח ״חיצוני״ הוא מוטעה, כי אם יש מחוייבות למשהו רוחני נמצא שהוא לא חיצוני אלא המהות הפנימית של העולם.
הטענה של הדתל״ש היא כנראה שאין בכלל משהו רוחני, וכל העולם מורכב מחומר בלבד. זו לא שאלה של התערבות חיצונית אלא האם יש משהו מלבד חומר.
הרב עידו פכטר מקבל בהבנה ובפתיחות (ועם כל הכבוד גם די בלית ברירה) כל אדם באשר הוא אשר החליט על דעת עצמו, להטיל ספק בכל דבר אשר לימדו אותו שאין להטיל בו ספק.
כל התהיות שהעלה כולן ראויות לעלות וחלקן בהחלט מחייבות גם הטלת ספק וסלידה והתנערות (לדוגמא: כשרות מהרבנות שכבר מזה זמן רב ואין מי שיחלוק על כך שבעיר יש בה גנבים (רבנות במקרה זה) בידוע שהרב אוהב שוחד)
אמונה חזקה ואהבת השם אינה נמדדת אלא על ידי השם בלבד ולא על ידי החברה והאנשים.
ואהבת לרעך כמוך הוא הכלל היחיד הרלוונטי.
ולגבי שמירת המצוות, זהו בחירתו של אדם משכיל שלא לקבל על עצמו הגבלות בעולם זה אשר מקורן מוטל בספק. וזוהי בחירתו של אדם משכיל כן לקבל על עצמו הגבלות אשר מקורן מוטל בספק.
אין שום הבדל בין השניים.
הרב עידו פכטר כותב למעשה את אשר בליבו הוא, זהו מכתב שאמנם מכוון לדתלש אך ממוען לעצמו…
ומה קורה אם האדם המשכיל בוחר שלא לקבל על עצמו את ה״כלל היחיד הרלוונטי״ של ואהבת לרעך כמוך אשר מקורו זהה למקורן של שאר המצוות?
תו"ם – אני בעד להטיל ספק אבל צריך להיות עקבי ולהטיל ספק בכל. גם בתפיסת העולם המערבית שואהבת לרעך כמוך הוא הכלל היחיד הרלוונטי (ועוד שלל תפיסות). מה שאני מוצא הוא שבדרך כלל מטילי הספק עושים זאת רק ליהדות אך את אמיתות העולם החילוני הם מקבלים ללא סייג.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer