דעת בעלבתים

שו”תקטגוריה: כללידעת בעלבתים
דוד שאל לפני 3 שנים

בין כסה לעשור תשע”ז
השלום והברכה, גמר חתימה טובה !
מרגלא בפי מקובלים ובעלי מוסר שבימים שבין ר”ה ליו”כ ניתן לתקן את השנה כולה – ביום ראשון אפשר לתקן את כל ימי ראשון של השנה שעברה, ביום שני את ימי שני, וכן הלאה. ושמא ב’נטפי’ שבין כסה לעשור ניתן גם לתקן את כל ה’נטפים’ של השנה שעברה? …
בדיחה אירונית מספרת על יענקל הפוגש את בערל ואומר לו: לכשניפגש, אחר יום כיפור, יש לי בשבילך רכילות עסיסית על פלוני.
נזכרתי בזה, כי בשבוע שעבר כתבתי טור המבקר נושא ציבורי מקומם [אותי לפחות], ולאחר ששבתי וקראתי אותו סברתי שאין זה מן הראוי לפרסם אותו לפני הימים הנוראים. ‘נדחה זאת לאחריהם’, חשבתי לעצמי. אמנם בהלכה מוזכר שיש עניין להחמיר בעשי”ת בדברים שנוהגים להקל בהם בכל ימות השנה, הגם שלא ינהג האדם בחומרא זו במשך כל השנה, אך לא בזה היה מדובר…
ואכן, בימי חשבון נפש אלו ראוי לדון מחדש ולחלוק מחשבות עם הקוראים במותר והאסור, ובחובת הזהירות הנצרכת במאמרי ביקורת על אחרים. אנסה לעשות זאת ב’נטפי’ המצורף.
הפעם אכתוב כמה מילות ביקורת גם על עצמי, הגיע הזמן לא? [וואו, איזה ‘צדיק’ אני!]
גמר חתימה טובה!
וב’נטפי’ הפעם:

  1.      סיפורים גדולים על אנשים פשוטים.
  2.      על ביקורת ומבקרים.
  3.      בעל התפילה ר’ משה פורטמן ז”ל

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 3 שנים

שלום ר’ דוד.
 
יישר כח. רק הערה. דעת בעלבתים היפך דעת תורה זה לא הט”ז אלא כמדומני הסמ”ע בסי’ ג.
 
גמח”ט
 
ורק עוד הערה אחת. אני ממש לא מסכים לדברי שיינפלד אלו. לדעתי דעת בעלבתים במקרים רבים הרבה יותר ישרה מאשר דעת תלמידי ישיבה ואברכים וגם רבנים. ומעודי ביארתי לעצמי שזה פשר ההלכה שגזירה או תקנה שלא פשטו בציבור בטלות. אנשים חושבים שזו התפשרות עם המציאות שלא מצליחה להגיע לרמה הרוחנית הנדרשת. אך לענ”ד זו טעות. הפידבק של הבעלבתים (עם שבשדות) הוא שקובע האם יש כאן שכל ישר או שכל עקום של ת”ח יושבי בתי מדרש מנותקים שקובעים קביעות שמאד הגיוניות בעולם הלמדני התיאורטי, אבל לא נכונות לעולם המעשי. לכן כשהדין לא פשט יש לבטל אותו כי הוא שגוי. התורה ניתנה לעוה”ז, ומה שלא מתאים לעם שבשדות חזקה עליו שהוא דין עקום ולא ראוי לנהוג בו.
 
ובזה יתבאר מדוע בימינו מתפשטות חומרות שאין בהן ממש כסרטן בשדה קוצים. הן רק נוספות ונוספות ולא נגרעות. וביאור הדברים הוא שבימינו מי שלא מקבל את החומרות החדשות הללו הוא מהעולם אבל לא מהעוילם ולכן דעתו לא נחשבת (הוא לא בן תיירה). ומה שקורה הוא שהגזירות הללו לא מקבלות פידבק מבעלבתים עם דעה ישרה. וכך נוצר משוב חיובי שמביא להתפוצצות. אין ריסון שההלכה דורשת על תקנות וגזירות חדשות.
 
ובשולי הדברים אוסיף מה שקראתי פעם מידידי הרב בני לאו. הוא כתב שאחד האסונות של הדור שלנו הוא שמנהיגיו הם ראשי ישיבות ולא רבני קהילות או ערים. ראשי ישיבות הם אנשים מבריקים שמחדדים את עצמם מול ילדים מבריקים. הם מקבלים פידבק על סתירות ונבחנים לפי ההברקות האינטלקטואליות. אבל רבנים מקבלים פידבק מבעלבתים שאומרים להם שדבריהם לא מחזיקים מים (לא עושים שכל). זה מה שנחוץ כדי לקבל החלטות. שוב הפידבק של עם שבשדות.
——————————————————————————————
שואל:
1.      אם הבנתי אותך נכון לא שאינך מסכים עם משה שיינפלד אלא אינך מסכים עם הסמ”ע? אני לא נבהל אך האם לזה התכוונת.
 
2.      הערה מחכימה שמעתי השבוע מידיד משותף ה”ה יצחק ברוך רוזנבלום הי”ו , כבר תמהו מדוע בחרו הקדמונים לפתוח בשעה שכל עם ישראל מגיע לבית הכנסת בהתרגשות גדולה דווקא ב’הפרת נדרים’ שהיא הלכה יבשה ולא מרגשת במיוחד? – תשובתו הייתה: ההלכה היא המסגרת ששמרה על עם ישראל ככזה בכל הדורות, ההלכה בילתה וחייכה אל מול כל האידאות המתחדשות והמתלהבות לזמנן כצורך נפשי , חסידות, קבלה, ברסלב, . ההלכה היבשה היא המסגרת העיקשת שבלעדיה כל תוכן אחר עובר וחולף מן העולם ובאים חדשי במקומם.
כל עם ישראל כאן? יופי יש סטרטאפ, אפשר לנצל את המעמד לפתור בעיה הלכתית של נדרים ושבועות שההמון נכשל בהם, אחרי הפתרון ההלכתי אפשר לגשת לשאר להתלהבות, לחרטה ולתשובה.
3.      אחד הקוראים הגיב על דבריי וטען שבח”ח מבואר שגם ביקורת שראויה  שתאמר [לשוה”ר מותרת כלשונו] נאסרת אם יש למספר אותה הנאה. – עניתי לו שיש לחלק בין אם מדובר בהנאה מעצם הצער של השני גם אם זה מגיע לו ובין הנאה צדדית כגון להראות שאני חכם.  – צדקתי?
——————————————————————————————
הרב:
1. אכן. אמנם יש לחלק בין פרשנות לתורה ששם בעלבתים בהחלט מועדים לטעות לבין סברא האם משהו הוא נכון או לא מצד עצמו. שם לבעלבתים יש יתרון של שכל ישר.
2. אני אמרתי את אותם דברים בחופה של בני (ראה בקובץ המצורף, בעיקר בסופו). הסברתי שם שקריאת הכתובה באה להוריד את כולם משמי מרום עם משק כנפי המלאכים לקרקע המציאות. לחדד לנו שהקידושין והנישואין הם קודם כל חוזה ומחוייבות הדדית הלכתית, ורק אחר כך אהבה וכבוד ויחסים רגשיים בין בני הזוג. דומני שבלי הראשון קשה מאד להגיע לשני (אלא במקרה ממוזל).
3. אני לא מסכים עם הח”ח (טוב, אחרי הסמ”ע זה כבר כסף קטן. משה רבנו, היכון!), כמו שאיני מסכים לנצי”ב (ועוד אחרונים, כמו הראי”ה במשפט כהן) שכתב שבעבירה לשמה אסור לעשותה אם לא עושה אותה לשמה. בעיניי זה אבסורד. הרי ההיתר לספר את הלה”ר לתועלת הוא משום התועלת (למשל לומר לכלה משהו בעייתי בבן הזוג שהיא בחרה בו והוא לא גילה לה). אז משום שאני נהנה מזה עליי להישמר ולא לספר וכך להרוס את חיי הכלה? זה נשמע לי אבסורד גמור. והוא הדין בעבירה לשמה. חשוב על יעל אשת חבר הקיני. נניח שהיא היתה נהנית מביאת סיסרא. האם אז אסור היה לה לעשות זאת, והיה עליה להותיר בחיים את אויבנו הגדול שעלול אח”כ לנצחנו במלחמה? לדעתי היתרים שמבוססים על תוצאה לא מותנים בכוונות. והנלענ”ד כתבתי.
גמר חתימה טובה,
——————————————————————————————
אבי:
שלום הרב,

אני חושב שהח”ח לא יחלוק עליך ברמה העקרונית, אלא יטען שאין מציאות שאדם שנהנה מהדבר יוכל להפעיל שיקול דעת נכון אם זה לתועלת או לא. לכאורה ראיה לדבריו מאיסור קבלת שוחד גם כשהוא לא משנה את הפסיקה.
——————————————————————————————
הרב:
אז מה אתה מציע? שיאסור על עצמו כי אולי הוא לא הכריע נכון? והתועלת מה תהא עליה? ובכלל, לא מצאנו בשום מקום שלאדם אסור לפסוק לעצמו. זה תלוי בידע ולא בנגיעות.
——————————————————————————————
אבי:
לפעמים פוטנציאל הנזק לא פחות גדול מפוטנציאל התועלת. נראה לי סביר מאוד שבמקרה כזה אדם הגון לא יסמוך על שיקול דעתו אם הוא יודע שהוא בעל עניין, בוודאי כשמדובר ב”כרטיס פתוח” כמו עבירה לשמה (פחות בעניין לשה”ר).

כמובן, יש מקרים שצריך לקבל החלטה “תחת אש” כמו אצל יעל וסיסרא. לא על מקרים כאלה דיברתי.
——————————————————————————————
הרב:
אם יש לך פנאי להתייעץ זה תמיד טוב. ועדיין אין חובה הלכתית כזאת. התייעצות מיועדת למי שלא יודע בעצמו. האם להחליט בעצמך או לא זו שאלה של מדיניות ולא של הלכה.

י.ד. הגיב לפני 3 שנים

בעניין לשון הרע לתועלת עם צד של נגיעה, לי הרבה זמן היו יסורים על העניין שמא הצד הבעייתי מאפיל על הצד הכשר. ובנידון זה עזר לי מחשבת הנקודה טובה של רבי נחמן, שלא רק בעניין הכללי של האדם צריך למצוא את הנקודה הטובה אלא במעשה הטוב עצמו.

שהרי מעיקר הדין נראה לי שסברתו של הרב עומדת. יש כאן “לא תעמוד על דם רעך” וגם אם יש הנאה לאדם בעל כורחו יכול לכוון שלא יהנה ממנה כמו שאומרת הגמרא בפסחים דבליתא דרך אחרינא יכוון לא להינות ונפטר. מצד שני יכול להיות כסברת הח”ח שכיון שנהנה מהנגיעה לא יקבל שכר על מצוות “לא תעמוד על דם רעך” (אולי כעניין התכוון לאכול חלבים ועלה בידו שומנים). ונראה לי שההתרכזות בנקודה הטובה מגלה למפרע שעיקר עניינו איננו צד הנגיעה האישית אלא קיום מצוות השם.

תמהני אם לא ערבבתי.

השאר תגובה