הבעיה בשרירותיות הרצון

שו”תקטגוריה: מוסרהבעיה בשרירותיות הרצון
איתמר שאל לפני 6 חודשים

שלום הרב,
קראתי את המחברת הרביעית ובמקביל גם נפגשתי עם שיטתו של ליבוביץ.
להבנתי אתה טוען שאלוהים כונן את אידאת הטוב והמוסר וכשאדם חושב האם לעשות מעשה כזה או אחר התצפית תהיה באידאות ולא בעובדות המציאותיות ולכן הכשל הנטוריאליסטי לא תקף לגבי אותה תצפית.

א. האם הבנתי נכון?, אם כך, למה שיהיה הבדל בין צפייה במציאות ובעובדותיה לבין צפייה באידאות? למה שאם אדם יודע שמשהו הוא טוב או מוסרי (בהכרח) יגרום לו לבחור כך? כלומר, איפה ההתחמקות מהכשל הנטוריאליסטי?
ב. מהבחינה הזאת לא הבנתי מדוע השיטה של ליבוביץ לא נכונה, כלומר מדוע הטענה אני מוסרי כי בחרתי כך היא לא התשובה היחידה לשאלה למה אני מוסרי וכל השאר הן לא עונות על השאלה כי אפשר לשאול עליהן גופא את השאלה מדוע?.
ג. בתוך הטענה שלך חבויה ההנחה שהרצון אכן מסתכל באידאת המוסר. למה להניח שזה כך? כלומר אני מקבל את הראיה מן המוסר, אבל למה לא יותר סביר להניח שההשוואה בינה לבין המעשה קוראת לאחר ההכרעה של הרצון?

מקווה שהייתי מספיק מובן, תודה רבה.

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 6 חודשים

א. ההתחמקות מהכשל היא בכך שעובדות אתיות (מאפיינים של אידיאת הטוב) הן עובדות טעונות ולא נייטרליות כמו עובדות פיסיות. העובדדה שהכסא שלידי הוא צהוב לא אומרת מאומה פרט לתיאור עובדה. באתיקה אנליטית אומרים שזהו משפט דיסקריפטיבי (מתאר). לעומת זאת, הטענה אסור לרצוח לא מתארת עובדה נייטרלית אלא עובדה אתית. עובדה אתית טעונה במטען שמניע לפעולה (עשה) או מניא מפעולה (לאו). לכן הטענה אסור לרצוח היא פרסקריפטיבית ולא דיסקריפטיבית. לכן מי שתוהה: אני יודע שאסור לרצוח ועדיין לא ברור לי למה לא לרצוח, פשוט לא באמת מבין את המשפט “אסור לרצוח”. מי שמבין אותו לא שואל שאלה כזאת (כי הוא מבין שזה משפט פרסקריפטיבי שמסקנתו המעשית היא חלק ממנו עצמו).
ב. לייבוביץ כפוזיטיביסט לא היה מוכן לקבל טענות שאין להן נימוק אמפירי כטענות מחייבות. כל טענה כזאת נתפסה אצלו כשרירותית. לכן כשהוא בא לנמק עיקרון מוסרי או דתי, הנימוק היחיד היה “ככה”. אלא שלדעתי המוגבלות הפוזיטיביסטית שלו מנעה ממנו להבין שה”ככה” שבו מדובר אינו ככה במובן שרירותי, אלא ככה במובן של מובן מאליו ולא טעון נימוק (פרסקריפטיבי). ראה כאן:
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%A9%D7%A8%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A5-%D7%A4%D7%95%D7%96/
ג. לא הבנתי.
 

איתמר הגיב לפני 6 חודשים

א. מה הביסוס להנחה הזאת? איך יודעים שיש בכלל דבר כזה עובדות טעונות? (מעבר לטענה הסמנטית).
ב. עיינתי במאמר עוד לפני וזה מה שהוביל אותי לכתיבה של השאלה. אני מסכים עם הטענה שיש ערך אמת/שקר לערך אחרי שהכרעתי כמותו, אבל למה שזה יגרום לי לפעול על פיו? כלומר השאלה חוזרת על עצמה – למה שאני אפעל על פי מה שנכון או אמת? (זה קצת חוזר על סעיף א, מרגיש לי כאילו יש כאן משהו שאני מפספס).
ג. הכוונה שלי היא שהרצון לא עובר תהליך של צפייה באידאות. הוא “פשוט” מכריע, בדיוק כמו ההכרעה האם לקבל אקסיומה כזאת או אחרת. הצפייה באידאה יכולה לבוא לאחר מכן (כשהכרעתי להעביר זקנה את הכביש בעצם אמרתי שהערך “להעביר זקנה את הכביש” הוא אמת. לאחר מכן חלק אחר של המודעות בוחן האם ההכרעה של הרצון הייתה נכונה שווה לאידאה, אבל זה לא מה ש”גרם” לרצון להכריע. שהרצון הוא חלק נפרד.
ואולי בעצם זו עיקר הטענה.

סליחה על האריכות, הנושא קרוב לליבי וחשוב לי להבינו כמו שצריך.

mikyab צוות הגיב לפני 6 חודשים

א. איך יודעים עובדות לא טעונות? פשוט רואים. כך גם יודעים עובדות טעונות: פשוט “רואים” (אבל בעיני השכל ולא בעיני הבשר. לפעמים זה נקרא אינטואיציה או מצפון). כל אחד שמבין שתצפיותיו האתיות והאסתטיות אינן סתם הזיות רואה שיש עובדות פרסקריפטיביות.
ב. אכן חוזר על א.
ג. לא הבנתי מה פירוש “מכריע”? הגרלה? זו לא הכרעה. נכון או לא נכון לא ייתכן אלא אם יש קנה מידה חיצוני כלשהו. אחרת מדובר בהגרלה שרירותית.

השאר תגובה