ההימור של פסקל וטיעונו של עדי צמח

שו”תההימור של פסקל וטיעונו של עדי צמח
אילן שאל לפני חודש 1

שלום הרב,
קראתי בימים האחרונים את הפרק על ההימור של פסקל בספרו של הרב. הרב מתייחס שם לטיעונו של פסקל כטיעון העוסק בתוחלת הרווח – אם תוחלת הרווח של אמונה באל היא חיובית, הרי שהאדם הרציונלי יבחר להאמין באל (ולקיים מצוות) עבור התועלת באמונה זו. על אף שהרב ממשיך לעסוק בהיבט הרציונלי של בחירה על פי התוחלת, אשמח לשמוע את דעתו של הרב ביחס לטיעון שמעלה עדי צמח על ההימור של פסקל.
צמח טוען שפסקל מתנה את האמונה בטענה בתועלת שצומחת ממנה ושזו תלות שאינה מאפשרת להאמין בדבר:
הוא מניח, כמו פסקל, שהסיכויים לקיומו של האל אינם גבוהים מהסיכויים שהוא אינו קיים.
אולם, התועלת של אמונה בו גבוה מהתועלת של לא להאמין בו.
לכן משתלם להאמין באל מלא להאמין בו.
כעת צמח מתבונן בטענה זו: נניח ופסקל משכנע דיו כדי להאמין שהסיכוי שמשתלם להאמין באל (יותר מלא להאמין בו) אכן גבוה מהסיכוי שלא משתלם להאמין באל. כעת יש לבחון את התועלת של טענה זו:
האם משתלם להאמין שמשתלם להאמין בא-לוהים מלא להאמין בו, יותר מאשר לא להאמין שמשתלם להאמין בא-לוהים מלא להאמין בו.
אני מתנצל על הניסוח המסורבל אך הוא ממחיש באופן טוב את טענתו של צמח: התלות בין אמונה ובין התועלת יוצרת רקורסיה אינסופית (כדבריו) שלא מאפשרת להאמין בדבר, שכן תמיד נצטרך לבחון את התועלת בטענה שזה עתה הוכחנו וכן הלאה.
צמח מסכם באמירה שאין לתלות בין ערכה האפיסטמי של טענה ובין התועלת שלה.
מה דעת הרב בעניין? האם החלוקה שיוצר צמח בתוך טענתו של פסקל היא מחויבת המציאות? האם ניתן להסביר אחרת?

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני חודש 1

אני לא רואה כאן שום רקורסיה. זה נראה לי סתם מילים.
הטיעון של פסקל עוסק באמונה באלוהים, וזו טענה שאינה  נגישה לכלים מדעיים ולוגיים (להנחתו). לכן שם הוא משתמש בטיעון הסטטיסטי כדי לקבל החלטה. אבל הטענה הסטטיסטית שמובילה לאמונה היא עצמה אינה טענה מסוג כזה, לכן ואין טעם להפעיל עליה עצמה את האלגוריתם של פסקל.
אם באמת מבחינתך תוחלת הרווח היא הקריטריון לבחור דרך חיים, ואם באמת תוחלת הרווח של אמונה גדולה לאין שיעור על התוחלת מאי אמונה, אז צריך להאמין. מש”ל. איך אתה מיישם כאן טיעון של הימור?

מבריח מן הקצה הגיב לפני חודש 1

דומני שאפשר לנסח את התשובה קצת אחרת. גם אם לא משתלם להאמין שמשתלם להאמין באלוקים, זאת עדיין נראית לנו טענה נכונה. שיקולי תוחלת לא רלוונטיים כשאני יודע מה הצד הנכון, כלומר גם הנכונות משחקת תפקיד ולא רק התועלת.

מבריח מן הקצה הגיב לפני חודש 1

במחשבה שניה אני לא מבין את התשובה והרקורסיה נראית לי בעייתית מאד.
אנסה לנסח את הרקורסיה:

1. מוצגת לפנינו הטענה הסטטיסטית “משתלם להאמין באלוקים”.
2. האם הטענה הזאת נראית לנו נכונה בוודאות? לא. יש סיכוי שהיא לא נכונה. אולי זה לא באמת לא משתלם?
3. היא לא נכונה בוודאות, אז איך נחליט האם לקבל אותה (לפחות למעשה, אם אי אפשר ”לקבל” דעות)?
4. לפי הקריטריון של מה שיותר משתלם לנו.
5. ונראה שאכן משתלם לנו להאמין שמשתלם להאמין באלוקים (זה פשוט נבלע).
6. אז אנחנו מקבלים את הטענה הזאת.
7. האם הטענה הזאת (שמשתלם להאמין שמשתלם להאמין באלוקים) נראית לנו נכונה בוודאות? לא.
8. אבל היא כנראה משתלמת. וכו’.
9. כלומר נזקקים לאינסוף הצדקות של “זה משתלם” כדי לקבל אינסוף טענות בניסין רגרסיבי לבסס את הטענה שמשתלם להאמין באלוקים.

מבריח מן הקצה הגיב לפני חודש 1

תיקון:
סעיף 2 צ”ל “אולי זה באמת לא משתלם”, ולא “אולי זה לא באמת לא משתלם”

הפוסק האחרון הגיב לפני חודש 1

מה זה ניסיון ההפרכה המגוחך הזה. אם גילית שמשתלם להאמין באלוהים אז זה נכון בודאות. זה לא עניין סטטיסטי. נראה שהכותב לא הבין בעניינים פשוטים כגון תוחלת. והוא התבלבל עם המושג שונות.

בכל מקרה.

כבר בעבר ציינתי בפשטות מה ההפרכה של הטיעון של פסקל. ולרב לא היה משהו רציני לענות.
ההפרכה הפשוטה מגלה את השקר שבטיעון. הנחה מובלעת שעליה עומד כל הטיעון:

הטוען מניח שאמונה באל מביאה לעונג אינסופי בעתיד.
העניין הוא שאפריורית. אפשר לטעון באותה מידה של ודאות שאמונה באל מביאה לייסורים אינסופיים בעתיד.
ואם מישהו ישאל לפשר ההיגיון בטיעון המשונה הזה. אפשר יהיה להסביר לו שברור לכולם שהאל רוצה של יידעו עליו. לו היה רוצה שיידעו עליו הוא היה מתגלה. אבל הוא רוצה להסתתר. ולכן מי שמגלה את האל שרוצה להסתתר ייענש בייסורים אינסופיים.
בכל מקרה, אין שום סיבה אפריורית להניח שאל זה משהו שרוצה שאנשים יאמינו בו. באותה מידה אפשר לומר שהוא מעוניין שאנשים לא יאמינו בו.

וכל הטיעון של פסקל נופל.

השאר תגובה