הומוסקסואליות‎

שו”תקטגוריה: הלכההומוסקסואליות‎
שמעון הקטן שאל לפני 5 חודשים

לפני מספר ימים חבר טוב שלי פרסם מאמר הלכתי שעוסק בזוגיות הלכתית הומוסקסואלית. בין השאר הוא טוען שאיסור משכב זכר אינו בכלל איסורי עריות ולכן לא שייך לנהוג בו הרחקות כמו ייחוד או נגיעה. מה דעת הרב בנושא?

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 5 חודשים

שלום רב.
קשה לי ל’קרוא את כל זה. אם יש טיעון מסוים שאתה רוצה להעלות כאן לדיון – נא העלה אותו. הטענה שכתבת כאן היא על פניה שטות גמורה.
ראשית, זה בהחלט מאיסורי עריות כמפורש בכמה וכמה מקומות.
שנית, גם אם זה לא היה מעריות היו בזה איסורי ייחוד וקרבה, שכן אלו נאסרו כל היכא שהם עלולים להביא להרהורים ולמעשים אסורים. ונידה תוכיח (שנאסרה קרבה על אף שיש בה קולא שבזמנים אחרים היא מותרת לו. האיסורים המיוחדים בנידה הם מדרבנן ושם יש מקום לטענה שהם אסורים גם היכא שאין חשש לתוצאות בעייתיות).
איסור ייחוד הוא איסור תורה, ובתפיסה המקובלת הוא אינו הרחקה כי באסורי תורה אין הרחקות (אם כי באתוון דאורייתא דן בזה). רבים טועים לחשוב שהטענה שזו אינה הרחקה פירושה שהאיסור לא נאמר כדי להרחיק מהעבירה. לא זו הכוונה. ברור שייחוד וקרבה אסורים מוגדרים כמעשים/מצבים שיביאו לעבירה (הרהור ומעשה). אבל הטענה היא שבמצבים הללו יש איסור עצמי. כאשר אתה מצוי במצב שיביא למעשה אסור זה עצמו מצב אסור. אמנם לגבי השאלה האם יש מקום לאסור גם היכא שאין חשש שתגיע לעבירה, כנראה שלא.
חז”ל עצמם כותבים שהטעם הוא שלא נחשדו ישראל על כך. וכי תעלה בדעתך ששני הומואים שחיים יחד לא נחשדו על כך?! ההיצמדות הפורמליסטית להערכות מצב של חז”ל היא איוולת. לפי זה אנחנו גם צריכים היום לומר שנשים דעתן קלה ושאדם לא פורע בתוך הזמן גם אם יש לנו מצב מציאותי שונה וכו’. אין שום קדושה בהערכות מציאות של חז”ל. הערכות מציאות נעשות בכל מקום וזמן לפי העניין.
אכן כואב הלב על אנשים שסובלים ומצויים במצוקה. אבל לגופו של עניין זו שטות גמורה.

שמעון הקטן הגיב לפני 5 חודשים

תודה רבה על תשובתך. ברשותך שאלות נוספות לאור תשובתך:
א. הסיווג של ייחוד כאיסור עצמאי שמוגדר ע”י חשש לעבירה אמור היה להוביל גם לאיסור ייחוד עם נידה, ולדברי הגמרא (בסנהדרין ל”ז ע”א) נראה ששם סומכים על האדם ולא גוזרים ייחוד:
“‘בטנך ערימת חטים (שיר השירים ז, ג)’- מה ערימת חטים הכל נהנין ממנה אף סנהדרין הכל נהנין מטעמיהן; ‘סוגה בשושנים (שם)’ שאפילו כסוגה של שושנים לא יפרצו בהן פרצות. והיינו דאמר ליה ההוא מינא לרב כהנא אמריתו נדה שרי לייחודי בהדי גברא אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת אמר ליה התורה העידה עלינו סוגה בשושנים שאפילו כסוגה בשושנים לא יפרצו בהן פרצות”‘.
מדוע לא לסמוך גם כאן על שני בני הזוג, שאומרים שהם לא יחטאו בחטא הספציפי הזה, ולקרוא לזה “לא נחשדו”?

ב. קבעת די בנחרצות שייחוד הוא איסור דאורייתא, אך מלשון הרמב”ם (הלכות איסורי ביאה כ”ב ב’) נראה שלא ולכן יכול להיות שמדובר למעשה במחלוקת ראשונים:
“לֹא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל מִשְׁכַּב זָכוּר וְעַל הַבְּהֵמָה. לְפִיכָךְ אֵין אָסוּר לְהִתְיַחֵד עִמָּהֶן. וְאִם נִתְרַחֵק אֲפִלּוּ מִיִּחוּד זָכוּר וּבְהֵמָה הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וּגְדוֹלֵי הַחֲכָמִים הָיוּ מַרְחִיקִין הַבְּהֵמָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְיַחֲדוּ עִמָּהּ. וְאִסּוּר יִחוּד הָעֲרָיוֹת מִפִּי הַקַּבָּלָה:”
גם הלשון “איסור יחוד העריות” נראית כממקדת את האיסור כלפי העריות המוזכרות בתורה, וממילא יש חשיבות לשאלה האם משכב זכר בכללן או לא.

מיכי הגיב לפני 5 חודשים

א. כשחז”ל קובעים שאין חששבסוגשל אנשים אזאין איסור.אבל ההלכה לא תלויה באנשים ספציפיים שיעריכו בעצמם. מעבר לכך שכך מתנהלת ההלכה, אין אפוטרופוס לעריות. לא מצאנו ששואלין איש ואישה אל יש חשש לאיסור ולאור תשובתם מתירים להם ייחוד.
ב. לשון “מפי הקבלה” ברמב”ם אין פירושה דרבנן. נכתב כבר רבות על כך. וגם לא “מדברי קבלה” שזה מהנ”ך. הכוונה היא ממסורת הדורות (בד”כ מסיני).

שמעון הקטן הגיב לפני 5 חודשים

הספק מתחיל משום שחז”ל קבעו שאין חשש למשכב זכר בישראל. ויש לשאול למה הם התכוונו.
אם הם התכוונו שהנטייה הזו לא קיימת, הטענה היא די מגוחכת ולא מציאותית, שהרי אם היא לא קיימת למה לאסור מלכתחילה? ועוד, למה השו”ע (אה”ע כ”ד) מוסיף ש”בדור שרבו בו הפריצים” יש לגזור ייחוד על שני זכרים?
נראה אם כן לומר שכוונתם הייתה שאף על פי שהנטייה קיימת, האנשים הכשרים מסוגלים לעצור בעצמם מלבצע את המעשה. וכך גם מתברר שהחומרא של השו”ע נובעת מהעובדה שהאנשים אינם כשרים כדי לעצור כך בעצמם.
לאור זאת נראה לי שהכלל “אין אפוטרופוס לעריות” לא מתייחס לעניין משכב זכר, שבו חז”ל נתנו קריטריון אחר (וגם קצת סותר) של “לא נחשדו”, ומתוך החומרא של השו”ע מוכח שהדבר תלוי בהערכה של אנשים ספציפיים (אמנם לא ברמה האישית אבל לפחות על פי מצבו של הדור).

מיכי הגיב לפני 5 חודשים

א. גם אם הנטיה לא קיימת יש מקום לאיסור. האג”מ טוען שאפילו בימינו זו לא נטייה אלא יצר. איני מסכים כמובן, אבל מכלל דבריו תלמד שאין הכרח שתהיה נטייה כדי לקבוע איסור.
ב. לא יודע מה היה בימיהם, וזה גם לא משנה. כיום ודאי נחשדו על כך. אין להכחיש המוחש.
ג. ובטח כשחיים יחד ולא רק מתייחדים לכמה רגעים.
ד. אבל בכל זאת לגבי ימיהם הכל יכול להיות: 1. הנטייה הייתה נדירה (בפרט בהנחה שיש השפעה תרבותית לנפוצותה). 2. יכלו להתגבר עליה (בתקופה שהאיסור היה מאד חזק בעיני אנשים גם נורמטיבית ולא עשו מצעדי גאווה בראש חוצות וחיו יחד, וזכויות הפרט לא נישאו בפי כל והוגנו על ידי המדינה). 3. חז”ל טעו בהערכתם.
אבל כאמור כל זה לא רלוונטי לדיון. השאלה החשובה היא מה הערכת המציאות כיום.

David הגיב לפני 5 חודשים

שלום רב קראתי את הקונטרס לא אעיר על כולו אבל ההיסקים צולעים ודילוגים רבים יש שם ולענד דבריו בטלים אם כי העיסוק חשוב
בכל אופן רק אעיר שאם אתינן לרמב”ם לא מתחיל כל הדיון הרי הרמבם כותב בהדיא שזכר זה חלק מעריות ועיין בפא מהל איסוב

השאר תגובה