הנאה מחייבת כוונה

שו”תקטגוריה: עיון תלמודיהנאה מחייבת כוונה
דודי שאל לפני 2 שבועות

כיצד “שכן נהנה” מבטל דין “לא קא מתכוין”?

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 שבועות

ראשית, ראה כאן:
https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%D7%9E%D7%AA%D7%A2%D7%A1%D7%A7-%D7%95%D7%A9%D7%95%D7%92%D7%92-%D7%91%D7%97%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%AA
 
שכן נהנה נאמר על מתעסק ולא על אינו מתכוין. אמנם מסברא יש מקום לדון גם בזה. הסברא יכולה להיות או שההנאה אומרת שהוא כנראה לא התעסק אלא ידע ממה שקרה שם, או שזה תחליף לידיעה. אותן סברות ניתן להעלות ביחס לאינו מתכוין.
דומני שיש פנ”י שבת עב ע”א שדן בזה לגבי אינו מתכוין.
שוב ראיתי מאמר כאן:
http://beinenu.com/sites/default/files/lesson_resources/54.pdf

דודי הגיב לפני 2 שבועות

אני שואל את זה מפני שניסיתי להבין את השאלה שהאגלי טל עונה עליה בהקדמתו מדוע הנאה מלימוד ת”ת אינה פוגמת במצוה ולכאורה-הקשה שם השואל- הוי שלא לשמה. ואני לא הבנתי למה אם ישנה הנאה זה אומר שלשם זה המצוה נעשית. אני הייתי עונה שעד כמה שאני נהנה מ”מ ההנאה לא תופסת לי נפח בלשם המצוה. כמו אכילה שנעשית לשם קיום הגוף. האדם פועל בכדי שלא ימות ובכל זאת אם הוא יאכל אוכל שערב לחיך הוא יהנה ממנו למרות שלא מכוון לשם כך. או שאולי באמת אם אדם לא מכוון ליהנות הוא לא נהנה? כמו אכילה בהיסח דעת שאז הכוונה מוסחת ולא נהנה

דודי הגיב לפני 2 שבועות

ותודה על התשובה!

מיכי הגיב לפני 2 שבועות

ראשית, זה מה שהוא עונה. שנית, שכן נהנה נאמר רק על הנאה גופנית (בעילה ואכילה)

דודי הגיב לפני 2 שבועות

לפי מה שאני מנסה לומר ההנאה לא נוגעת למצוה. ואילו האגלי טל אומר שזה עיקר המצוה.

מיכי הגיב לפני 2 שבועות

לא נכון. הוא אומר שזה לא בותר ואולי גם תורם. לא שזה העיקר. במשפט הבא שלו הוא כותב שמי שלומד כדי ליהנות באמת לא נחשב לומד לשמה

דודי הגיב לפני שבוע 1

כן נכון. כבוד הרב אנא הרשה נא לי לצטט את הגאון הנ”ל: “וכיון שיצר הטוב מתגדל מזה בודאי זה הוא עיקר המצוה”. שבוע טוב ומבורך. אשכרה חתכת את המשפט הזה אה?? מחול לך מחול לך מחול לך. איך נשתרבב במשפט הידוע הזה למילה ‘לך’ הגייה של פמיניזם מירב מיכאלי סטייל?! 🙂

mikyab צוות הגיב לפני שבוע 1

היה איזה קוף שרקד לך על המקלדת? אני לא מבין כאן אף מילה.
ההנאה אינה עיקר המצווה וגם האבנ”ז לא מתכוין לומר זאת. כוונתו רק לומר שגם אם נהנה הוא מקיים את המצווה כהלכתה ויש בזה אף מעלה. כלומר זו “עיקר המצווה” במישור ההלכתי ולא סתם דבר בעל ערך. בכל אופן, ברור מדבריו שם שאם המוטיבציה היא ההנאה אז זה לימוד לא לשמה, כפי שכתבתי.

השאר תגובה