הצטרפות נשים למניין והובלתו כשליחות ציבור

שו”תקטגוריה: הלכההצטרפות נשים למניין והובלתו כשליחות ציבור
שואל שאל לפני 3 שנים

שלום כבוד הרב!
האם נשים מצטרפות למניין לתפילה? האם הן יכולות לעבור לפני התיבה לחזרת הש”ץ? ק”ש וברכותיה? מוסף?
 
תודה
יונתן

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 3 שנים

שלום יונתן. שאלה קצרה אך ארוכה.
 
אקדים שתשובתי נכתבת מקופיא, ולא הלכה למעשה. לא בדקתי מספיק. אם זה עולה הלכה למעשה אנא אמור לי ואבדוק ביתר קפדנות. כאן כתבתי רק מה שעולה בדעתי כרגע ללימוד בעלמא.
 
נראה שבסיסית הדבר תלוי בשתי נקודות:
1. האם אישה חייבת בתפילה כאנשים (כי מי שלא חייב בדבר לא מוציא אחרים יד”ח). במשנה בברכות מבואר שכן. דומני שלרוב הדעות גם להלכה כן (תפילה מדאורייתא לרמב”ם אין לה זמן, ותפילה שתלויה בזמן היא מדרבנן ובעשהז”ג מדרבנן נשים חייבות להרבה הדעות. ובמ”ב כתב שגם לדעות שפוטרות אותן חייבום בתפילה דרחמי נינהו – וצ”ע האם זה חיוב אחר מהגברים. לא נראה כן מסברא).
2. האם היא מצטרפת למניין (כי מי שלא מצטרף לא יכול להיות ש”צ). כאן מקובל שלא, אבל זה רק מסיבות של כבוד הציבור או צניעות שלדעתי לא שייכות היום. וצע”ק האם שייך בזה בטל טעם לא בטלה תקנה, או שמא אין כאן תקנה אלא מנהג שנהגו משום צניעות וכבוד הציבור.
לכן לכאורה מן הדין יש מקום גדול לומר שאישה יכולה להיות גם ש”צ. אבל קשה להתיר דבר שכ”כ השתרש לאסור עד שנראה ממש מן המתמיהין (והרפערמארס ל”ע). בכל אופן, אם הייתי נקלע למקום שאישה משמשת כש”צ הייתי מתפלל עמם (כלומר קורא שב שמעתתא בחזרת הש”צ שהיא אומרת ומכוין בזה להוציאה ידי מצוות ת”ת).
 
אמנם שאלת גם לגבי מוסף, ומסברא היה נראה לי ששם המצב הוא שונה. ואכן מצאתי שרעק”א מביא מהבשמים ראש (המזויף כידוע 🙂 ) שחיוב התפילה תלוי בחיוב הקרבן, ולנשים אין חלק בקרבן כי לא חייבות במחצית השקל (קצת מפולפל, חסר בסיס ולא סביר לדעתי, ויש לדחות בקל. אם רעק”א היה יודע שמדובר בזיוף אולי גם הוא לא היה כותב זאת). אמנם הצל”ח כתב שהן לא שייכות בקרבן כי זו מעשהז”ג, וזה נראה יותר. לכן במוסף לא הייתי מתיר דבר כזה.
 
ובקריאת שמע שוב יש לדון, שהרי נשים פטורות ממנה. אבל לגבי ברכות ק”ש כבר דנו הראשונים האם הן חלק מטופס התפילה או שהן ברכות על ק”ש עצמה (ולגבי אהבה רבה יש דהו בה משום ברכות התורה, ונשים חייבות בברכות התורה כדפסק השו”ע). אם כן, גם בזה נשים לא בהכרח חייבות. אבל דומני שבברכות ק”ש השאלה לא עולה כי אין שם מעמד כלשהו לשליח ציבור. ברכות קריאת שמע אומרים גם ביחיד, ודומני שמה שאומרים יחד הוא רק משום ברוב עם.
 
אחזור ואומר שלא עיינתי כל הצורך, ומקווה שלא פספסתי משהו. אם מדובר בשאלה הלכה למעשה, אנא אמור לי שכן בזה אני צריך לבדוק טוב יותר.
——————————————————————————————
א’:
לכבוד הרב מיכאל אברהם
       בהמשך למה שכתבת בנוגע לעליות לנשים, אנא עיין במאמר המצו”ב:
https://drive.google.com/open?id=0BwJAdMjYRm7IQmM1N2JSYkRlejg
——————————————————————————————
הרב:
תודה על המאמר (שהיה מוכר לי לפחות בחלקו, ואף הערתי עליו לא מעט).
עברתי כעת שוב במהירות בין בתריו, וראיתי כי טוב. אף שיש כמובן הרבה מאד לפלפל בדברים כדרכה של תורה, אעיר כאן רק כמה הערות (ושוב, תקוותי שיסולח לי אם טעיתי כי עברתי מהר מאד):
1. כמדומני שלפחת בחלק מהמקרים הפוסקים שסבורים שנשים פטורות מקריאת התורה לא אומרים זאת לפני השיקול של כבוד הציבור אלא מתוך השיקול הזה עצמו. אם זה כך – אז לשיטתם המסקנה יכולה לצאת שונה (שהרי אם שיקול כבוד הציבור בטל, וגם בזה כמובן יש לדון, אז חוזר החיוב עצמו). כך תהיתי בדברי המ”ב שמביא את דברי המג”א ולא מביא חולקים, אבל בכל זאת מעיר שהאידנא רבים לא נהגו כמוהו ואף נהגו הנשים לצאת. משמע שאין כאן מחלוקת עקרונית אלא רק אי הקפדה על מימוש חובתן מטעם משני כלשהו (כבוד הציבור??). אמנם קצל”ע מדוע לצאת אם אינן חייבות? וכי איסור יש בדבר?! לא בדקתי כעת.
כך או אחרת, לגבי עלייה ואף ברכה, יש הרבה מקום להתיר גם אם בעצמן הן אינן חייבות בקריאה כפי שכתוב במאמר.
2. את דברי הרשב”א שהבאתם שבמעמד ציבורי כל אחד יכול לקרוא, גם מי שאינו מחוייב, יש להרחיב עוד. בהקדם מה שבמצוות שמוטלות על הציבור גם נשים חייבות בכלל הציבור, אף אם אלו מצוות שהן היו צריכות להיות פטורות מהן (כגון שהזמן גרמן, כמו בהקהל. כדמשמע בחינוך ועוד). ולכן אולי גם בקריאת התורה ואפילו אם מבינים שהיא חלק מדין תלמוד תורה (דבר שבעצמו בספק רב לענ”ד מכמה טעמים), כיון שזה ת”ת דציבור גם נשים בכלל הדבר, ואז יוצא שאף מעיקר הדין הן ממש חייבות בזה, ולא רק שיכולות לעלות ולברך.
3. עוד אעיר שלגבי כבוד הציבור אם הבנתי נכון (קראתי מאד מהר) נדון במאמר בעיקר בשתי טענות: 1. האם אפשר למחול. 2. האם כבוד הבריות דוחה אותו (דבריו של שפרבר). אבל יכול גם לעלות טיעון שלישי: 3. האידנא במצבנו כיום אין בכלל בעיה של כבוד הציבור, כי אין פגיעה בכבוד הציבור כשנשים קוראות או עולות. ואולי להיפך, כשאינן עולות זו פגיעה בכבוד הציבור. זה כמובן תלוי בשאלה מה משמעותו של כבוד הציבור, ואכ”מ.
4. עוד אוסיף שאפילו אם הראשונים והפוסקים מסבירים את המונח כבוד הציבור באופן מסוים, עדיין בשורה התחתונה הדין תלוי האם בפועל כבוד הציבור נפגע או לא. למשל, גם אם מישהו מסביר שכבוד הציבור נפגע אם מי שאינו מחוייב עולה, וגם אם נניח שנשים באמת לא מחוייבות בדבר, עדיין יש לדון מה הדין אם בפועל עובדתית כבוד הציבור לא נפגע מזה (או לפחות כך זה נתפס כיום). האם זה בדיוק כמו ציבור שמחל על כבודו, ותליא אי יכול למחול או לא (כפי שנדון במאמר). ואולי מה שלא יכול למחול זה נאמר רק כשברוב המקרים הציבור כן רואה זאת כפגיעה בכבודו, ואז יש דעות שאם יש ציבור ספציפי שרוצה למחול אינו יכול למחול. אבל כאן שהשתנתה המציאות ובכל הציבורים (לפחות המודרניים) לא רואים זאת כפגיעה, אז לכל הדעות אין בעיית כבוד הציבור ולא תליא אי ציבור יכול למחול או לא. לשון אחר: השאלה האם קביעת הפוסקים שזה לא כבוד הציבור היא עובדתית או נורמטיבית.

יש שאלה קשורה גם כאן.

שוב תודה,
מיכי
——————————————————————————————
טוביה:
יש כאן בלבול לעניות דעתי. האשה ודאי לא מצטרפת למנין, לא מטעם של ‘כבוד ציבור’ אלא מכח גזירת הכתוב שלמדים מהמרגלים. יחד עם זה, אפשר להעלות על הדעת שהיא תהיה שליח ציבור למרות שהיא לא מצטרפת למנין וכפי שהיא יכולה לעלות לתורה מעיקר הדין אף שהיא לא מצטרפת לעשרה שבלעדיהם אין קריאת התורה

——————————————————————————————
הרב:
אכן, נפל בלבול. זה נאמר על מניין שבעה. לגבי צירוף למניין של עשרה, ראה בדבריי כאן.
 

השאר תגובה