השפעה מטאפיזית

במאמרך על המיתוס כתבת:
"ישנה תשובה רווחת לעניין זה, ואיני יודע את מקורה. הטענה היא שאברהם אבינו ‘הוריד’ את המידה הזו של מסירות נפש על קידוש השם לעולם. אחריו כבר יותר קל לעשות זאת.
ניתן אולי לתפוס את ההסבר הזה במישור פסיכולוגי, או ‘רציונלי’ אחר. אפשר לומר שלאחר שלמדנו על אברהם, והושפענו ממנו, אנחנו מצליחים לעשות כמעשיו ביתר קלות, וכבר אין בכך רבותא כה גדולה. כוונתי כאן לטעון טענה שונה: ישנה כאן השפעה מטאפיזית. לאברהם אבינו יש חלק במעשה של אותה אם ושבעת בניה, מעבר לכך שהמעשה נעשה בהשפעתו. כוונתי לומר שגם מי שלא שמע על אברהם אבינו, או על העקידה, מושפע ממנה באופן סגולי. זה אינו ‘מיתוס מחנך’ במובן המקובל היום, אלא ‘מיתוס פועל’ (ראה בריש אורות הקודש תפיסה כזו של התורה בכלל"
לא ממש הבנתי מה שכתבת. תוכל מעט להרחיב?