חוסר פייריות בחיי הפרט‎

שלום רב 
אשמח אם תוכל לשתף אותי בתובנותיך לגבי הסוגיה הבאה. בסופו של דבר, אני חושב שמדובר במין סעיף משאלת "צדיק ורע לו", ולא ממש מצאתי לי הסבר שמניח את הדעת, ויותר מאת הדעת, את הרגש.
קשה לי להבין, איך אדם שלא שפר מזלו אמור להרגיש בתור מאמין. בין אם מדובר באמת באדם שלא שפר מזלו כמו ילדים רעבים באפריקה, ובין אם מדובר באדם שקיבל חינוך גרוע, או אדם שיש לו הפרעות כאלה ואחרות, או סתם אדם ש"לא הלך לו". תחושת "חוסר הפייריות" זועקת. העולם הוא לא "פייר" כלפי הפרט לפחות. דברים רעים קורים לאנשים טובים, אנשים מסויימים נוטים להיות שמחים יותר באופן טבעי מאחרים וכו'.
מדוע לא לכולם ניתנה הזדמנות שווה להיות מרוצים ממצבם, לא ניתן להם הפוטנציאל לעשות טוב במידה שווה, להצליח במידה שווה. הרי בסופו של דבר המבחן העיקרי בעולם- לפחות לפי מה שאני מצליח להבין – הוא מה האדם עושה עם הבחירה שניתנה לו- טוב או רע, בכל רגע נתון. ואם כן, מדוע לא לכולם ניתנה נקודת פתיחה שווה?
(וכן מה המקום להודות על מה שכן יש, בעוד שיש אחרים שאת כל זה אין להם? זה נשמע לי אבסורדי להודות על דברים שניתנו לך בעוד שאחרים סובלים ולא זכו לקבל את אותם דברים – לא נראה שיש בזה איזו מעלה מוסרית, אלא להפך).
אמנם עלתה בדעתי איזשהי מחשבה, שאולי זה נצרך, שמכיוון שלאדם ניתנה בחירה, אזי הוא יכול גם להשתמש בה לרעה, ולכן ייתכן שיפגע באחרים גם, ובכל זאת, האדם שלו נעשתה רעה כלשהי, מה הוא אשם, ואיך יתייחס לזה בסקלת הצדק שבה הוא מאמין שהעולם מתקיים? בנוסף, לא כל "חוסר הפייריות" שקיים בעולם נובע מרוע של אנשים אחרים, אנשים נולדים לתוך תנאים מסויימים שייתכן ולעולם לא יוכלו לצאת מהם, בלי קשר לרוע של אנשים אחרים, ועם גנטיקה מסויימת שמגבילה אותם  בתור גבולות מסויימים.
ובקיצור, ניתנה בחירה, למיטב הבנתי , לעשות טוב או רע, ואם כן, קשה לי מאוד מבחינה רגשית לפחות, להבין מדוע לא כל אדם זוכה לנקודת פתיחה שווה, שממנה והלאה הוא יימדד. איך אדם שלא קיבל תנאים שכאלה אמור לעודד את עצמו, ולראות גם בדבר כזה משהו בעל ערך, ושעל אף שלא זכה לדברים מסויימים כמו אחרים, עדיין זה "כדאי", ויש בזה תועלת כלשהי?
 
תודה רבה והמשך שבוע נעים