חיתולי בד וגבולות האחריות המוסרית

שו”תקטגוריה: מוסרחיתולי בד וגבולות האחריות המוסרית
עודד שאל לפני 4 חודשים

לרב מיכי, שבוע טוב!
הולדת בתי עורר לי שוב שאלה שחוזרת וניעורת אצלי מדי פעם בפנים שונות, בעיקר בתחומי איכות הסביבה, אך לא רק, והפעם בדמות חיתולי הבד. כידוע טיטולים הם גורמים משמעותיים בריבוי של פסולת סביבתית מכיוון שזמן ההתכלות שלהם אורך מאות שנים. על כן בשנים האחרונות ישנה קריאה אקולוגית להשתמש בחיתולי בד(לא כאלה מתקופת המנדט, אלא חדשניים ונוחים וכו’ וכו’). זו אולי נשמעת דוגמא טיפשית, אבל כפי שאמרתי היא נובעת משאלת יסוד – מה גבול האחריות המוסרית שלי. מדובר במשהו שהוא ודאי “יציאה מהנורמה”, על כן אפשר להחליף אותו בעשרות שאלות אחרות -מחזור, צמחונות וטבעונות, הדאגה לאזרחים מזי רעב ומחלות ברבים משטחי הגלובוס, קניית מוצרים זולים שמיוצרים בתנאים של כפייה ועבדות. כבר כאן מתחילה שאלה – האם עלי “לצאת מהנורמה”? אני מרגיש שלאנשים רבים, וגם לי לפעמים, יש איזה אינסטינקט בסיסי שאם זה לא נהוג אז לא צריך לטרוח בשביל זה. שיש איזה “קצב פנימי” לעולם ושאני לא אחראי על הכל.
על כל פנים, נניח שאעשה זאת, שכן מדובר במעשה קטן ופרטי שאין בו טרחה מרובה ורק ירים כמה גבות, ותו לא. אז עולה השאלה – אז מה. הרי אם רק אני אעשה זאת, ההשפעה על הסביבה/הנושא המדובר תהיה דלה ביותר. על פי הצו הקטגורי ותחושת המוסר הבסיסית, בשביל שאכן יקרה השינוי המיוחל עלי לפעול לכך באופן אקטיבי של שכנוע וגיוס המונים, של שינויי מדיניות. אני לא בקיא בסוגיות אבל אני יודע שמבחינה הלכתית ישנן הגבלות לתחום האחריות של האדם בקיום מצוות(אונס, שליש ממון, חייך קודמים לחיי חברך וכו’), אבל האם רלוונטיים גם בנידון דידן? אנחנו לכאורה חיים את חיינו כרגיל, לומדים עריכת דין או הנדסת מחשבים ויושבים לראות נטפליקס בערב, מחכים שמישהו ישנה את הנורמה ביחס לסביבה/בעלי החיים/אזרחי אפריקה בכדי שהמצב ישתנה, אולם בינתיים העולם ממשיך ומזדהם, בעלי החיים ממשיכים לסבול, ואזרחי אפריקה ממשיכים למות. ברי לי שהמצב הכללי אכן משתפר, אך הקצב איטי למדי לעומת היכולות הנתונות בידינו. עד כמה אני נדרש למעשה המוסרי – גם אם יגרום לי לאבד את מעמדי בחברה, חבריי, כספי, משפחתי, חלומותי האישיים וכו’ וכו’? אולי אני פשוט לא אמיץ ורציני מספיק? לכאורה אם כולנו היינו קמים ופועלים במה שנדמה כיום לחברה כ”קיצוני” הנורמה עצמה הייתה תשתנה ומה שהיה קיצוני אתמול נחשב היום כנורמלי.
מקווה שהייתי ברור דיו, אשמח לשמוע את דעתך.

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 4 חודשים

היית ברור לגמרי.
הזכרת בדבריך את הצו הקטגורי, ואכן אנחנו צריכים לעשות את מעשינו באופן שהיינו רוצים שיהיה לחוק כללי. גם אם זה  עצמו לא משפיע על אחרים (ולדעתי יש השפעה).
השאלה האם להקדיש את חייך לתעמולה למען חיתולים רב פעמיים היא כבר שאלה של קום ועשה. הצו הקטגורי לא מחייב זאת, אם כי מי שעושה את זה ראוי להערכה. בדיוק כמו שלא כולנו הולכים ללמוד רפואה, מקדישים את חיינו לתורה, או ממשיכים בקריירה צבאית וכדומה. יש חלוקה של שכל ישר בעולם, גם אם אין לנו קריטריונים ברורים וחדים עבורה.

השאר תגובה