טיוב אישיותי

שו”תקטגוריה: כלליטיוב אישיותי
הראל שאל לפני חודש 1

שלום הרב, שאלה קצת מוזרה אבל אולי לרב יש תשובה.
אני קורא הרבה זמן את הדברים שהרב כותב, ומאוד מחכים מהם. אני חושב שגם החשיבה שלי מתחדדת באופן כללי, וגם נקודות המבט של הרב בסוגיות ספציפיות שוברות לי את המוסכמות הפשוטות ופותחות לי כיווני חשיבה חדשים, ואני מאוד שמח בזה. 
אמנם אני שם לב שכל זה לא מצליח לייצר אצלי שאיפות ורצונות גדולים, והנעה של האישיות להשתפרות. בהתחלה חשבתי שזה בגלל שבד”כ תוכן הדברים הוא מסתייג והרבה פעמים נוטה לעמדה שמוציאה את הרוח מהמפרשים (מקוה שהאבחון לא שגוי), אבל אח”כ חשבתי שגם בסוגיות שהרב מאוד מאדיר ודוחף כגון לימוד תורה ועוד לא נוצרת אותה התחושב של שאיפה להתמסרות וכדו’. אני אומר את הדברים בהשואה לדברים של הרב קוק למשל, שם אין כ”כ שיטתיות והסברים מובנים, אבל נוצרת דחיפה להשתפרות.
אעיר שאני משער שהמטרה שלך מן הסתם היא להציג את עמדתך האינטלקטואלית בנושאים שונים, ולא מה שציינתי. אבל בתור חובב גדול של דבריך שרוצה בסה”כ גם להתמלא בשאיפות אמיתיות להיות טוב, חשבתי להעלות את השאלה.
תודה רבה 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני חודש 1

שלום הראל.
זו שאלה כאובה שעלתה כבר בעבר. אני חושב שהוצאת הרוח מהמפרשים במשנתי לא עוסקת רק בסוגיות הקצה אלא במהות, ולכן גם בלימוד תורה קשה לקבל ממני רוח במפרשים. ככלל דבריי מתנגדים ל”רוחות במפרשים”, כי ההתמקדות בפילוסופי והלוגי היא בעצם אלטרנטיבה לפעולה מתוך מוטיבציות פסיכולוגיות בכלל. גם בלימוד תורה אני מאמץ את דברי האגלי טל בהקדמתו, אבל גם הוא עצמו כותב שזה מצוין שנהנים אבל  לא  מצוין אם לומדים בגלל ההנאה או בשביל ההנאה.
זוהי התנגשות פילוסופית ופסיכולוגית כאחד. כלומר גם המבנה הנפשי שלנו כנראה לא מכיל תפיסות רציונליסטיות כאלה ביחד עם הנעה פסיכולוגית (מתוך התלהבות דקדושה), אבל נדמה לי שיש כאן גם התנגשות אמיתית, לוגית-פילוסופית. כלומר זה לא רק אפקט פסיכולוגי שאולי ניתן להתגבר עליו על ידי לקיחת כדור (היפותטית כמובן), אלא משהו בלתי נמנע.
אך כפי שכתבת אין מטרתי לעורר באנשים התלהבות. במידה מסוימת מטרתי היא אפילו הפוכה: לצנן את התלהבותם ולהעביר אותם מהתנהלות אמוציונלית (שבעיניי היא כמו של בע”ח) לפעולה ממוטיבציות שכליות-פילוסופיות (הכרה טובה אונטית לעומת מוסרית, זה אולי משל מצוין, אם כי לא לגמרי מדויק, לעניין זה. חשוב על ההבדל ביחס שלנו להורינו לעומת יחס לחברינו או לסתם אדם במצוקה).
יש מחיר לפיתוח עמדה נפשית ופילוסופית כזאת ואיני יודע לעקוף אותו או למזער אותו. אבל נר לרגליי דבריו של בעל חוות יאיר (שכמובן רק מצטט): אהוב אפלטון ואהוב סוקראט אך האמת אהוב מכולם.
כעת חשבתי, שאולי בכל זאת יש כיוון (שאני עדיין צריך לחדד אותו), דרך החילוק של בעל התניא ושלי בעקבותיו בין נפש בהמית (שמונעת ממוטיבציות אמוציונליות ורותמת גם את השכל לשירותן) לבין נפש אלוקית (שרותמת את הרגש לפעולות מכוח הנעה שכלית). ככל שנפנים ונעביר את מרכז הכובד לשכל, אזי גם אם נרצה לרתום את הרגש כדי להגביר כוח לכיוונים שבהם החלטנו לפעול, זו עדיין תיחשב פעולה שכלית. כלומר יש אפשרות להשתמש בהנעה הרגשית שלנו ככלי בשירותו של השכל. זה כמובן מנמיך להבות (ואולי זו קצת רמייה עצמית, כי אני יוצר התלהבות באופן מלאכותי ולא ספונטני), אבל שימוש כזה ברגש הוא אולי לגיטימי, בוודאי למי שהדבר נחוץ לו פרקטית.
כל זה עוד טעון ליבון, ואכן אצטרך פעם להגדיר לעצמי את הדברים טוב יותר. אולי אפילו ייצא מזה טור. תודה על השאלה ועל הכנות.

הראל הגיב לפני חודש 1

תודה רבה על התשובה, מחכה כבר לטור..

דורון הגיב לפני חודש 1

השאלה מאד נוגעת ללב וגם התשובה. תודה

פלוני הגיב לפני חודש 1

לדעת הרב אנשים כמו ר’ חיים מבריסק, הרוגוצ’ובר ועוד גדולי ישראל שהיו ליטוואקים פעלו באופן אמוציונאלי? זה לא שפשוט הייתה להם הכרה מאוד ברורה בערך של לימוד תורה למשל ומתוך כך הם עשו את מעשיהם? ואם כן, למה באופן עקרוני אתה חושב שמשנתך שוללת התמסרות למען דברים? תודה.

mikyab צוות הגיב לפני חודש 1

אינני יודע לענות על כך. אני מתרשם שלר’ חיים היה רגש עמוק ואיני חושב שהליטווקיות שלו שוללת את זה. בתחום של השקפת עולם הוא לא נראה לי כמו רציונליסט גדול. אני מתרשם שהוא לא עסק בהצדקות לתפפיסותיו.
אבל בהחלט ייתכנו אנשים בעלי נפש אלוקית שהשכל הוא מנוע מספיק חזק עבורם. אולי הרמב”ם היה כזה? לא יודע. אנשים כאלה אולי יכולים להתמסר לדברים גם בלי מנוע רגשי.

ישי הגיב לפני 4 שבועות

אני אישית מעדיף את דבריו של הקוצקר:”על האמת לנקר במוח, כמו היתוש לטיטוס”

mikyab צוות הגיב לפני 2 שבועות

כעת עלה הטור: https://mikyab.net/posts/70738

הראל הגיב לפני שבוע 1

תודה רבה

השאר תגובה