כמה שאלות

שלו' לכבוד מו"ר:

כמה שאלות:

 א) בחירת שליח ציבור 
הנה מצינו פלוגתת מגן אברהם וט"ז, בדין שליח ציבור – אם עדיף צדיק בן צדיק, או צדיק בן רשע. בחירת שליח ציבור הנה מצינו פלוגתת מגן אברהם וט"ז, בדין שליח ציבור – אם עדיף צדיק בן צדיק, או צדיק בן רשע. קלו עיון תפילה הפרשה שיטת מגן אברהם (או"ח נג סק"ח), שטוב להדר אחר שליח צבור צדיק בן צדיק, משום שאינה דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע. אולם הט"ז (שם סק"ג) כתב ליסד מדברי הרא"ש, דאדרבא תפילת צדיק בן רשע עדיפא. והוא ממה שכתב הטור (שם) בשם הרא"ש (שו"ת כלל ד סי' כב) שאין מעלות הש"ץ תלוים ביחוס משפחה, ואם הוא ממשפחה בזויה וצדיק, טוב לקרב מזרע רחוקים, שנאמר (ישעיה נז, יט) 'שלום שלום לרחוק ולקרוב', ע"כ, עיי"ש. ויל"ע בדבריו, הא סוגיא ערוכה היא (יבמות סד, א)שאינו דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע, ואמאי ס"ל דעדיף ש"ץ צדיק בן רשע. [וראה בפמ"ג (שם משב"ז סק"ג) שכתב, שאף לדברי הט"ז שמעלת צדיק בן רשע גדולה יותר ממעלת צדיק בן צדיק, היינו דוקא בשאר ימות השנה, אבל בראש השנה ויום הכיפורים טוב לקחת צדיק בן צדיק. וכ"כ מטה אפרים (אלף למטה סי' תקפא). ויל"ע בכל זה. עוד בענין זה.}.
ב) בשו"ע (תרעו, ג) הובא דין ברכת הרואה, והוא במי שלא מדליק נר חנוכה ולא מדליקים עליו בביתו, שמברך בראיית נר חנוכה של חבירו ברכת שעשה ניסים, ושהחיינו אם אירע כן ביום הראשון. ויש לעיין טובא, על מה אזיל ברכת שהחיינו של הרואה. דאם נאמר שמברך על עצם הזמן של חנוכה [כדין ברכת הזמן על יו"ט שאומרו בשוק אם לא בירך בקידוש], הלא השעה"צ (תרעו אות ג) הסתפק האם תיקנו ברכת הזמן על עצם היום של חנוכה, [ולפר"ח (תרעו, א) פשיטא שלא תיקנו שהחיינו על עיצומו של חנוכה] ומדוע לא פשט את ספיקו מהכא. וגם קשה לומר שמברך שהחיינו על קמו עיון עניני חנוכה הפרשה המצוה שמקיים בראיה, דא"כ היה מן הדין שהרואה שבירך שהחיינו ביום הא' וביום הב' הדליק בביתו, שיאמר שהחיינו בשנית, באשר על מצות ההדלקה עדיין לא בירך שהחיינו, ובשו"ע (שם) הלא מבואר שבכה"ג לא מברך שהחיינו ביום הב'.  

ג) בשולחן ערוך (או"ח תרעו, א) כתב: 'המדליק בליל ראשון מברך שלש ברכות וכו' ושהחיינו, ואם לא בירך זמן בליל ראשון מברך בליל שני או כשיזכור'. ובחיי אדם (חלק ב-ג כלל קמח) כתב דה"ה לענין שהחיינו על מצות נטילת לולב, שאם שכח ולא בירך ביום ראשון יכול עדיין לברך אפילו ביום השביעי, אולם בפמ"ג (מ"ז סי' תרסב סק"א) כתב שאם נטל לולב ביום הראשון ולא בירך שהחיינו שוב אינו יכול לברך. והביאו בשער הציון (שם סק"ד). וצ"ב, מה החילוק בין נר חנוכה לנטילת לולב, דלגבי נר חנוכה כו"ע מודו שאף אם הדליק ולא בירך בראשון חוזר ומברך בשני כדפסק השו"ע שם להדיא. [והיה אפשר לומר דהפרי מגדים סובר שאין לברך שהחיינו על המצוה אלא בתחילת עשייתה, אבל ברכת שהחיינו בחנוכה היא ברכה גם על עצם היום כמבואר במאירי שמי שאין לו נרות מברך שהחיינו על עצם היום, ולכן מברך גם בליל שני דהוי כמי שלא בירך על הרגל בתחילתו דמברך בשאר ימי הרגל. אולם א"א לומר כן שהרי בפמ"ג עצמו (מ"ז תרעו סק"ב) מבואר שאינו מברך על היום בלא הדלקה, וא"כ מוכח דס"ל שברכת שהחיינו קאי על מצות ההדלקה ואעפ"כ פסק השו"ע שיכול לברך שהחיינו בליל ב', ושוב צ"ע מ"ש לולב מנר חנוכה].
ד) בשבת (נא, ב): מאי חנוכה. וברש"י: על איזה נס קבעוה. מבואר בגמ' דהיינו על נס השמן [וכ"כ עמק ברכה]. וצ"ע, דשם (כג, א) איתא, דאשה חייבת בנס חנוכה משום שאף הן היו באותו הנס, עיי"ש ברש"י דהיינו משום גזירת ההגמון ועל ידי אשה נעשה הנס. וצ"ע, דהא הדלקת נר חנוכה היא על נס השמן, ולמה אשה חייבת בה משום גזירת היוונים, והא אין זה טעם חיוב הדלקת נר חנוכה. ותו, דהא הו"ל לרש"י לפרש משום שהן היו בנס של השמן, שע"ז ניתקנו נרות חנוכה. [ואולי ס"ל לרש"י דאין ציווי על נשים לדאוג שידלקו נרות המנורה במקדש, ולא היו בנס זה של עיון עניני חנוכה הפרשה קמז חנוכה השמן. אבל א"כ צ"ע, מה מועיל שהיו בנס אחר של גזירת היוונים כדי לחייבם בנר חנוכה, שהוא משום נס השמן].