על "חוק ההשתקה" באוניברסיטאות (טור 658)

בס"ד

ב-10 ליולי עברה בכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה ]תיקון – פיטורי סגל אקדמי בשל הסתה או תמיכה בטרור והפחתת תקציב, התשפ"ד 2024]. ביחד עמה מקודמת הצעת חוק אחרת לסגור תאי סטודנטים שמפיצים התבטאויות כאלה.

לפני כמה ימים עברה אצלנו באוניברסיטה החלטה של הסגל האקדמי הבכיר להצטרף לעיצומים של הסגלים האקדמיים בשאר האוניברסיטאות נגד מה שכונה שם "חוק ההשתקה" ו"חוק ההפחדה". מדובר בהצעות חוק שמטרתן לוודא שהאוניברסיטאות מטפלות בחומרה בהתבטאויות של אנשי סגל נגד המדינה ובעד פגיעה בה ובאזרחיה (חוק ההשתקה) ובתאי סטודנטים שמבטאים רעיונות דומים (חוק ההפחדה). החוקים הללו נותנים סמכות ואף דורשים מרשויות האוניברסיטה ומהמועצה להשכלה גבוהה לטפל בהתבטאויות בעייתיות של מרצים, ואף שוללים תקציבים ממי שאינו עושה כן.

ועדי הסגל האקדמי הבכיר בכל האוניברסיטאות רואים את החוקים הללו בחומרה רבה. הפנייה אלינו לא הייתה כדי לדון האם החוקים ראויים אלא מה עושים נגדם. כאמור, כבר בהודעה החוקים הללו מכונים בשמות שרוויים בקונוטציה שלילית כלפיהם. כבר כשקיבלתי את הפנייה, התלבטתי מאד מה עמדתי בעניין. בסופו של דבר הגעתי למסקנה שעליי להתנגד לחוקים הללו (טוב, אני שמאלן ידוע, ועליי נאמר "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו"), ורציתי לגעת כאן מעט בעניין.

הפוזיציות בדיון

אף אחד מכם ודאי לא יופתע שהדיון הזה רווי פוזיציות. הצצה על מגישי החוק מלמדת לאן הם שייכים פוליטית. לעומת זאת, סגלי האוניברסיטאות ידועים כגופים שנוטים פוליטית לצד השני. כל צד מציג את התמונה בצורה מגמתית ואת הצד השני כמרושע ופשיסטי או בוגדני. אלו קוראים לעצור את המשך הרפורמה המשפטית וחורבן הדמוקרטיה, והללו קוראים כנגדם לעצור את הבוגדנות והשמאלנות האקדמית, ואת שיתוף הפעולה עם האויב (בעת מלחמה). הסיסמאות והאמוציות הובילו את הדיון והיה קשה למדיי למצוא מישהו שדן בעניין לגופו.

כאשר עלתה לדיון לפני כשנה הצעה דומה לעיצומים של הסגל האקדמי נגד הרפורמה המשפטית, בכלל לא התנהל דיון האם הרפורמה ראויה או לא, כי ליוזמים היה ברור שלא. כל השאלה הייתה האם יש הצדקה להשבית מוסד אקדמי נגדה. גם זה היה ברור להם שכן (כמו שההסתדרות השביתה את המשק באותה עילה). במקרה ההוא הצטרפתי לפעולה נמרצת נגד ההצטרפות של סגל בר אילן לשביתה, למרות שהתנגדתי לרפורמה ולדרך ביצועה. לא חשבתי שזה עניינו של הסגל האקדמי ולא ראיתי בזה עילה מוצדקת להשבית לימודים. היה ברור לי שזהו צעד פוליטי מובהק, ולכן הגם שהוא הלך לכיוון שלי התנגדתי לו. בסופו של דבר האוניברסיטאות אכן החליטו לשבות, אבל בר אילן לא הצטרפה (אם כי גם בסגל שלנו היה רוב גדול בעד השביתה, אבל התקנון דורש 70% כדי להכריז שביתה, ולזה לא הגיעו).

אם נשוב לחוקים שלנו, אין צורך לומר שגם היועמ"שית מתנגדת להם, אבל בעיני הצדדים זה זוכה לאותו יחס פוזיציוני. המוחים כמובן מנפנפים בהתנגדותה כאילו היו כאן דברי אלוהים חיים, והתומכים מציירים אותה כשמאלנית ולעומתית לממשלה. לא רק שכולם פועלים מפוזיציה, אלא לכל אחד ברור שהשני, ורק הוא, פועל מפוזיציה. אני יכול לומר לכם בבירור, מכס מזכ"ל האו"ם שלי, שבמקרה הזה כמו בכמעט כל המקרים האחרים, כולם נמצאים באותה סירה.

אמנם בניגוד לרפורמה, דווקא לגבי החוקים האחרונים שמעתי פה ושם גם קולות ענייניים. היו כמה אנשים שבבירור נוטים ימינה (כלומר לביבי והליכוד. אין כוונתי לימין במובן ענייני כלשהו), ואפילו תומכים ברפורמה המשפטית, ובכל זאת מתנגדים לחוקים הללו. הדיון כאן היה מעט מאוזן יותר, אם כי לא שמעתי על מישהו שמתנגד לרפורמה ותומך בחוקים הללו.

כאן רציתי להעיר כמה הערות לגבי החוקים הללו והוויכוח עליהם, שיש להן משמעות מעבר לדיון המסוים הזה. כוונתי להסביר את עמדתי, ולנסות לעשות זאת בצורה שקולה, כדי תרום משהו לענייניות של השיח ושל הטיעונים, שלצערי כבר מזמן נעלמו ממחוזותינו, וחבל.

הצורך בחוקים ונסיבות מקילות

אני חייב להקדים ולומר שישנם כמה שיקולים לטובת החוקים הללו. ישנה תחושה שאכן יש באקדמיה תופעות בעייתיות של תמיכה באויב והבעת עמדות בעייתיות, בפרט בזמן מלחמה, שלא מקבלות את היחס הראוי להן. לפחות לא באופן סימטרי לעמדות מנוגדות. גם נוסח החוקים עצמו די מתון להבנתי. הם פונים לאוניברסיטאות ואז למועצה להשכלה גבוהה שיאכפו זאת, ולא לגורמים חוץ אקדמיים (הממשלה, המשטרה). הם גם מתנים את הפעלת הצעדים הללו בהחלטות של גורמים משפטיים (באוניברסיטה, במועצה להשכלה גבוהה ומחוצה לה).

לכן הטענות ההיסטריות בדבר השתלטות עוינת על האקדמיה, מקארתיזם, סתימת פיות, פגיעה בחופש אקדמי וחופש המחקר וכו', הן מופרזות מאד (בדיוק כמו הטענות על התמוטטות הדמוקרטיה בגלל הרפורמה). אבל זה שמישהו מפריז לא אומר שהוא אינו צודק. זה רק אומר שהוא אינו חכם (הוא מקיים בעצמו את היפוכו של מאמר הכתוב: בכביש אל תהיה צודק, תהיה חכם).

נקודת המוצא: חופש הביטוי

למרות האמור עד כאן, אני מתנגד לחוקים הללו. כנקודת מוצא, יש בעיניי ערך גדול לחופש הביטוי, כולל חופש להבעת העמדות הכי קיצוניות שיש (ראו בטורים 6, 165 ועוד, שאני מתנגד גם לאיסור על הכחשת השואה). הצנזורה היא אם כל חטאת, גם לגופה וגם בגלל שאינך יודע מי יפעיל אותה וכיצד. אם כל צד שלטוני יחליט על צנזורה לפי עמדותיו לא נגיע רחוק. אבל אלו רק הסכנות. בעיניי יש בחופש הזה ערך כשלעצמו ולא רק מחשש להפעלה מופרזת של הסמכות הזאת. אם אדם רוצה לטעון שלא הייתה שואה יש לאפשר לו זאת וכל שומע יוכל להחליט האם הוא צודק או לא. אני לא מוכן ששר החינוך, הכנסת, או הממשלה יחליטו עבורי מה הייתה ההיסטוריה ומה עליי לחשוב. אני לא מוכן שתוצג בפניי אינפורמציה חלקית ומגמתית שמסוננת על ידי השלטונות. אדם בוגר ונבון צריך להיות האחראי היחיד לדעותיו ולמעשיו, ובוודאי צריכה להינתן לו היכולת לגבש עמדה בעצמו מתוך מכלול הטיעונים והמידע. הסייג היחיד לחופש הביטוי הוא כאשר נשקפת מהדברים סכנה מוחשית לפגיעה או לנזק לאדם או לציבור. במקרה כזה החוק מתיר להפעיל סנקציות נגד מביע העמדה ושולל את החופש שלו לעשות כן.

ומכאן, שאם יש בדבריו של איש סגל משום חשש מוחשי לפגיעה ממשית ניתן להפנות את הדברים למשטרה. אין צורך בחוק מיוחד, ובטח לא בהפעלת האוניברסיטה כזרועו של החוק. אבל אם הוא מביע למשל עמדה שלפיה לא היה טבח ב-7 באוקטובר, או שחמאס הוא ארגון צדקה אלטרואיסטי ומדינת ישראל נוהגת כלפיו בג'נוסייד, זכותו לומר זאת. השומעים יחליטו האם הוא צודק או לא. אני לא רואה באמירות כאלה סכנה ממשית לשלומו של מישהו. הסכנה היחידה שנשקפת מהן היא לשלומה של האמת, אבל דומני שהיא כבר מזמן נעדרת בשיח הציבורי שלנו. יתר על כן, השתקה כזאת קוברת עוד יותר את האמת, ומוסרת אותה בידי פוליטרוקים. בשביל לקבור את האמת אין צורך באמירות כה קיצוניות. די לקרוא עיתונים. האם מישהו מציע להפעיל צנזורה גם על עמדות בעיתונים? האם היינו רוצים שהממשלה תקבע מה נקרא או נשמע ואלו טיעונים או עמדות יעלו לדיון?

כמו שלא הייתי רוצה שאגפים פוליטיים שלא זכו בבחירות יעשו שימוש במערכת שלטוניות כדי לקדם את ערכיהם, לא הייתי רוצה שאגפים שכן זכו בבחירות יעשו שימוש בחקיקה כדי להשתיק ביקורת של גורמי אופוזיציה שונים, מעצבנים ככל שיהיו.

חיקוק חוק מיוחד שעוסק באוניברסיטאות הוא בעייתי מכמה טעמים. הוא גם מצייר אותן כמוסדות בעייתיים שאינם שומרי חוק (לא חוקקו חוק לגבי שום סוג עובדים אחר). הוא גם מפעיל את האוניברסיטה כאמצעי שלטוני, מה שאינו מתפקידה ומכניס אותה למתחים מיותרים מול אנשיה. הוא גם מנסה להשפיע על סוג האנשים ותוכן הרעיונות שמובעים שם. הוא גם מרחיב את הסייגים על חופש הביטוי רק לגבי האוניברסיטאות, מה שהוא בגדר אבסורד שכן דווקא שם יש לו חשיבות רבה יותר. אגב, לא במקרה פעמים רבות ההתבטאויות הקיצוניות ביותר מופיעות באקדמיה. תפקידה להציג עמדות שונות ולעורר דיון. החופש הזה יכול להביא לעמדות קיצוניות ומעצבנות (ראו בטור 654 על ההבלים שיכולים לצאת רק מאינטלקטואלים), אבל זה מחיר החופש. לא הייתי רוצה שלא יהיה לנו חופש. וגם אם מישהו חש ששוללים את החופש שלו ושהצד השני נוהג בצורה לא הגונה (לידיעת כולנו, שני הצדדים הפוליטיים אצלנו חשים כך ובטוחים בזה לגמרי), הדרך לאזן זאת אינה לנהוג באופן אלים ולא הגון לכיוון השני. כך המצב רק יסלים וכולנו נסבול. בדרך כזאת באמת נגיע לאיום אמתי על הדמוקרטיה שלנו.

דיון מאחורי ולפני מסך הבערות

בטור 375 עמדתי על כך שחוקים וכללי משחק צריכים להיקבע מאחורי מסך הבערות. הטענה היא שלא נכון ולא ראוי לקבוע את כללי המשחק מתוך התבוננות בתוצאות שלהם לטובת צד זה או אחר. הכללים צריכים להיות הוגנים ולהיבחן לפי הגינותם ולא לפי השאלה האם הם מועילים לצד זה או אחר. זה כמובן לא קיים במערכת הציבורית והפוליטית שלנו. בטור 548 עמדתי על כך שבישראל משנים את חוקי המשחק כל הזמן לפי התועלת לצד זה או אחר, והראיתי שם את הנזק הגדול שנגרם לכולנו מכל זה.

בטורים 517 ו–581 (ראו גם את הדיון שלי עם טירגיץ כאן וגם כאן) עמדתי על כך שניתן לקבוע כללי משחק מוסכמים בחברה ששורר בה אמון בין הצדדים. כולם יודעים שהפעילות תתנהל בצורה ראויה ובתוך כללי המשחק. אבל אם יש חשד הדדי, וכל צד חושד בצד השני שיפעל בצורה לא ראויה, אזי הוא ינסה לשנות את כללי המשחק לטובתו. במצב כזה הכללים נקבעים על ידי החזק לטובתו שלו, ולא מאחורי מסך הבערות כפי שצריך היה להיות. לדוגמה, כאשר יש ממשלה או מערכת משפטית שפועלות בצורה כוחנית, מתעלמות מיושר בסיסי ודורסות את כל הכללים 'מהמקפצה', קשה מאד לדבר על שיקולים אובייקטיביים בשאלה כיצד עלינו לבנות את היחסים בין הרשות המבצעת לשופטת. התחושה היא שחייב להיות גורם שיאזן את ממשלת הזוועה/ מערכת המשפט הזאת, גם אם מאחורי מסך הבערות באמת ניתן וראוי היה לבנות את מערכת האיזונים בצורה אחרת. לכן תמיד מצחיקות אותי הדוגמאות ממדינות שונות בעולם שמובאות כתקדימים שמצביעים על המבנה והאיזונים הראויים. זה אולי נכון לדיון אקדמי בין שחקנים סבירים והוגנים. כאן כל אחד מכופף את הכללים לטובתו, וכמובן מאשים רק את הצד השני בכיפוף הכללים ובהתנהגות לא סבירה ולא הגונה. כשאין אמון וכשכל צד נוהג בכוחניות אין משמעות לשיקולים של מסך הבערות.

גם בהקשר שלנו, אם הייתה לנו ממשלה סבירה, אם אישים שקולים חכמים ובעלי אינטגריטי שפועלת בדרך הגיונית, ניתן לדבר על האיזונים הראויים בין ממשלה לאקדמיה, ואז אולי הייתי אומר שהחוקים הללו אינם כה נוראים. מאחורי מסך הבערות, החוקים הללו אינם כה דרקוניים כפי שמתארים אותם. אבל בהינתן הנפשות הפועלות אצלנו, המצב שונה בתכלית. ממש לא הייתי רוצה שקרעי או מירי רגב, דרעי, גפני, אבי מעוז או כל אחד אחר משלל הדמויות הססגוניות והמוגבלות שמאיישות את הקואליציה שלנו, יקבעו מיהו בוגד, מהי הסתה ואת מי צריך לפטר ללא תנאים סוציאליים. אלו לא הדמויות שניתן להתעלם מהן ולפעול מאחורי מסך הבערות. בגלל הדמויות הללו (וגם מי שמולן. ראו להלן), במקרה שלנו הדיון מתנהל לפני מסך הבערות ולא מאחוריו כפי שראוי היה שיהיה.

שתי דוגמאות

למזלנו אנחנו יכולים לבחון דוגמאות קונקרטיות של התבטאויות  (ראו למשל כאן) שהמשטרה בהשראת אותם אישים דגולים החליטה שהן בגדר הסתה ומחייבות חקירה ואולי העמדה לדין, ולדעת הקואליציה הן גם מחייבות פיטורין לאלתר. תוכלו מכאן להתרשם מהמצב שצפוי לכולנו אם ניתן להם את הכוח הזה.

טלו כדוגמה את דבריה של פרופ' ענת מטר (פילוסופיה, אוני' תל אביב) שספדה לאישיותו ה'אצילה' של המחבל ווליד דאקה. מעבר לשאלה העובדתית שלא ברורה לי האם הוא חזר בו ממעשיו (היו טענות כאלה), איני מבין מדוע דברים מקוממים אלו הם הסתה? האם צפויה סכנה מוחשית למישהו בעקבות הדברים? אכן מדובר באשת שמאל קיצונית עם השקפות הזויות ומאד לא אינטליגנטיות. את זה אני יודע כבר מזמן. אבל עדיין זכותה לומר מה שהיא רוצה על מי שהיא רוצה. מי שלא מסכים שיביע גם הוא את דעתו ויעלה את נימוקיו. טיפשות בינתיים אינה עבירה פלילית, ולא הייתי רוצה שתהיה (או אולי כן?…).

או התבוננו במקרה של פרופ' נדירה שלהוב קיבורקיאן (משפטים, האוני' העברית), שהאשימה את ישראל בביצוע רצח עם, הכחישה את טבח ה-7 באוקטובר ואמרה שזהו הזמן לבטל את הציונות. מה מכל הפנינים הללו נכנס לגדר הסתה? איזו סכנה צפויה למישהו בעקבות דבריה? אתם באמת חושבים שיהיה איזה ערבי שיעשה פיגוע בגלל מה שהיא אמרה? וכי חסרים מסיתים מבית ומחוץ שממש קוראים לעריכת פיגועים ואף מממנים אותם? מישהו רוצה לטעון באמת שנוצרה כאן סכנה מוחשית?

יש מפלגות שנכנסות לכנסת פעם אחר פעם למרות שמצען מנוגד חזיתית לחוק (שאוסר על מפלגות אנטי ציוניות וגזעניות להיכנס לכנסת). דווקא בחוק הזה יש היגיון מסוים (אם כי אני חושב שבכל זאת הוא לא נכון ולא הגיוני), שכן הכנסת היא מוסד שנותן לחבריו כוח לפעול. אני מבין מי שלא רוצה לתת לאנשים עם השקפות כאלה כוח לפעול, כי אז יהיו לזה תוצאות מעשיות. אבל הבעת דעות מכל סוג שהוא, כל עוד לא צפויות לה תוצאות מעשיות, לא יכולה להיאסר במשטר הגיוני.

לדעתי בכל המקרים הללו ודומיהם, הציבור, וגרוע מכך גורמי האכיפה, פעלו מתוך שלהוב נדיר וקבורקיאני (ע"ע קורט וונגוט) של יצרים. אנשים נקטו או לפחות דרשו לנקוט בצעדים נגד הדוברים רק בגלל שהדברים הרגיזו אותם, בפרט על רקע הטבח של 7 באוקטובר והמלחמה הנוכחית. זהו דבר שלא ייעשה.

ביקורת המכון הישראלי לדמוקרטיה

במסמך כאן תוכלו לקרוא ביקורת מפורטת על הצעות החוק. בין היתר, הם כותבים את הדברים הבאים:

כבר בשלב התכלית, נכשלת ההצעה כישלון חמור. ההצעה אינה מפרטת את המקרים בהם הביעו אנשי סגל והוראה במוסדות להשכלה גבוהה תמיכה והזדהות עם מעשי טרור. הניסיון של השנה האחרונה מלמד כי מה שנמצא על הכוונת הפוליטית הם התבטאויות שמטרתן לבקר את השלטון או התבטאויות החורגות מן הקונסנזוס. היא הנותנת שלא במאבק של ממש בטרור עסקינן אלא בניסיון נואל לפגוע בחופש הביטוי ביחס להתבטאויות מרגיזות ואף מסלידות, אך שאין להן קשר של ממש למאבק בטרור או משום פגיעה באינטרס חברתי חיוני אחר. אלה הן בדיוק ההתבטאויות שהזכות לחופש הביטוי נועדה להגן עליהן. מדובר במהלך המכוון ליצור אפקט מצנן, להרתיע מפני השמעת התבטאויות החורגות מן הקונסנזוס ומאתגרות אותו, כלומר לדכא את חופש הביטוי הפוליטי במקום הכי רגיש שלו, ולערער בכך תנאי הכרחי לקיומה ותפקודה של הדמוקרטיה.

הפסול המובהק של ההצעה הוא שאין היא באה לענות על צורך חברתי אמיתי, למרות שהיא מתיימרת לכך. היא מוציאה דיבתם של אנשי האקדמיה ומוסדותיה – רעה, ללא בסיס עובדתי. היא בבחינת השמצה של המוסדות להשכלה גבוהה ועיוות המציאות. עניינה האמיתי הוא בסתימת פיות וברדיפה פוליטית, ויש בה פגיעה חמורה בדמוקרטיה הישראלית. ללא חופש ביטוי פוליטי מלא, מאבד הליך הבחירות את ערכו ומשמעותו, ולא מתקיימת דמוקרטיה גם במובן הפרוצדורלי הכי רזה שלה. ההצעה מקדמת תפיסה פוליטית פרטיקולרית, שכן יש לשער שאין בהכרח כוונה להחילה על איש סגל שעלול להסית לביצוע ג'נוסייד או פשעי מלחמה.

אין כל מחלוקת כי המאבק בטרור, בארגוני הטרור, בחברים בארגונים הטרור ובמי שמביעים הזדהות עם אלה ועם מעשי טרור, הוא מאבק חשוב מן המדרגה הראשונה שיש להקצות לו את מלוא המשאבים הנדרשים. חוק המאבק בטרור, תשע"ו – 2016 (להלן – חוק המאבק בטרור) כבר כיום מעמיד את מלוא הסמכויות והכלים לצורך מאבק זה. ואולם, חוק המאבק בטרור מופנה כלפי כלל האוכלוסייה וכלל המוסדות והיחידים בה, ובדין כך הוא. חוק המאבק בטרור מעגן סמכויות וכלים, בעיקרם מתחום המשפט הפלילי, ומפקיד אותם בידי גורמים המוסמכים לכך ובעלי מומחיות בתחום. אין כל צורך בהסדרים נוספים כדי להבטיח את ההתנהלות התקינה והראויה בהקשרים של שמירה על הביטחון ומניעת טרור.

מילה בסלע.

העסקת עובדים שפוגעים במדינה

יכולה גם לעלות טענה שאינה קשורה לשאלות של הסתה וחופש ביטוי. הטענה היא שלא נכון שמדינת ישראל תיתן משכורת לאלו שפוגעים בה ולא מזדהים עם קיומה. אני מתנגד גם לטענה הזאת. לא נכון שנבחן עובדי מדינה, ובוודאי לא מרצים באוניברסיטה, על בסיס דעותיהם. הם אמורים להיבחן לפי הישגיהם האקדמיים. אם הם עושים פעולות שפוגעות ממש במדינה (כמו קריאה לחרם BDS וכדומה), מעבר להתבטאויות, אז במקרים קיצוניים אולי יש לזה מקום. לפחות אם מדובר בשקרים ברורים ולא רק בהבעת עמדות. דומני שיש לכך כללים בתקשי"ר ובכללי ההתנהגות של עובדי מדינה לסוגיהם (משום מה על רבנים למשל לא נוהגים להפעיל את הכללים הללו). אבל גם אם זה כך, אין צורך בחוק נפרד מיוחד לאקדמיה.

האם אנשי הימין הכועסים היו רוצים שאנשי אקדמיה לא יוכלו להביע עמדה לטובת שמירת שבת או נגד להט"ב? בקואליציה אחרת גם זה יכול לקרות (ואולי גם יקרה, לצערי) די בקלות.

הערה על הדדיות

מדבריי כאן ניתן היה להתרשם שהבעיה נמצאת רק בצד אחד של המפה הפוליטית, ולא היא. הנושא שלי כאן הוא החוקים שנוגעים לאקדמיה, ולכן התמקדתי בהם. אבל התופעה היא כללית, והיא מופיעה משני צדי המתרס הפוליטי.

סתימת פיות משמאל היא עניין נפוץ מאד, אם כי זה בדרך כלל לא נעשה בחוק, ולו רק מפני שהשמאל כבר מזה זמן רב אינו בשלטון והחוק אינו בידיו. התבטאות נגד להט"ב, או התבטאות שוביניסטית פשוט מושתקות או נתקלות בחמת זעם צדקנית ולא פרופורציונית ובדה לגיטימציה פרועה. כל ניסיון להפריד נשים וגברים (על ידי יהודים בלבד כמובן) הוא הדרה שנאסרת על ידי גורמים משפטיים. כל פעולה או התבטאות של סמוטריץ או בן גביר היא 'הזויה' ו'משיחית', מה שכמובן מביא להתנהלות עוד יותר פרועה שלהם. במקומות שבהם יש לכוחות מ'שמאל' (כלומר הליברליים) סמכות וכוח (כאמור, בשלטון הם לא נמצאים כבר מזה זמן רב) ניתן לראות גם הפעלת כוח של ממש. זה קורה בעיתונות, המשך בהסתדרות הרפואית (ראו את המקרה של ד"ר סודי נמיר, בטורים 86 ו-225), במערכת המשפט ועוד.

יש לתמונה הזאת השלכה נוספת. מכיוון שהתופעות קיימות משני צדי המתרס, הן גם גוררות זו את זו. תחושתי היא שחריגה מהתנהלות ראויה מלווה בדרך כלל בחריגות כאלה מהצד השני. כך למשל הרפורמה נוצרה בגלל התנהלות בעייתית של מערכת המשפט שממאנת באופן עקבי לקבל על עצמה מגבלות, בקרות וריסונים. התנהלות זו הולידה את החריגה של הקואליציה עם הרפורמה שלה לצד השני. גם בעניין האקדמיה מתקיימת תופעת ההדדיות. ישנה תחושה ברורה של רדיפה ואי קידום של אנשי אקדמיה שמביעים עמדות ימניות או שמרניות, וזה מעורר רדיפת נגד מצד ימין. ישנה תחושה שהאקדמיה מטפלת ביד קשה יתר באלו שמביעים עמדות חריגות לכיוון השמרני מאשר בעמיתיהם מהצד ה'ליברלי' (או פרו פלסטיני). את הדוגמה של בן גביר וסמוטריץ כבר הבאתי למעלה.

בפוליטיקה שלנו כל צד משתמש בכוח שיש לו נגד הכוחות האחרים. כך השמאל משתמש במערכת המשפט ובעיתונות נגד הממשלה וכך גם הימין משתמש בממשלה נגד האקדמיה. זה משחק שהולך ומסלים ומכיוון שאף צד לא יכול לעצור אותו לבדו ולהיות "פראייר", אנחנו תקועים. הפסקה של התהליך המסוכן הזה וחזרה לקביעת כללי משחק הגיוניים מאחורי מסך של בערות, יכולה להיעשות רק בהסכמה בין שני הצדדים. לצערי אני לא רואה דרך שבה זה יכול לקרות. אנחנו תקועים במשחק שפן ללא מוצא (ראו על כך למשל בטור 287).

דבר אחד לפחות מרגיע אותי. אני סמוך ובטוח שהדיון והטוקבקים שיבואו אחרי הטור הזה ודאי יהיו מאוזנים וענייניים וללא פוזיציות.

28 תגובות

  1. שלום הרב,

    אני מסכים איתך ב100%,אין כאן צד שהוא 'חף מפשע' ההקצנה,וכידוע במערכות שונות,כשחזקת ה'הקצנה' חיובית,בסוף מגיעים לסף שבו יקרה פיצוץ..

    רציתי לשאול אותך בתור אקדמאי,שעם כל הצחוקים,אתה כן נטוע בימין,ולא במרכאות,כלומר לא ימין של ביבי ולא במחנה הימין אלא ברעיון,אם ניתן לסווג אותו כך,

    רציתי לשאול האם זיהית באקדמיה אנשי שמאל שמכירים בבעיה?

    אם כן,האם לא ניתן ליצור גוף אחיד שכן מכיר במחלוקת אך מעוניין לשחק ביחד?

      1. מה?יש כאן קל וחומר:
        אם הצלחת ליצור איחודים בין דתיים לחרדים מכל גווני הקשת הפוליטית כדי ליצור "זהות שלישית"(יותר נכון לאסוף את אנשי הזהות השלישית לבית כלשהו),בוודאי שאפשר לאחד קבוצת אנשי אקדמיה שמאסו בקיצוניות משני צידי המתרס באקדמיה עצמה.

  2. לדעתי התעלמת משיקול בעד החוק. הנזק הציבורי של התבטאויות יכול להיות לא חשש ממשי אלא משהו אמורפי יותר שמשפיע על דעת הקהל העולמית. אף אמירה בודדת לא מסוכנת אבל במצטבר יכולות להיות השלכות חמורות אפילו יותר מפיגוע בודד, כגון אמברגו. זה לא רדיפה אחרי האמת ההיסטורית, זה סוג של שיקול בטחוני.
    כמו כן לדעתי ההצדקה היא הזירה הבינלאומית ששם האידיליה של שוק רעיונות חופשי לא מתקיימת ואנחנו בפיגור לרעת ישראל. אנחנו נאלצים להשתמש בכלים כאלה כדי לא להפסיד בחזית הזו.
    לגבי השאלה אם חל רק על אוניברסיטאות, אם זו נראית אפליה אז אדרבה אפשר להרחיב את התחולה לעוד מגזרים או בכלל לציבור. אבל נדמה לי שיש יותר הצדקה "להיטפל" דווקא למרצים, לא בגלל שהמדינה משלמת להם שכר אלא בגלל שהם במידה מסוימת מייצגים את המדינה, משתמשים במעמד שהמדינה נתנה להם, אז זה גם מזיק יותר וגם יש יותר הצדקה לפקח עליהם.

    1. חופש הדעות מתקיים גם בעולם, אבל אנחנו בנחיתות מספרית (יש מעל מיליארד מוסלמים ועוד כמה פרוגרסיביים). היית רוצה שיגבילו את החופש של דעת הרוב בישראל? מעבר לזה, אני חושב שבעולם אין רוב נגדנו. המיעוט שנגדנו קולני יותר.
      אני לא חושב שהתבטאות של אישה כזאת משנה משהו בעולם. וגם אם כן – זו לא סיבה מספיקה כדי לאסור. זה מה שהיא חושבת.

      1. לא הייתי רוצה שיגבילו את דעת הרוב אבל בפועל זה מה שהפרקליטות תעשה. עיין ערך "תורת המלך". לכן לפחות נדאג שהאכיפה תהיה שווה לשני הצדדים (כמובן עם הפרקליטות הנוכחית גם זה לא יקרה)

  3. דעתך זהה מכל וכל עם עמדת המכון הישראלי לדמוקרטיה אבל בניגוד להם הדעה שלך היא בלי פוזיציה

    1. גם בעיה בהבנת הנקרא וגם בלוגיקה במשפט אחד? הישג די מרשים. הבנת הנקרא: היכן ראית שהאשמתי אותם בפוזיציה? ולוגיקה: גם התופעה שתיארת אינה אבסורדית.

      1. תשווה בין הביקורת המצויינת והתמצתית והישירה של המכון הישראלי לדמוקרטיה וכלפי הטור שלך שמלא בהאשמות של כווולם בפוזיציה שמשם משתמע שאתה לבדך אינך בפוזיציה. חייבת להגיד שזה חוזר על עצמו בטוריך השונים. ההתיחסות לכוונות ולדעות ולנטיית לב של כל העולם בתור אדומינם תופס נפח עצום מהתוכן.

        1. הביקורת ה'תמציתית' שלהם ארוכה הרבה יותר משלי. נראה בעליל שהביקורת ה'מצוינת' והתמציתית שלך על דבריי מבוססת על כך שלא טרחת לקרוא את דבריי גם אחרי שהערתי לך על זה. וכנראה נוטלות בה חלק גם אותן יכולות לוגיות ופרשניות מופלאות שעליהן הצבעתי למעלה. כתבת שהטור שלי מלא בהאשמות על פוזיציה, וניכר שעדיין לא טרחת לקרוא את הטור. יען כי הפוזיציה נוטלת חלק מזערי בטור, ומעבר לזה גם לא האשמתי שם את כולם בפוזיציה. אבל חוץ מזה כל מילה אצלך בסלע.
          באמת עקשנות מעוררת מחשבה.

  4. אני מסכים אתך שאין מקום להגבלה נוספת של חופש הביטוי, גם לא לעובדי מדינה. ועם זאת, אין דין אנשי אקדמיה (או מורים) כדין כלכלנים או מהנדסים בשירות המדינה. הראשונים מקבלים כסף כדי לדבר בפני אנשים שחייבים להקשיב להם, והזכות הזאת לא אמורה להיות מנוצל להטפות. נוצר מצב שבו בחוגים מסוימים סטודנטים לא יכולים להוציא מהפה דעות ימניות, ולפעמים אפילו לא להגיע עם מדים. זה בלתי נסבל ברמה המוסרית וגם פוגע באקדמיה.

    בשורה התחתונה, צריך למצוא פתרון שיאפשר למרצים להגיד מה שבא להם בפייסבוק, אבל לסתום את הפה חזק חזק כשהם עוברים את שער האוניברסיטה. אני לא יודע אם זה אפשרי, אבל אם לא, אנחנו בבעיה.

    ודבר נוסף: המשפט ״אלו לא הדמויות שניתן להתעלם מהן ולפעול מאחורי מסך הבערות״ הוא מוזר. לומר שלפני שמחליטים אם להוריד את מסך הבערות צריך לבדוק את הנפשות הפועלות, זה גופא התעלמות מעיקרון מסך הבערות.

    1. אם יש אפליה באוניברסיטה על בסיס כזה יש לטפל בה בחומרה. אבל מה לזה ולחופש הבעת הדעה? לא דיברתי על הטפה בשיעורים אלא על התבטאויות פומביות שלהם.
      לא הבנתי את הערתך האחרונה. אכן, כתבתי בפירוש שרק כשיש אינטגריטי לאנשים אפשר להשתמש במסך הבערות. כשאין – אין לזה הצדקה וטעם. אני אכן מתעלם ממנו במצבים כאלה.

  5. תודה על הטור

    עניות דעתי שכב' צודק ואין מקום לחוק הזה
    מצד שני חייבים לעשות סדר במכללות (ואולי גם באוניברסיטאות)

    סיימתי את התואר השני במכללה כלשהי המרצה היה מישהו עם קרחת וכיפה סרוגה הרמה של הקורס הייתה ממש כתה ב ביסודי (הזוי, איפה המל"ג ?)
    לא יאומן כמה אפשר לבוא ללמד כלום בריבוע וזה קורס…
    אני שילמתי על לימודים אקדמיים וקיבלתי תת רמה.
    כדי למלא את הזמן המרצה ישב והשמיע דעות פוליטיות מאזור עלי-יצהר נאומים ולעג לכל מי שחושב אחרת גם כמה שעות לפני פתיחת הקלפיות…
    הערתי לו שזה לא ראוי ואני משלם בשביל ללמוד הוא צפצף וכמובן יודע שאין למי להתלונן ולא יעשו לו כלום רוב הסטודנטים היו מפסוטים אולי כי לא שילמו מכיסם על ה'לימודים' אולי כי באו לקבל תעודה וקידום ולא כדי ללמוד…
    תכלס' לקחו ממני כסף ברמייה כדי להעניק השכלה וקיבלתי חובת נוכחות בשיעורים שהם נאומים של עלון שבת מנוקד לילדים…
    את הבעיות האלו צריך לפתור
    יש לרב עצה מה לעשות עם המצב השפל הזה ?

    1. אתה מדבר על שתי בעיות שונות, שאמנם יש קשר כלשהו ביניהן: חוסר רמה, ובזבוז זמן.
      לגבי חוסר הרמה, יש תחומים באקדמיה שהם רמה של גנון. זה ידוע ומפורסם. לפעמים האוניברסיטה רוצה לעשות כסף ומגדירה מסלול טיפשי כתואר שני במדעי בלבול המוח (בד"כ זה משהו מהתחום המעשי שאין צורך ללמוד אותו אקדמית אבל רוצים לתת לו יוקרה ולהרוויח כסף. כמו מינהל ציבורי, ייעוץ ארגוני וכדומה). לפעמים תחומים שלמים מועדים לייצור זבל, גם אם אולי לעתים יש בהם משהו בעל ערך (חיזוי, מגדר, כלכלת בית וכדומה). יש גם תחומי מרכזיים שאולי יש טעם ללמוד אותם אקדמית ועדיין מדובר בלימודים ברמה לא משהו. מה שגם בתיכון ניתן לעשות: מדע המדינה, יחב"ל וכו'. ולפעמים מדובר בתחום שהוא פשוט קל יחסית, כמו משפטים. יש מעט מאד תחומים באקדמיה שדורשים מהסטודנט מאמץ אינטלקטואלי רציני.
      לגבי בזבוז זמן והכנסת פוליטיקה, אפשר רק להתלונן. ואם לא מטופל, לעבור למועצה להשכלה גבוהה ואולי גם להוציא את זה לעיתונות ולתקשורת ברשת.
      הקשר הוא בגלל שבתחום בלי רמה יותר קל לבזבז זמן. לא בכדי רוב התלונות על פוליטיזציה מופיעות ב'מדעי' החברה והרוח, והרבה פחות במתמטיקה ובפיזיקה.

  6. תודה על דבריך המאוזנים והמורכבים כרגיל.
    כתבת בנוגע לדבריה של קבורקיאן:
    "איזו סכנה צפויה למישהו בעקבות דבריה? אתם באמת חושבים שיהיה איזה ערבי שיעשה פיגוע בגלל מה שהיא אמרה?"
    נראה שהיה אפשר להגיד את זה גם על מישהו שקורא לאינטיפאדה.
    האם יכולות להיות אמירות שמצד אחד לא נכללות תחת "חוק המאבק בטרור" ומצד שני אי אפשר להכיל עליהם את הטיעון שלך שזה לא ישפיע על אף אחד?

    1. ברור שיש אמירות כאלה. אדם עם השפעה קונקרטית שקורא לאנשים לבצע פיגוע. קריאה כללית לבצע פיגוע אולי אפילו אם אין לו השפעה קונקרטית. אם זה נכלל תחת חוק המאבק בטרור או לא, זה לא משנה. אם זה נכלל אז מצוין. די בו.

  7. בס"ד י"ז בתמוז פ"ד

    על פניו, בהצעה לאסור תמיכה בטרור באוניברסיטאות – אין חידוש גדול, שהרי תמיכה בטרור אסורה בכל מקום. החידוש הוא רק בחיוב האוניברסיטאות לאכוף בתוכן את מה שאסור בכל מקום.

    בברכה, פיש"ל

    1. יש בעיה ייחודית באוניברסיטאות, שבהן יכולים להתארגן תאי סטודנטים שינהגו באלימות כלפי מרצים או סטודנטים אחרים, ויש חשש לא קטן שהתבטאויות תומכות טרור של מרצים, יביאו לליבוי האלימות, פיזית או מילולית, של מושפעיהם, ויגיעו ח"ו חמצב שבו 'הרוב השקט' יחוש מאויים. ולכן יש צורך שראשי האוניברסיטאות יפקחו עין למניעת תופעות כאלה.

      בברכה, פיש"ל

      1. יש מחד יתרון באכיפה בחוק ההחדש המאפשר הליכי אפיפה מינהליים, שהם פשוטים ומהירים יותר מאשר אכיפה משפטית.

        מאידך, יש מקום לחוש ל'בומרנג' – יוכלו לפסול שיעור הלכתי בנושא פגיעה ב'בלתי-מעורבים' בעת מלחמה, ולהכשיר (כהחלטת הפרקליטות השבוע) את הקריאה: 'בדם ואש נפדה את פלסטין'. אז מה הואלנו? וצ"ב.

        בברכה, פיש"ל

        1. הם עשו את זה בלי שום חוק אם אתה זוכר את הסיפור עם "תורת המלך"

          1. בס"ד י"ח בתמוז פ"ד

            לדן- שלום רב,

            'תורת המלך' יכול להיות דוגמה טובה ליתר הכוח של הליך מינהלי.

            ב'תורת המלך' היו חקירות ומעצרים, אך בסוף הכריעו שופטי בג"ץ שאין מקום להליך פלילי, שכן אין הספר חורג מכלל 'בירור הלכתי', ואכן מפורש בו שאינו 'הלכה למעשה'.

            אמנם, ייתכן שהחלטה של הנהלת אוניברסיטה, לאסור שיעורים ב'תורת המלך' וכיו"ב – היתה בכל זאת מאושרת ע"י בג"ץ כ'נמצאת במיתחם הסבירות'.

            החלטה מינהלית מצריכה ראיות הרבה פחות חזקות מאשר הליך פלילי, שבו נדרשת 'הוכחה מעל לכל ספק סביר'.

            בברכה, פיש"ל

  8. אני חושב שעיקר השאלה זה בהשואה לימין הקיצוני, אין הבדל בין רצח עם בעזה לבן ערבים אומה רצחנית, אני לא יודע מה דעותך בנושא ימין קיצוני, רק השאלה מגיע מהכיוון האם יש היתכנות ליצור חוק שהוא נותן חופש ביטוי מלא, ואם כן למה היה צריך חוק מיוחד לגבי האקדמיה.
    ולמה לא מאמר גם על הימין הקיצוני?

      1. אני חושב שאת סוף הדברים כן ניתן להבין… באמת למה לא מאמר על הימין הקיצוני?
        וזה נראה שמשה דן בנושא אכיפה בררנית, אולי גם זה קשור לדיאולוג על חוקי השתקה.

  9. א. מי שמדבר דברי טעם יש לקבל ולפחות לדון בדבריו ברצינות בין אם הוא מדבר מפוזיציה בין אם לא וכן להפך מי שמדבר דברי הבל אין לקבל את דבריו גם אם הוא לא מדבר מפוזציה. – כל נושא ה'מדברים מפוזיציה' הוא נושא מאוד לא חשוב.
    ב. בתקופת הפוגרומים נניח נתפוס אדם ספציפי שאמר 'יהודים משתמשים בדם ילד נוצרי למצות בפסח' – האם גם כלפיו קיימת טענתך ש"איזו סכנה צפויה למישהו בעקבות דבריו? אתם באמת חושבים שיהיה איזה נוצרי שיעשה פוגרום בגלל מה שהוא אמר? וכי חסרים מסיתים מבית ומחוץ…"
    ברור שדברי אדם אחד הם חסרי משמעות אבל כשהם חלק מעוד ועוד אמירות דומות הם חלק מהסתה.

    1. ברור. פוזיציה אינה טענה. הבעיה בפוזיציה היא שהיא גורמת לאנשים להעלות טענות גרועות.

  10. בגרמניה הנאצית לא הייתה השתקה ולא לאט מלא מקומות בעולם ניהיו מוסתים מספיק כדי לחשוב שיהודים הם לא בני אדם ואפשר לקחת להם זכויות ובסוף לשלוח לתאי גזים אז כן צנזורה זה חשוב.זכות דיבור מהסוג שהם רוצים התקבלו בברכה במקומות עליהם הם מגינים אך אין להם אומץ לחיות בהם

השאר תגובה

Back to top button