כשרות וטבעונות

שו”תקטגוריה: הלכהכשרות וטבעונות
יוני שאל לפני שנה 1

הרב, האם מותר לאכול במסעדה טבעונית שאין לה השגחת כשרות (גם השגחה פרטית), אך המסעדה לא פתוחה בשבת ואני אוכל מאכלים שאין בהם חשש לתולעים וכו…? 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני שנה 1

יש מצוות התלויות בארץ (ערלה, תרו”מ) ובישולי גויים, טבילת כלים, סתם יינם (כולל בחומרי הגלם, גם אם לא שותים יין). לגבי הכלים, סביר שלא השתמשו בהם לבשר או חלב, אבל לא בטוח.

יוני הגיב לפני שנה 1

האם בעל העסק נאמן לומר לי שהעסק כשר? כלומר האם להאמין לו?

mikyab צוות הגיב לפני שנה 1

אין כללים הלכתיים בעניין זה, כי באיסורים לא מדובר בעדות אלא בהתרשמות. לכן אתה יכול לשאול אותו ספציפית (לא להסתפק באמירה כללית של כשר), ואם אתה מתרשם שהוא דובר אמת אז תאמין לו.

רוני הגיב לפני שנה 1

אם הוא עצמו לא שומר כשרות לעצמו, אז כבר פסק בשו”ע:
החשוד לאכול דברים האסורים בין אם הוא חשוד באיסור תורה בין אם הוא חשוד באיסור דרבנן אין לסמוך עליו בהם ואם נתארח עמו לא יאכל משלו מדברים שהוא חשוד עליהם.

mikyab צוות הגיב לפני שנה 1

כפי שכתבתי, אין בזה כללים ולכן אי אפשר לפסוק בזה הלכה. זו שאלה של נאמנות ושכנוע ולא שאלה הלכתית פורמלית. ע”א נאמן באיסורים אינו עדות במובן ההלכתי המקובל.

רוני הגיב לפני שנה 1

ע״א נאמן באיסורים אינו עדות במובן המקובל, אך זו גם כאן יש כלל שהחשוד על הדבר אינו נאמן. וזה הגיוני, כי אפילו אם הבן אדם לא שקרן, יש סיכויים גבוהים שהוא לא מודע או לא שם לב לפרטים חשובים, או שכח או עיגל פינות (אפילו במקומות עם תעודת כשרות, הרבה פעמים יש בעיות כשרות משמעותיות. אז קל וחומר).

mikyab צוות הגיב לפני שנה 1

כל השיקולים הללו אכן הגיוניים, וכל אחד יכול להחליט בעצמו האם הוא השתכנע או לא. אבל זה לא בגלל שיש כלל הלכתי כזה.

אגב, יש כמה ראיות לזה שהכלל שהחשוד על הדבר אינו מעידו לא נובע מחשדות לשקר אלא הוא כלל פורמלי בדיני עדות.

רוני הגיב לפני שנה 1

זה לא מאוד רחוק מלהיות בשר שנתעלם מן העין. אם הוא עצמו לא שומר כשרות ואין מי שמשגיח, לך תדע אם הוא לא מאפשר פעם לחברים לעשות אירוע במסעדה עם אוכל מבחוץ או אם הוא לא נותן לעובדי המשרד הסמוך להוציא ארוחה למשרד ולהחזיר את הכלים אחר כך (תוך שימוש במיקרוגל המשרדי הטרף), ואלה מעשים שבכל יום. כך שגם אם אין כלל של עדות חשוד, מי שעושה כך מסתכן באכילת מאכלות אסורים בין אם הוא משכנע את עצמו להאמין או לא. ובסופו של דבר זה מה שחשוב, לאו דווקא הכללים הפורמליים. לכן השולחן ערוך פסק כפי שפסק ורמ״א אף החמיר יותר.
(אגב הפסיקה הזו שבשו״ע וברח״א התקבלה על כל קהילות ישראל. הלא כן? אם כן מה גרע מפסיקת התלמוד?).

השאר תגובה