לימוד ופסיקה בשיטות אקדמיות

שו”תקטגוריה: מחשבהלימוד ופסיקה בשיטות אקדמיות
יונתן שאל לפני 4 שנים

שלום כבוד הרב!
 
רציתי לשאול מה דעת הרב באשר ללימוד תורה בכלל ולפסיקת הלכה בפרט, על פי המסקנות העולות מחקר התלמוד האקדמי. האם יש מקום לפסוק הלכה על פי פרשנות אחרת לדברי אמורא השונה מהסתמא?  האם ניתן לפסוק כפי דעת אמורא בניגוד לכללי הפסיקה, אם נראה שהוא מכוון יותר לפשוטה של משנה/ברייתא? האם ניתן לספוק על פי פרשנות עצמאית למקורות תנאיים, אם נראה שהאמוראים פספסו את כוונתו המקורית של המקור התנאי? 

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 4 שנים

שלום יונתן.  אקדים ואומר שדעתי ודאי לא יותר חשובה מדעת התלמוד עצמו. אז אם ניתן לפסוק נגד התלמוד ודאי ניתן גם לפסוק נגד דעתי. לכן דעתי לא ממש חשובה כאן. מה שאני יכול לכתוב הוא באלו שיקולים כדאי להתחשב בבואך לקבל החלטה משלך בעניין.
ככלל, מקובלנו שלא פוסקים נגד התלמוד. לכן פסיקה לאור פרשנות למקור תנאי בניגוד לתלמוד היא בעייתית. אבל זו קביעה תיאורטית, שהרי כמעט תמיד אתה יכול לדחוק ולמצוא סוגיא חולקת או ירושלמי, כדרכם של פוסקים וראשונים כמאז. אני בהחלט אבין מי שיעשה זאת במקרה שבו ברור שהתלמוד פספס את כוונת המשנה או התוספתא.
פרשנות לאמורא בניגוד לסתמא היא קלה יותר, כי כאן אין סטייה חזיתית מהתלמוד, אם כי גם כאן אם הסתמא מפרש את האמורא אז ניתן היה לומר שלפי התלמוד אין דעה כזאת שתוכל לפסוק על פיה.
באופן כללי אומר שכללי הפסיקה הם בד”כ בסיס לחריגות. כבר הראשונים חורגים מהם לא פעם, ואני חושד שהם עשו זאת מדי פעם בגלל החלטה שהדעה שהיתה צריכה להיפסק היא פחות סבירה. ובכלל, יש לנהוג זהירות בכללי התלמוד, כפי שהוא עצמו רומז לא פעם (יש זלזול בכללים, ודומני שכבר שמעת זאת ממני).
לכן כל מה שאמרתי כאן מקבל משמעות מוגבלת למדיי. בסופו של דבר דומני שכל קביעה גורפצ היא בעירבון מוגבל. הכל תלוי עד כמה אתה משוכנע במסקנות המחקר האקדמי, כלומר בכך שנפלה טעות בפרשנות המסורתית, וכמה הפסיקה בעייתית/נחוצה. אם אתה מאד משוכנע יש הרבה יותר מקום ליצירתיות הלכתית, וכנ”ל.
 
אוסיף רק דוגמה. לפני שנים קראתי את ספרו של ידידי פרופ’ ברכיהו ליפשיץ על האסמכתא. השתכנעתי בטענתו העיקרית שהפרשנות המקובלת למושג אסמכתא היא שגויה. במקור זה התפרש באופן אחד, ובעקבות הרמב”ם נטו כל הראשונים והפוסקים ופירשו את המושג אחרת. אחרי הקריאה דנו קצת מה צריך כעת לעשות הלכה למעשה? אני עצמי מתלבט בזה מאד, אבל כיום דעתי נוטה שיש לפסוק כמשמעות המקורית. הסיבה לכך היא שכאן השינוי נעשה אחרי התלמוד, ולרמב”ם אין סמכות כמו שיש לתלמוד. לכן כאן צריך ללכת אחרי האמת. לעומת זאת אם התלמוד עצמו טעה, זו משמעותה של סמכות שהולכים אחריו גם כשטעה. אמנם כיום אני פחות משוכנע שברכיהו צודק, ואכ”מ.
——————————————————————————————
שואל:
 
ניקח את הדוגמא האחרונה בדבר פירוש הרמבם את המונח אסמכתא אל מול המובן המקורי של המונח. במקרה זה, הרמבם הוא שחידש את המובן הנקוט בידי הראשונים שבאו אחריו, אך ייתכן והגאונים או ראשונים קדומים פירשוהו באופן אחר.
מה תאמר במקרה שפלוני (חוקר או רב) מחדש פירוש בגמרא לא נגד הסתמא אבל כן נגד כל הראשונים. האם גם אז תאמר שקל יותר לחלוק ולפסוק אחרת? האם לעובדה שכל הפוסקים הבינו את הסוגיה באופן מסוים יש משקל (מעבר להגברת הסבירות שהפירוש המחודש הוא טעות)?
יונתן
——————————————————————————————
הרב:
הייתי אומר אותו דבר כמו לגבי האסמכתא. יש לזה משקל אבל ממש לא מוחלט.

השאר תגובה