מלך במנוסה

לכאורה גם אם נגדיר את דוד כמלך שיש נגדו מרד, אז אם אבשלום היה מנצח הוא היה מתמנה למלך חדש (שנאמר המלך מת יחי המלך) ומביא שעיר. ולא גרע מכל מלכי ישראל שתפסו את השלטון במהפכה ונעשו מלכים (לחשוב שיש מערכת מקבילה של "המלך האמיתי" שעוברת בלי השפעה זה מזכיר לי את הרעיון שקניין דרבנן לא מהני לדאורייתא, ואז בכל החפצים בעולם יש שתי שכבות לדור דורים ולנצח נצחים).

תוכל להרחיב יותר למה יש מקום לסברא הזאת? האם יש מקום שזה דין מיוחד בשעיר (שלגביו אינו נידון כמלך) או שיש מקום שזה דין מיוחד במרידה (שלגביה כן נידון כמלך. לא סתם רשאי להרוג אלא רשאי להרוג מדין מלך, כמ"ש הרמב"ם). נפ"מ למשל האם רשאי לשבת בעזרה כמלכי בית דוד.

אני לא יודע כלום בהלכות מלכים (סתם נתקלתי פעם בכל העניין הזה עם שמעי במקרה בתוך איזה פלפול עתיק) וליבי לוחש לי שהרגשתי פעם במקום כלשהו ברעיון שאם סיבה מבטלת דבר אז היא מבטלת אותו רק לגבי עניינים אחרים אבל לא לגבי דברים ממין הסיבה המבטלת עצמה שהם ממשיכים להחריב. אלא שכנראה עקוב הלב מכל ולוחש לי על חינם כעין דה-ז'וו.

(הפלפול ההוא (פרשת דרכים) אמר ששמעי בן גרא חשב שכמו שמביא שעירה כך אפשר גם למרוד בו ולא חייבים מיתה ולכן אץ רץ לקלל ולסקול באבנים. אבל שלמה שעשה תחבולה להרגו כצוואת דוד אביו חשב כמו ההלכה ברמב"ם שלגבי מרידה עדיין יש דין מלך. אני רק שאלתי להבין שלכאורה סברת רבי שמעי בן גרא נשמעת יותר ומה סבר ר' שלמה בן דוד והלכה שבידנו)

לא הבנתי. אתה חוזר על סברתי.
זה לא דין מיוחד בזה או בזה. כל דין לגופו. ברור שמלך יכול להתגונן מפני מורד גם אם זמנית ידומעל התחתונה, ויחד עם זה אפשרי שאין לו דין מלך בלי שיש לו שליטה (וסביר שגם לאבשלום אין עדיין דין מלך עד שינצח סופית).

ייתכן שההבדל הוא בין נשיא למלך.
שני התארים מתלכדים בדרך כלל: "איזהו נשיא זה מלך שנאמר מכל מצות ה' אלהיו שאין על גביו אלא ה' אלהיו" אבל הואיל וגלה יש עליו אימת אחרים אינו נשיא, אבל הוא עדיין מלך והמורד בו – מורד במלכות. ורק נשיא מביא שעיר.

יפה

יש להעיר על דברי "לב" שגם בקללת מלך כתוב "ונשיא בעמך לא תאר".
לעצם העניין,
ראשית יש מחלוקת בדבר. השאלה של "תמים" היא רק לפי הדעה שאכן היה מתכפר כהדיוט.
שנית, עיין רדב"ז הל' מלכים ג' ח'. מאירי הוריות יא. ואברבנאל (שמואל א בעניין נבל הכרמלי) – היוצא מדבריהם (לפי הבנתי)
מלך נחשב למלך בעוד שמחזיק במלכותו. (ולכן לפי הדעה הנ"ל בירושלמי מתכפר כהדיוט) אלא שיש לחלק בין מלכי יהודה למלכי ישראל. מלך יהודה מקבל את תוקפו ע"י נביא או ע"י הסכמת הכלל. ואילו מלך ישראל מקבל את כוחו גם בכוח הזרוע.
וא"כ, במלכות יהודה לאבשלום ודאי לא היה דין מלך שהרי עשה בכוח הזרוע. אך מאחר ודוד נמשח ע"י הנביא אף שאינו מחזיק במלכותו, יש לנהוג בכבודו כמלך. ולא יוכל אחר להחליפו כי אם בהסכמה.

הריגת מקלל מלך היא לא עונש על הלאו הזה. ואולי באמת מלך בורח בשעה שמתכפר בשעירה אז גם אין בו לאו דלא תקלל (אבל עדיין המקללו יש רשות להמיתו כדין המלך). באבשלום אם היה מנצח הייתה הסכמת הכלל מאד.

יש לדון בהסכמת הכלל שבאה ע"י כח הזרוע.
מ"מ כבודו של דוד כמלך באותה שעה לא מוטל בספק.

עיין בספר קטון הנקרא שמואל ב שם כתוב שהסכמת הכלל הייתה אחרי אבשלום בלי שום כח הזרוע, אלא שאחר שדוד ניצח זחלו כל העם בחזרה אליו על ארבע

גם שמעי חזר והתנצל אחרי מות אבשלום. ואפשר לומר שבזמן שדוד ברח מאבשלום לא היה לו דין מלך ולכן שמעי לא היה חייב מיתה (ומה שהרמב"ם הזכיר אותו זה רק בתור דוגמא) וכשחזר דוד בא שמעי לבקש מחילה להודיע שעכשיו הוא לא מקלל את המלך.

ועדין הדברים תמוהים מה עוזרת בקשת המחילה? הרי הוא עדין סבור כך לגבי דוד שהוא איש הדמים אז מה מועילה בקשת המחילה?

ואולי באמת מסיבה זו סברו דוד ושלמה וכן הרמב"ם שיש לשמעי דין מיתה – לא בגלל שדוד היה מלך בזמן ששמעי קילל אותו – אלא בגלל שדוד היה מלך לאחר מכן והקללה עדין התקיימה אלא שמסיבות אחרות נדחה הדבר.

ודרך אגב נראה מסיפורי ספר שמואל שגם אם למלךיש רשות להרוג מורד במלכות עדין למורד במלכות יש רשות להתגונן, לברוח ואפילו להרוג את אנשי המלך כעין שראינו בדוד ושאול ודוד ואבשלום.

א. שמעי. מה התימהון ומה זה שונה מכל תשובה? שמעי טען שהכיר בטעותו ויודע שחטא. אם אתה טוען שפשוט שהוא בסה"כ גר אריות ומשקר אה"נ אבל הוא לפחות ניסה לשכנע בטענה שיש בה ממש. ועוד שחז"ל הסבירו ויש לזה סמך בפסוקים ששמעי רמז לו שאם דוד יהרוג אותו 'העם' לא ישמח – "והנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף" (משמע אם לא תקבלני אז אולי גם שאר יוסף לא יבואו. כמ"ש חז"ל). ולכן כשדוד חס עליו אמר הלא ידעתי כי אני מלך על ישראל. הזיכרון שלי כבר מעורפל גם בזה עוסק שם בדרוש של הפרשת דרכים ששם מופיע כל העניין.
ב. לשיטתך המקלל מלך לפני שנתמנה רשאי המלך להורגו? נשמע תמוה.
ג. דוד לא מרד בשאול ולכן פשוט שהיה מותר לו להתגונן (ברוח הפרשנות ההלכתית בתנ"ך של הפרשת דרכים). מה התכוונת להביא מדוד ואבשלום לא הבנתי.

א. לכך רמזתי שהיו סיבות אחרות לכך שלא הרגו אותו.
ב. קושיא.אבל אפשר לחלק בין סתם קללה לאדם שאיננו מלך שאין בה ביזיון למלכות גם כשהוא מתמנה למלך, לקללתו של שמעי שבאה לבזות את דוד כמלך ולטעון שאיננו ראוי למלוכה מצד מידותיו "המאפיוזיות" שעדין חלה גם כשדוד חזר ונתמנה למלך.
ג. הרב תלה את העובדה שדוד יכל להרוג את שמעי בכך שעדין היה לו צד מלך ולכן יכול היה גם להילחם באבשלום. לפי ההסבר שלי שאין לדוד דין מלך כלל, מתעוררת השאלה כיצד דוד יכול היה להילחם באבשלום שלכאורה היה מלך? ועל כך עניתי שהוא נלחם לא מצד מלכות שהיתה בו אלא מצד הסברה של הקם להורגך השכם להורגו גם אם הוא מלך.

ג. אהה. מחוכם. אבל גם אם דוד לא מלך כרגע, עדיין הוא רשאי לכבוש את המלוכה כי היא מגיעה לו, כמו יהוא בן נמשי שהיה רשאי להרוג את יהורם בפקודת אלישע אף שיהורם לא זמם להרוג את יהוא.

ואולי גם דוד סבר שברחמיו על שמעי יוכיח שאינו איש דמים וישתיק את הקול הזה שכנראה היה נוכח בעם (שמעי אליטיסט ואסף אלף איש, כנראה הוא לא היה איזה תמהוני מהשוליים).

א. אתם מפספסים ראיה חשובה שציינתי אליה אתמול ברמז והיא – נבל הכרמלי.
נבל היה מורד במלכות דוד אך דוד עדיין לא מלך (כי שאול היה המלך) וכיצד א"כ רצה דוד לדונו כמורד?
התשובה היא כפי שכתב האברבנאל מפני שדוד כבר נמשך ע"י שמואל יש לכבדו כמלך אף שאין לו שליטה על העם. זו גם הסיבה שעדיין היה לו דין של מלך שיש לכבדו גם בזמן שהוא בורח.
ב. אני מפקפק בכך שאבשלום נחשב למלך ע"פ הלכות מלכים. מפני שאז באמת ישנה קושיה הפוכה כיצד יכל דוד להילחם באבשלום מלך ישראל?? ובשלמא בדוד נוכל לומר ש"הקם להרגך השכם להורגו" אך מה נאמר על אנשי דוד המלך יואב, אבישי, איתי הגתי וכל הצבא?? (אשמח אם יש לכם ראיה לדבר.)

ג. גם בדברי דוד לאבישי שרצה להרוג את שמעי לא משמע שפטר אותו מדין מורד (כי כעת אינו מלך) . אלא שיניח לו כי ה' אמר לו לקלל.
ד. *(הערה בדרך אגב שאינה קשורה לעניין ה"מלך במנוסה". – כנגד הפלפול שהבאת מהמשנה למלך המבוסס על "ילקוט שמעוני" שלדוד הייתה סיבה באי הריגת שמעי. מובא בגמרא מגילה יב – רבא אמר כנסת ישראל אמרה לאידך גיסא ראו מה עשה לי יהודי ומה שילם לי ימיני מה עשה לי יהודי דלא קטליה דוד לשמעי דאתיליד מיניה מרדכי דמיקני ביה המן ומה שילם לי ימיני דלא קטליה שאול לאגג דאתיליד מיניה המן דמצער לישראל. – משמע שיש טענה כביכול כלפי דוד בעניין…)