סליחות בציבור

שו”תקטגוריה: כלליסליחות בציבור
מאיר שאל לפני 3 חודשים

שמתי לב שקשה לי לעשות סליחות עם ציבורים מסוימים, (לא מכוון לקונוטציה מסוימת חלילה. פשוט אציג את הדפוס, שאני מניח שיכול להתבטא בכל ציבור) משהו שלא היה בעבר ונוכח יותר בשנה האחרונה. לפעמים קשה לי עם התלהמות. קשה לי עם הפגנה מוגזמת של רגשות, שקורית לפעמים בסליחות. לפעמים זה מרגיש לי ‘לא אמיתי’ -תכף אכתוב למה.
אני בגילאי העשרים, לאחרונה הבנתי ברובד קצת יותר עמוק שרגשות משתנים ממש. אני אדם רגיש ואמפתי, אך אני לא מפגין זאת באופן מוחצן. אני מודע לזה שלא כולם חושבים אותו דבר, אך לפעמים קשה לי להכיל את העוצמות הרגשיות הגבוהות שאחרים מפגינים, בייחוד כשאני תוהה מה היה קורה אלמלא רגשותיהם היו כך.
כותב זאת כי אני מרגיש אשם, גם כי אני ביטאתי את רגשותיי באופן מוגזם בעבר. אתה לא פסיכולוג, אך בכל זאת אני חושב שאולי תדע לספק אותי עם תשובתך.
האם זה מקובל בדת שלנו?
האם יש בדת שלנו גדולים שגם-כן היו כך? (לא חלילה מחפש להשוות עצמי לאותם גדולים, פשוט קצת קשה לי לצאת דופן, לפחות בפן הזה)
תודה בכל אופן

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 3 חודשים

לא הבנתי מה השאלה. ראיתי כאן רק תיאורים של רגשות שלך.
לשאלתך האם זה מקובל ב”דת שלנו”, אם כוונתך לשאלה תיאורית אז ברור שכן. יש יהודים שמביעים רגשות. אם כוונתך לשאול האם זה רצוי או ראוי, איני יודע. אני נוטה לחשוב שאין חשיבות לרגשות אלא במידה שהם מביעים משהו קוגניטיבי. אבל גם אין בזה פסול כמובן. למי שיש יש ולמי שאין אין.
בשאלה האם היו גדולים כאלה, אני מניח שכן (זה כמובן תלוי בשאלה מיהו גדול בעיניך). על ר”ע מסופר בגמרא שבסוף העמידה היה מוצא את עצמו בפינה אחרת של ביהכ”נ (מרוב התלהבות הוא לא שם לב לזה).

מאיר הגיב לפני 3 חודשים

האמת, כיוונתי שאני כיום נוטה להיפך.
ז”א שאני פחות מביע רגשות בתפילה, אלא יותר עושה את הנדרש ‘מעיקר הדין’.
תיארתי כאן את רגשותיי, כי אני פחות מרגיש נבוך לתארם כאן.

אנסה להיות יותר ברור.
כוונתי הייתה שלפעמים יש לי תחושת סלידה מכאלה שמביעים את רגשותיהם בסליחות (ובתפילות בכלל?), באופן מוגזם. (כמו צעקות, תנועות עם הידיים וכו)
זה פשוט לא תמיד נראה לי ‘אמיתי’.

הענין הוא שאף אחד לא שמני לשפוט. וזה למה יש לי תחושת אשם. ובצדק כמובן, אני לא יודע מה עובר באמת על בני אדם שמתבטאים כך.

השאלה המחודדת יותר, היא האם יש ביהדות דרך הנוקטת ע”פ ‘עיקר הדין’? המשמעות שאני מכוון אליה היא, מה שצווינו- עושים באופן ‘אמיתי’. גם אם הוא קריר מדי.
אם אני מרגיש צורך בהבעת כאב, אביע אותו ממקום אמיתי ולא אכריח עצמי להביע אותו. (כי זה נראה לי צבוע)

ושוב, אני לא רוצה שיצטייר חלילה שאני אדם קר. אני אדם מאוד רגיש שלא מביע את רגשותיו תמיד.

mikyab צוות הגיב לפני 3 חודשים

קודם כל, למה “חלילה”? להיות אדם קר אין בזה שום פסול.
עניתי על השאלות הללו. ברור שאין ערך בצביעות. אבל גם הבעת רגש אמיתית אינה בעלת ערך בעיניי, אלא אם היא משקפת מצב קוגניטיבי. ולשפוט אחרים אין שום טעם וערך. אינך יודע מה בליבם ואין סיבה להיזקק לזה.

השאר תגובה