ספרי: בלשון בני אדם‎

שו”תקטגוריה: אמונהספרי: בלשון בני אדם‎
א' שאל לפני 4 שבועות

שלום הרב מיכי
שמח לשלוח לך קובץ PDF של הספר החדש שלי (נשלח בנפרד)
אשמח כמובן לתגובתך
שבת שלום

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 4 שבועות

לרב א’ שלום רב.
 
עברתי על ספרך “בלשון בני אדם”, ששלחת אליי. חן חן על משלוח הקובץ. יש לי לא מעט הערות. אנסה לכתוב בקצרה את עיקרי הדברים. זה לא ערוך כמובן, כדרכו של מייל.
 
הספר כתוב בהיר וקולח, ונהניתי מאד לקרוא אותו (זה אפילו קרה במהירות האור. גמרתי את כולו במהלך כמה שעות עכשיו). במבט ראשוני הסכמתי לרוב הדברים, אבל כל הזמן הרגשתי שאיני מסכים למנגינה שברקע. בסופו של דבר הבנתי שיש לנו כמה מחלוקות מאד יסודיות על אף שלרבות מהשורות התחתונות אני מסכים. אני מקווה שהשגותיי יתקבלו בהבנה. הן נכתבות לתועלת ומתוך אהדה לכיוונים שאתה מנסה לקדם.
 
לפני שאתאר את חוסר ההסכמות, אעיר שלדעתי חשוב וראוי היה להקדיש חלק בתחילת הספר להצגת המתודולוגיה שלך: עד כמה אתה מחויב למקורות, ולאלו מהם. למשל חשוב להבהיר האם אתה בא להוכיח תזות או להראות היתכנות (בסוף הבנתי שהשני הוא הנכון). יש בספר מעט מאד טיעונים (של נכון ולא נכון), ומסקנותיך הן בעיקר תוצאה של העדפות ערכיות ואישיות שלך (הספר כתוב בצורה מאד אישית, ולדעתי זה מחליש אותו כי הקורא מתרשם שאתה מציג בפניו עמדה אישית ולא מחייבת. די לו שיאמר שלו זה לא נראה וזהו. עם טיעונים הוא היה צריך להתמודד ולא יכול לפטור אותם כלאחר יד).
לעתים אתה מביא מקור מהרמב”ם או הראי”ה, שכמובן אתה בוחר לפי רצונך (לא כי הוא יותר נכון אלא כי הוא  יותר מתאים לערכיך ולדעתך). יתר על כן, אתה גם מפרש את המקורות בצורה לגמרי חופשית ונראה לא מחויב למשמעותם המקורית (ההרמנויטיקה שלך נראית לי קצת דקונסטרוקציוניסטית). אני לא טוען שאי אפשר לעשות את זה, אבל דרך כזאת דורשת הנמקה מתודולוגית. מעבר לזה, בשביל מה בכלל אתה צריך את המקורות והפרשנות? אם בין כה וכה אתה בוחר מקורות לפי העדפותיך, אמור ישר מה שיש לך לומר וזהו. וכי אם לא היית מוצא רמב”ם שתומך בדעותיך, היית זונח אותן? אני מניח שלא (ובצדק).
חשוב לי להבהיר שבנקודה זו אני לא רק מסכים לדבריך, אלא אף רדיקלי יותר ממך: בעיניי לכל אלו אין שום מעמד בגיבוש משנה מחשבתית. אני אומר את מה שאני חושב וממש לא חשוב לי אם היה מישהו בעבר שאמר זאת או לא. בתחום המחשבה (להבדיל מההלכה. וגם שם יש הגזמה במתן סמכויות) מה שקובע הוא מה שנכון ולא האם מישהו אמר זאת.
מעבר לזה, לדעתי אין חיה כזאת ‘מחשבה יהודית’. יש מחשבה נכונה ולא נכונה. מה שנכון מחייב כל גוי ויכול גם לבוא מגוי, ומה שלא נכון לא אמור לעניין אותי גם אם מקורו ‘יהודי’. לכן מבחינתי לקאנט, לדוסטויבסקי, לראסל או לשייקספיר, יש אותו מעמד כמו לרמב”ם או למהר”ל בגיבוש עמדות ערכיות ומחשבתיות (פרט לזה שקאנט וראסל לדעתי הגיוניים יותר ומדברים אליי הרבה יותר). כל אלו הם עקרונות מתודולוגיים שחשוב היה להבהיר בתחילת הדיון, בפרט אם רוצים להציע מהפיכות בתפיסה היהודית. לא בכדי הרמב”ם שעשה מהפיכות הקדיש לא  מעט מאמץ בתחום המתודולוגיה (השורשים, ההקדמות, ספר המצוות עצמו, מו”נ ועוד). בטרילוגיה שלי יש חלקים נכבדים שמוקדשים למתודולוגיה ולשאלות אלו, דווקא בגלל העמדות הרדיקליות שאני מציג בה.
 
כאמור, אחרי הקריאה הוברר לי שיש כמה נקודות מאד יסודיות שאני חולק עליך. נראה לי שניתן לסדר כמעט את כולן על שרשרת אחת, כי יש קשר ביניהן. אנסה להציג את עיקריה כאן (בלי עיבוד מספיק, אבל בקצירת האומר כראוי למייל).
בלי התגלות במובנה המקובל אין טעם לכל העניין. אני לא רואה לעצמי שום חובה לקיים משהו רק כי הוא תרבות יהודית או כי מישהו הזה אותו, ואפילו אם אותו הוזה טוען שזה גילוי אלוהי מזרזף שהגיע אליו. כל אחד שישמור את הזיותיו לעצמו.
ואכן, בסופו של דבר אתה מגיע לראיית היהדות כתרבות. תרבות בעיניי היא חסרת ערך ואיני רואה בה שום חשיבות ובוודאי לא מחויב לתרבות יהודית וישראלית. אם מוצא חן בעיניי טוב, ואם לא – גם טוב. אין לי שום בעיה להיות יהודי הלכתי עם תרבות בלגית או טנזנית. למה שתעניין אותי תרבות זו או אחרת, גם אם היא של עמי. אולי יש סנטימנט, אבל מסנטימנט לא בונים מחויבות, לא חובה ולא דתיות. סנטימנט הוא עניין אמוציונלי ולא ערכי.
רכיב החובה חסר היה לי מאד לכל אורך הדרך, ואני מבין מסוף דבריך שאתה באמת לא מקבל אותו (מחויבות ללא חובה). אם כך – זו לא משנה דתית אלא תרבותית. ראה פסקה קודמת.
מתוך כך אתה מזהה ערכים דתיים עם ערכים אוניברסליים ואנושיים, ובזה אני חלוק עליך עמוקות. לא בגלל שאיני חש מחויב לערכים אוניברסליים. להיפך, אני מחויב להם לגמרי, ולעתים מבחינתי הם ידחו ערכי הלכה וערכים דתיים. אבל איני רואה את הדת כמכשיר למוסר ולחברה מתוקנת. אתה רואה אותה ככזו (בעקבות הרמב”ם והראי”ה) ומסיק מכאן מסקנות לגבי שינויים מתבקשים בימינו. בעיני זו הסתכלות מופרכת (של הרמב”ם והראי”ה), שהרי רוב ככל ההלכה לא תורם מאומה לחברה מתוקנת ולא לאדם מתוקן. ההסברים המפוקפקים שמציע הרמב”ם בח”ג של מו”נ והראי”ה בלנבוכי הדור שלו ועוד, הם בעיניי מגוחכים במחילת כבודם. לחשוב שההלכה נוצרה בשביל זה זו בדיחה אינטלקטואלית. איך ניתן להסביר את כל פרטי ההלכה כמכשירים ליצירת חברה מתוקנת: מאיסור חזיר ושרצים, טומאה וטהרה, בשר בחלב, פרטי דיני תערובות ועוד ועוד.
ומכאן שלדעתי אתה לא מציע תרבות יהודית אלא תרבות אוניברסלית. מה יהודי בערכים שאתה מציע? וכי יש גוי נאור שלא יקבל משהו מכל דבריך? איזה גוי לא יכול להתפלל במובן שאתה מציע, או לקיים מצוות שמטרתן ערכים של צדק וכו’? לכל היותר הוא לא יאמר את כל זה בעברית ולא יתבל את עמדותיו בקטעים תלמודיים או מהראשונים והאחרונים, אבל המסקנות שלו תהיינה זהות לגמרי לאלו שלך.
לדוגמה, אתה מחפש צדק במקום צדקה, כי זה מה שאתה מאמין בו (בניגוד אליי. בלי שום קשר ליהדות). אבל זה ערך שאתה דוגל בו כאדם בלי קשר ליהדות, אחר כך ומתוך כך אתה מלביש אותו על היהדות. אז בשביל מה לעשות זאת? תן את נימוקיך למה טוב לפעול למען צדק ולא צדקה וזהו. יתר על כן, הרי באותה מידה קפיטליסט כמוני ימצא עוגן לא פחות טוב (לדעתי יותר טוב) משלך, במקורות המקראיים וההלכתיים. אז מה מועילה ההיתלות שלך במקורות כשהם לא מחייבים את עמדתך?
ובאופן כללי יותר, נראה שבעצם אינך מחפש מה התורה אומרת אלא מלביש עליה את מה שאתה רוצה לומר. אגב, זו לא האשמה. בטרילוגיה אני טוען שזה מה שקורה באופן מובנה במחשבת ישראל. אבל בדיוק בגלל זה זו לא יהדות לדעתי (לא כי זה לא נכון. על כך אפשר להתווכח. אלא כי אין לזה ולא כלום עם יהדות. זו תפיסתך כאדם בן העולם המערבי ההומניסטי שלנו. אז למה  צריך להלביש אותה על מקורות יהודיים?!). אגב, בטרילוגיה שלי אני משתמש במאמר שלך ממקור ראשון על הצורך לחפש משנה של צדק חברתי במקורותינו, ומבקר אותו על כך שהוא נזקק למקורותינו בעניין כזה, בעוד שאין בכך צורך ולא ערך (וזה גם מועד לכישלון כי במקורותינו אפשר למצוא כל מה שתרצה, ולכן זה אומר שאין להם ערך. אתה עצמך מביא טיעון פופריאני דומה לגבי הסבר של השגחה למה שקורה בעולם. אגב, לדעתי ההשגחה לא מיועדת להציע הסבר למה שקורה בעולם, ולכן איני מסכים לביקורת שלך. כשלעצמי אני לא מקבל שיש השגחה במובן של מעורבות אלוהית בעולם. יש אולי השגחה פסיבית – הוא צופה בעולם).
רק כדי להבהיר את עמדתי אומר שאני דוגל בתפיסה של שניות. אני יהודי ואדם. כיהודי אני מחויב להלכה, וכל השאר לא שייך ליהדות שלי אלא לאנושיות שלי (“כל מה שאנושי לא זר לי”), ואני מחויב לו לא פחות. גם זה מוסבר בהרחבה בטרילוגיה שלי. לכן איני מחפש ערכים אוניברסליים בהלכה ולא מוטרד מסתירות בינה לבינם. הוא הדין לגבי דמוקרטיה ויהדות/הלכה, או חוקי המדינה והלכה. אלו שתי קטגוריות זרות (בניגוד לדבריך בסוף), שאני מחויב לשתיהן. אבל לא בגלל שכולן הלכה אלא בגלל ששתיהן מחייבות אותי.
אני גם מקבל לחלוטין את המרכיב האנושי בהלכה (במחשבה יש רק אותו, כאמור), אבל זה לא אומר שההלכה היא המצאה של בני אדם כפי שנראה מדבריך. הבסיס ניתן לנו, ועל גביו אנחנו מפרשים. יתר על כן, אין ספק שהפרשנויות מושפעות מערכים ומנורמות בסביבתו של הפרשן/הפוסק, וזה בסדר גמור. האדם הוא  תבנית נוף מולדתו. ולכן גם ברור שהפרשנות לוקה בהרבה טעויות כמו שקורה אצל בני אדם, אבל כל זה לא נוגע למחויבות ההלכתית. זו אינה תלויה באותנטיות (כלומר בשאלה האם אכן לזה התכוין הקב”ה במתן תורה). גם זו הנחה  מתודולוגית שאני מבהיר בטרילוגיה.
 
לגבי התפילה, חשוב להבחין בין חלקים שונים שלה (שבח, בקשה, הודאה וכו’), שכל אחד מהם זוקק טיפול נפרד. עיקר הבעייתיות היא בבקשות, שכן בתפיסה שאני מסכים לה שהקב”ה לא מעורב בעולם ולכן אין טעם לבקש ממנו, לא די בהסבר שהצעת שזה ביטוי לרגשות שלי. אי אפשר להתעלם שבנוסח התפילה אני מבקש מהקב”ה רפואה או פרנסה. זה דורש הסבר יותר קונקרטי. הוא הדין לגבי השבח, שגם שם אין טעם לשבח את הקב”ה על מה שלא הוא עשה.
 
לסיום, אני חייב להבהיר מדוע בעיניי אלו הערות מאד חשובות. דווקא בגלל שאני מצדד ברוב המהפיכות שאתה מציע, המתודולוגיה שאתה נוקט בה עלולה להכשיל אותן. הקורא הנוטה לתפיסות השמרניות ישר יזהה את הכיוון הזה עם חוסר מחויבות להלכה (יהדות כתרבות, אוניברסליות במסווה) וידחה את הדברים על הסף. בדיוק בגלל זה בטרילוגיה שלי אני מראה כיצד ניתן להגיע לשורות התחתונות שלך ואפילו למסקנות רדיקליות הרבה יותר, בלי לוותר על הממד של החובה והציות לציווי שבעיניי הם מהותה של הדתיות (ולא רליגיוזיות או ערכי מוסר, כמקובל במחשבה הנוצרית). אבל זה דורש מאמץ מתודולוגי ושיטתי לא קל (ומכאן האריכות. אני בונה תמונה שיטתית מהמסד עד הטפחות). יש לי תחושה שאולי אם תקרא את הטרילוגיה תוכל להסכים לחלק ניכר מדבריי ותראה שניתן להגיע לתוצאות שנראות לך נכונות בלי ויתור על המרכיבים היסודיים של הדתיות (במובנה היהודי) כפי שלהבנתי קורה בספרך. 

 

שוב, מקווה שדבריי יתקבלו בהבנה. כתבתי לתועלת, דווקא בגלל שאני מזדהה עם הכיוונים העקרוניים שלך.

א' הגיב לפני 4 שבועות

שלום לך הרב מיכי

ראשית תודה רבה על כך שקראת את הספר ועוד יותר על כך שכתבת לי את תגובתך.

יש הבדל גדול בין הגישות שלנו ואני חושב שדייקת בכך מאוד בדבריך.

אני מקבל את הביקורת בדבר חוסר ההקדמה המתודולוגית לספר. אמנם במקומות שונים היא מופיעה אבל לא בהקדמה ויתכן שהייתי צריך לפתוח בה.

נדמה לי שהבדל הגדול ביננו הוא ביחס למושג ‘תרבות’. אם הייתי כותב הקדמה הייתי מתחיל בכך (כתבתי על כך דווקא בפרקים האחרונים העוסקים בחינוך). בהשכלה האקדמית שלי וגם במחקר שלי עסקתי רבות בתאוריות של חקר וביקורת תרבות ומצאתי אותם מועילות ביותר להבנת העולם.

מושג התרבות שאני מחזיק בו הוא מקיף וכולל והוא למעשה הדרך העיקרית שבה האדם בן התרבות חווה את העולם. השפה, הסמלים, הטקסים, החגים, הנימוסים וכללי הלבוש והאכילה, וכמובן הדת, כל אלו הם מרכיבים של המושג תרבות במובן שאני מתייחס אליו. השימוש הרווח היום במושג תרבות הוא במה שמכונה ‘תרבות גבוהה’ – אמנויות למיניהן. אני מדבר על תרבות כמו שאנתרופולוגים תיארו אותה.

בעיני, מה שרגילים לתאר כ’יהדות’ על כל מרכיביה הוא תרבות. תרבות רבת גוונים ותתי תרבויות. תרבות שיש בה מרכיב ‘דתי’ נכבד יש בו הלכה ואידיאולוגיות, אורחות חיים ומנהגים, וגם פולקלור ואמנות. התרבות הזו או, ליתר דיוק, משפחת התרבויות הזו, הושפעה רבות מתרבויות סובבות בכל הדורות. בשלב הנוכחי שלה היא כוללת עבור הקבוצה הגדולה ביותר של היהודים בעולם היום את ‘התרבות הישראלית’ שהיא חלק ממנה וגם חיצונית לה.

המטרה שלי בספר (וכנראה לא הבהרתי זאת מספיק והנה ההזדמנות לחדד, דרך השיחה הזו, לעצמי את הענין) היא להציע קשרים וזיקות בין התרבות היהודית-ישראלית לבין תרבויות היהודים הבאות אלינו במסורת. לכן השימוש האקלקטי שלי במקורות, לכן התפיסה שלי היא שמקורות הן בעיקר מקורות השראה ולא חיוב. הרבה מאוד רעיונות שנמצאים בתרבויות היהודיות לדורותיהן נמצאות גם בתרבויות אחרות. אינני שובניסט תרבותי, אין אני חושב שליהדות יש יתרון מובנה וכללי על תרבויות אחרות. היתרון היחיד של התרבות היהודית היא עבור היהודים כלומר היא תרבותם שלהם, היא מרחב שמקשר ביניהם מאפשר זהות ושייכות. במילים אחרות. אני מחפש גשרים אפשריים (לא הכרחיים) בין הקיום היהודי המודרני שאחד ממרכיביו הוא ציונות למשל, לבין המסורת על גווניה. לצורך זה אני צריך לתרגם ולפרש (כפי שהערת נכון) מקורות מן העבר למה שיכול להיות רלוונטי להווה. זוהי אכן פרשנות יצירתית כמנהג אבותינו. פרשנות שכזו יכולה שתיצור זיקה וקשר בין עבר להווה ובין יהודים שונים. אחת המתודות שאני נוקט בה הוא היסטוריזציה או גנאולוגיה של מושגים. כאשר בוחנים מושג (כמו צלם אלוהים למשל) במהלך הדורות רואים שהוא עבר שינוים מהותיים תוך נסיון ליצור על רצף. גם אני מבקש לעשות זאת כמיטב יכולתי. הרמב”ם הצליח בכך במידה רבה ולכן הוא אחד מגיבורי הראשיים בספר.

לגבי התגלות. איני מבין מבחינה פילוסופית את מושג ההתגלות. לכן אני מנוע מלראות את ההלכה כדבר האל אלא כיצירה תרבותית אנושית. אשמח לקרא את דבריך בענין.

כל טוב ושוב תודה

מיכי צוות הגיב לפני 4 שבועות

אני חושב שגם קודם הבנתי את מושג התרבות שאתה משתמש בו. ועדיין חסר לי בו הממד הדתי במובן של מחויבות וחובה לצו. אם אלו לא קיימים אין כאן דתיות במובנה המהותי אלא לכל היותר תרבות רליגיוזית. אבל כפי שכתבת, כנראה שיש לנו ויכוח בעניין זה.
שוב תודה ובהצלחה רבה,

משה הגיב לפני 4 שבועות

א. יפה. כל כך פשוט וכל כך נדיר לשמוע או לראות. בלי א-ל מצווה אין דת.
ב. חושבני שההבדל העיקרי בינך לבין בעמח”ס בלב”א הוא תהומי. אתה דתי והוא מעלה אפשרויות החורגות מהדת. זה שהתוצאה הסופית המעשית דומה אינו משנה את ההבדל בין כופר למאמין.
ג. חושבני שהסיבה היא הקושי לקבל דת יבשה שאינה בונה עולמות (קבלה וחסידות) או אינה מתקנת עולם.
ד. למען הגן על כבודו של הרמ במז”ל ש”זכה” לבקורת נוקבת (על טעמי המצוות) בעוד כל לומד בי”ד החזקה ובמו”נ רואה כי מדובר באיש המצוייד בטונות של שכל ישר אציין שקיימת פרשנות בולטת ולפיה הוא בכלל לא התכוין לכך. זו בסה”כ עצם שזרק למי שהושפע מההתרבות העולמית (בדיוק כשם שיש פרשנות נפוצה באקדמחה ולפיה הרבה אמרות “מתחנייקות” שלו הינן עצם לדוסים. זה אולי גורלו של מי שבחר לחוד חידות במקום לדבר ברורות)

השאר תגובה