על הטקסט והקונטקסטואליזם – מותו של הקורא
לרב מיכי השלום והברכה,
הייתי רוצה להתייעץ איתך בסוגיה הטורדת אותי כעת. אני ניצב לפני כתיבת התזה במחשבה מדינית, תזה שתעסוק בהתפתחות הזרם המתקרא 'שמרנות' ותת-הזרם המתקרא 'שמרנות חדשה'. עתה, מבחינה מתודית, מקובל ביותר להניח כי הרעיונות אינם מנותקים מן המצע ההיסטורי עליו הם צמחו. משכך, טוענים הטוענים, לא ניתן להבין כלל את הפילוסופיה של ההוגה מבלי לחקור ולרדת אחר הקורות אותו, להבין את תקופתו ושאר מרעין בישין היסטוריים. עם זאת, נדמה שעבודה פילוסופית זה לא. זו עבודה היסטורית אשר הנחותיה רלטיביסטיות במוצהר, הגורסת כי הפילוסופיה אינה עומדת כשלעצמה אלא לעולם מותנית בזמן ובמקום. יש שיאמרו 'סוציולוגיה של הידע'.
מה דעתך על עמדה זו? האם ניתן להצדיק מתודה הגורסת כי הבנת הטקסט נגישה לנו אף מבלי הירידה לפרטים ההיסטוריים? האם ניתן לומר כי ישנן שאלות פילוסופיות נצחיות אשר בני האדם מתעסקים בהן במשך הדורות, כך שאכן אריסטו חלק על מיל ואפלטון על טוקוויל? או שמא זהו אנכרוניזם מובהק?
מכאן כמובן נבוא לשאול, האם אמור להיות קשר בין העמדה שנחזיק באקדמיה ובין העמדה בה נאחז בבואנו אל הקודש? לכאורה הלמדן טרוד בגופם של הלכות והסתעפויותיהן ואינו מעסיק עצמו במחקר ההיסטורי לשם השקלא וטריא ההלכתי. לימוד הגמרא המרובד – אף שאולי מרחיב את הדעת ומלהיב את הנשמה האקדמית – לא קנה שבת בקרב הלומדים הישיבתיים הקלאסיים. כיצד אתה רואה זאת?
תודה לך ושבת שלום,
שלום ע'.
שאלתך נוגעת במטרת הלימוד. אם המטרה להבין למה התכוין המחבר, סביר להיזקק לקונטקסט. אבל אם כוונתך ללבן את הסוגיא כשלעצמה (מה העמדה הנכונה ומה הצדדים לטובת ונגד כל עמדה) אז הקונטקסט יכול לתת הארות ורעיונות אבל הוא לא חיוני. במאמרי על ההרמנויטיקה עסקתי בנקודה הזאת, וטענתי שזו הסיבה שהלימוד הישיבתי לא נזקק לקונטקסט, ומבחינתו רעק"א חולק על ר"ע (ואולי גם על ושתי ואחשוורוש, לפי הפלפלנים):
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%9E%D7%97%D7%A7%D7%A8-%D7%9C%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%98%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%98%D7%9B%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%A7/
אמנם היום אני כבר לא ממש שם (כלומר לא מחזיק בעמדה שהצגתי שם).
אני לא חושב שייתכן הבדל בין עמדה שתחזיק בה באקדמיה ועמדה מחוצה לה. אם זו עמדתך אז זו עמדתך. אלא שבאקדמיה לא אמורה להיות לך עמדה. אתה אמור לסקור את העמדות והצדדים השונים. עמדות יש רק מחוץ לאקדמיה (זה מה שאמור להיות). כתבתי על כך בפולמוס במקור ראשון סביב אבינועם רוזנק ומתנגדיו באוניברסיטה העברית (העמדה הפילולוגית-היסטורית). כדאי לך לקרוא:
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%97%D7%A7%D7%A8-%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%AA-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%95%D7%9E%D7%93%D7%A2/
יש לכל זה קשר לפוסטמודרניות שרואה כל עמדה כביטוי להשפעות ומגמות שסביבה, ומכאן יוצא שאף אחד לא חולק על האחר (כי אם האחר היה במצבו היה סבור כמוהו). זה היפוך מוזר של גישה רלטיביסטית שהופכת להיות דווקא מאד אובייקטיביסטית (כי בכל מצב יש רק עמדה אחת).
יש עוד להאריך בזה טובא, ואכ"מ.
תודה לך על תשובתך המהירה.
נזכרתי במאמרך מיד כשלחצתי על "שלח", ואכן נזעקתי לקרוא בו. המאמר נותן מענה לשאלת מאפייני הלימוד הישיבתי והדרך בה הוא דומה ושונה מן המחקר ההיסטורי.
עם זאת, אני שואל תחילה על האופן המתודי-אקדמי כשלעצמו, הלוא אין זו עבודה פילוסופית! האם כשהרב ניגש לכתבי קאנט הוא לומד תחילה על קניגסברג ונופיה? הלוא התבונה אוניברסלית היא ויש להבין את הדברים כפי שהם. האם יש מקום לחשש שלא ניתן להבין את ההוגה מבלי לערוך מחקר היסטורי-פילולוגי באשר לשימוש שלו במילים וטיב גלגול רעיונותיו במשך הדורות?
את הטור על רוזנק זוכר אני גם כן כמובן, אך סבורני שהסוגיה רק קרובה לענייננו ואינה נוגעת בתורף הדבר עצמו. הסוגיה של רוזנק טובה בכדי לנגח את המחלקה לסוציולוגיה וללימודי המגדר, באשר הן אינן מנתחות ומקטלגות, עורכות ומסדרות אלא עניינן יצירה של פמפלטים אידיאולוגיים פר סה (לפחות על פי הסטריאוטיפ המקובל..). אך אם עודנו מאמינים באפשרותה של פילוסופיה, כהשמת טיעונים המעלים הגיון וניגוחם זה בזה, השוואה בין שיטות חשיבה והעלאת נקודות דמיון ושוני, אזי זהו בהחלט תפקיד לגיטימי של הפילוסוף איש האקדמיה. ושוב מגיחה השאלה: האם רק למתודה ההיסטורית יש מקום או גם ללימוד הענייני הדן בעמדות לגופן. ובהנחה שישנו מקום לעיון שכזה, מהן הנחות היסוד שעליהן הוא עומד? כיצד ניתן לבסס עמדה אשר רואה בפילוסוף אדם אשר רעיונותיו הצליחו להתעלות מעל זמנו ומקומו ולגעת בנצח?
מה דעתך על כך?
עניתי על כל זה. אני לא מבין מה לא היה ברור. איש אקדמיה אמור לנתח תפיסות של הוגים שונים. אפשר לעשות זאת מתוכן ואפשר לעשות זאת תוך שימוש בקונטקסט. ברור שמחקר שיטתי ושלם והיקפי ייזקק לשני ההיבטים הללו. אבל בכל זה אין מאומה שקשור לקביעת עמדה. איש אקדמיה לא אמור להיות בעל עמדה (בכובעו האקדמי). וזה בדיוק תוכן המאמר שלי על רוזנק. או שאני ממש לא מבין את הנקודה שלך.
אגב, הטור הזה לא מנגח את המחלקות הללו אלא את גישתו של רוזנק ועמיתיו. הטור תומך בגישה האובייקטיבית (פילולוגית-היסטורית), וזה מה שכתבתי לך כאן.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer