על עקרון הסיבתיות ואינטואיציה

שבוע טוב ומבורך
ברצוני לשאול (כמובן, אם אין הדבר לטורח) מספר שאלות:
בספר הראשון אתה טוען כנגד גישת הסינטתי-אפריורי של קאנט, כלומר שהעולם מופיע אצל האדם דרך מסננת – ההכרה – ומשכך אי אפשר שיופיעו דברים הנוגדים את כללי ההכרה שהם הסיבתיות החלל והזמן. הפרכת גישת קאנט גוררת בהכרח את שיטתך שישנם דרכי הכרה המאפשרים צפייה ב'עצמם' של התופעות והמושגים, שהרי אם בעיית יום נפתרה בדברי קאנט, וההתאמה של העולם לשכל היא בכך שהשכל 'מכתיב' את העולם, אין מקור לתקפות האינטואיציה, לכן אני רואה צורך גדול לברר לעצמי את דבריך כנגד קאנט.
כפי שהבנתי הטיעון הוא שהסיבתיות אינה טרנסצנדנטלית, משום שאפשרי לחשוב על דברים שאינם סיבתיים, ולכן עומדת במקומה שאלת הסיבתיות והאינדוקציה, משום שאין הכרח שהדברים יופיעו בצורה סיבתית, ואם הם מופיעים בצורה זו נראה שישנה סיבתיות ב'דבר לכשעצמו'.
אלא שכבר הוגו ברגמן שאל זאת על קאנט, והסביר שאף שאפשר להעלות על הדעת מצבים שאינם סיבתיים, אי אפשר לדמיין מצבים נוגדי סיבתיות כלומר היפך הסיבתיות, ובכלל כל חשיבתנו היא סיבתית ולכן הדברים מופיעים בצורה זו כדברי קאנט.
אשמח מאוד אם תבאר לי את הפרכתך להסברו של קאנט, משום שאני חש כנ"ל שזהו הביסוס והתקפות של 'תורת ההיגיון השמעי'.
כמו כן לא הבנתי דיי הצורך מהו מקור האמונה באינטואיציה, כלומר ראיתי במהלך קריאת שלושת הספרים את המשמעות וההשלכה של קבלת האינטואיציה, אלא שחסרה לי הנקודה הראשונה: מדוע באמת אנו מעניקים לה סמכות ? רק משום שבלעדיה אין לנו הסבר להתאמה שבין איברי החישה והשכל לעולם בעצמו ?
אסיים בהערה מעניינת: ראיתי אי פעם משל מקורי בכתביך, על קבוצת ההולכים במדבר ולובשים לבוש קייצי וכו' ומשמעות המשל שההליכה במסורת מתייחסת לא רק למעשים החיצוניים, אלא לתוכן המושג.
מצאתי דוגמה מעניינת, בגמרא מנחות דף סב נחלקו רבי ורבנן מה מניפים בזבחי שלמי ציבור, דעת רבי שמניפים את כל הקרבן ודעת רבנן שמניפין את החזה ושוק בלבד, והגמ' מביאה אפשרות אחת לפרש את המחלוקת שדעת רבנן כיון שמקור תנופה שלמי ציבור הוא משלמי יחיד ושם מניפים חזה ושוק בלבד כן הדין גם בשלמי ציבור, משום שדון מינה ומינה. ודעת רבי, שדון מינה ואוקי באתרה ולכן מניפים את כל הבהמה. ואפשרות נוספת לפרש את דעת רבי שדון מינה ומינה אלא שהלימוד הוא "מה התם דבר שמתנה לכהן אף הכא דבר שמתנה לכהן" ולכאורה המח' היא האם כשלומדים דבר מה מדין אחר האם לומדים את הצורה החיצונית של הדבר או שלומדים את תוכנו.
הנני מודה מראש על דבריך, ואציין שהנושאים המדוברים בספריך מעניינים אותי מאוד ומספקים לי תשובה להרבה מן השאלות המציקות לי.