על ערך החוויה הדתית

שו”תקטגוריה: אמונהעל ערך החוויה הדתית
א' שאל לפני 7 חודשים

שלום רב, יש לי שאלה אודות החויה הדתית.
אקדים שאיני מדבר על חוויה כצורך של האדם בה הוא רואה חויה בדת, כצורך אישי. זה נשמה לי ממש חסר ערך. סתם סיפוק צרכים.
אני מדבר על פיתוח של חוויה דתית כעין צו הלכתי. כלומר, לפניך שני יהודיים שמקיימים קלה כחמורה בהלכה. אבל היהודי הראשון מקיים כפקודה בלבד. אין לו תחושת דבקות. ואין לו הזדהות. הוא עושה זאת כחייל בלבד.
מנגד האדם השני, בנוסף על כך שהוא חייל יש לו שכבה ב’ נוספת בה קיום ההלכה נעשה מתוך הזדהות, מתוך דבקות באלוהים ומתוך חוויה דתית.
כעת איזה משני האנשים שלם יותר, או אפילו דתי אידאלי יותר? נדמה לי שכאן אתה מסכים שהאדם השני גדול יותר, החוויה אצלו מתחילה באמת ולא בסתם אינטרנט.
כעת אציג את שאלתי הפשוטה: מדוע? מדוע באמת האדם השני נתפס אצלנו כשלם ודתי יותר? נדמה לי שניתן להשיב על כך בשתיים:
ראשית, הדביקות באלוהים עצמה היא סעיף כעין הלכתי. כלומר, יש מצווה לאהוב את אלוהים, ואדם השני כנראה אהבתו חזקה ועוצמתית יותר. לפי תשובה זו בעצם המעלה השני על הראשון נאשר בתחום ההלכתי. לאהבה אין שיעור, וככל שאתה אוהב יותר את אלוהים, אתה מקיים את ההלכה
אבל אולי ניתן להשיב, מעבר לכך, גם אם נניח ששני האנשים יוצאים במצוות אהבת ה’ באותה המידה (לפי ההלכה). עדין יש מעלה בשני על הראשון. מדוע? משום שהוא קשור יותר לאלוהים. נכון, זה לא הלכה. זה פשוט מובן מאליו. מובן שמי שכל חייו מנוהלים סביב הבורא – מרומם יותר. זה סברא פשוטה.
מקוה שהצלחתי להסביר את מחשבתי בזה. אשמח לשמוע את דעתך. ואודה לך אם מעט תרחיב מה אתה חושב בזה
תודה על הכל!

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 7 חודשים

אני חושב שהצלחת להסביר. אלא שהדיון לא מתחיל כי איני מסכים לנקודת המוצא. השני לא בהכרח גדול יותר.

א' הגיב לפני 7 חודשים

וואו, זה די חידוש. נדמה לי שיש מוסכמה שהשני גדול יותר, זה די סברה אקסיומטית (אני חושב שהמושג ‘צדיק’ נתפס כך בהיסטוריה היהודית). כך או כך, האם כתבת בזה בעבר? אני חושב שזה יסוד חשוב ביותר, וכדאי להרחיב בו

מיכי הגיב לפני 7 חודשים

בהחלט כתבתי. בתשובות וגם טורים. תוכל לחפש באתר. היה טור שהוקדש לחוויה לא מזמן, ובעבר עסקתי גם בחוויה הבריסקאית.

א' הגיב לפני 7 חודשים

בוא ונשאל את זה אחרת:

במשל של הילד שמבקש סליחה רק בגלל השכל למול הילד השני שמבקש רק בגלל הרגש – ברור שהראשון גובר. אך במידה ויש אחד שמבקש סליחה הן בגלל הרגש והן מחמת השכל הוא לא ‘שלם’ יותר באיזה מובן? יש איזה אינטואיציה שכן, שיש ערך בשלמות הזו.

ואם נכונים הדברים האם אדם ש’שלם’ באהבתו להקב”ה, גם מהצד החוויתי אינו ראוי להערכה יותר? אתה יכול לחלק ולומר שכלםי התורה אין אינטואיציה כזו (בשונה מהילד), או להגיד שגם בילד אינך רואה ערך, או לקבל שאכן יש כזה ערך.

אני אקרא שוב את הטורים, אבל לא זכור לי שעמדת ממש על שאלה זו. והסברת את דעתך

mikyab צוות הגיב לפני 7 חודשים

לי הוא לא נראה שלם יותר. אלא שבאדם בריא קיומו של רגש מבטא הפנמה גדולה יותר של השכל, כלומר הרגש הוא סימן ולא סיבה. אבל אם יש אדם שאצלו הממד הרגשי לא קיים אלא לא מפותח אז אצלו לא ייווצר הביטוי הזה ואין בכך שום פגם.

א' הגיב לפני 7 חודשים

טוב, מעניין. אני חושב שזהו אחד מאבני המחלוקת החסידית-ליטאית.

בתפיסה החסידית יש ערך לכך שגם הרגש יירתם לטובת האידאה האלוהית. אכן, לא כדעת הטועים שזהו בגלל שהרגש מדד או שווה משהו, כאן אתה צודק שהרגש איננו ערך (כפי שכתבת בטורים לעייפה). ההנחה היא שיש ערך להביא את אלוהים לכל מקום בעולם. אם תרצה: ‘לעשות לו דירה בתחתונים’. בתפיסה החסידית יש ערך שהאמת האלוהית תחדור גם לרגש. זה דין באמת ולא דין ברגש.

אכן, נדמה שהתפיסה הליטאית לא רואה בזה ערך. על האדם לקיים את ההלכה ולהגות בתורה, לא מעבר לכך. אין עניין להביא את אלוהים לכל חור. ואתה כליטאי מושבע לשיטתך…

נו, מעניין.

השאר תגובה