פורים תורה

דפח"ח. תיתי ליה למר שהנאני כבכל שנה, והאכילני מפתו והשקני מיינו יין הרקח ועסיס רימוניו, עוד טרם בא לפי טעם כעיקר מתירושו של פורים והיתרא בלע וגם תתאה גבר.
ושלא להותיר הגיליון חלק אוסיף איזו גרגיר ויה"ר דאימא דבר המתקבל. דהנה, כעת תהיתי האם קריאת דברי תורתו דמר הוא עשה דערב פורים (כאכילה בעיו"כ), או שמא הוא מתיר לקריאת מגילה, דאיכא לאו לקרוא מגילה בלא קריאת דבריו שליט"א קודם לכן. ויש לה"ר ממה שאם מתיר הוא אזי נמצאנו מוציאים לעז על דורות הראשונים טרם נפוצו מעיינותיו דמר חוצה, והאיך קראו אבותינו הק' מנו"ע המגילה בלא המתיר? ישתקע הדבר ולא ייאמר. על כורחנו דהיא מצוות עשה ולא מתיר ללאו.
אלא דיש לשדות נרגא גם על הצד דמ"ע היא, דהא קמאי דקמאי בבית ראשון, האיך יצאו יד"ח מגילה לפני שתקנו קריאת מגילה (כדמוכח ממצותיו דלוט, והדברים עתיקים)? ומוכח דלא חיישינן ללעז במצוות עשה, ודון מיניה ואוקי באתרין.
ובהא סלקינן דמצו"ע היא, וממילא נמצא מר ממזכי הרבים כזוהר הרקיע וכעצם השמים לטוהר, וזכה לעבור בבל תוסיף כעגלי ירבעם בדא לו מצווה מליבו.
ואחתום בברכת הדיוט שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. יהי רצון שירבה גבולו בתלמידים, ויהי ביתו בית ועד לחכמים וירווה רוב נחת דקדושה מכל אשר לו ומנוו"ב מנשים באוהל תבורך אשר כמעט לא זזה חתימתה מצד חתימתו (וצל"ע בקונדרס השני, ואולי אישתמיטתיה). ובזה יזכו בעז"ה לפרסם דבריהם בהני קונדריסין דמתקרי תחומין, המעין, או אסיף, שואר כתבי הקודם שמצילים מן הדליקה, המקפידים כמנהג רבותינו הק' לא לפרסם ד"ת של אשה בלא בעלה, ולא חיישי להך דאשה כבעלה, ומחמרי כסברת בעל כאישתו, ודוק היטב.
(-) מקום החותם