פירוש לפסוק ״כל אשר תמצא ידך לעשות״ מקהלת

אמרת בעבר שאתה דואליסט ולכן לדעתך יותר סביר שיש המשך קיום כלשהו לנשמה מאשר ההנחה שהיא נעלמת כשהגוף הפיזי מת. עדיין אתה חושב שהפסוק הזה אומר שאין כלום?

ראשית, לא קראת נכון את דבריי. לא כתבתי שהפסוק הזה אומר שאין כלום. כתבתי שאין הכרח להסיק ממנו את מה שהוצע בשאלה. אבל גם אם נניח שהייתי כותב זאת, אין לכך קשר להשקפתי האישית.
אכן, אני דואליסט, וכפי שכתבתי בעבר, מסברא נראה לי שיש חיים אחרי המוות. אם יש בנו משהו מעבר לגוף, סביר שכשהגוף מת אותו משהו לא נכחד ויישאר בצורה כלשהי. עם זאת, יש להבחין בין העמדה הפילוסופית והסברא שלי לבין פרשנות המקרא.
כתבתי לא פעם שקשה מאוד להביא ראיות לעולם הבא מן התנ"ך ואי אפשר באמת ללמוד ממנו כלום על כך, שכן הפסוקים נתונים לפרשנויות שונות. שנית, גם אם יש הישארות הנפש מסברא, הרי שאין לי שום מושג מה קורה שם, מה טיב הקיום הזה, האם נשארת שם מודעות, או אם האדם נשאר כאישיות מובחנת.
לכן, אמונתי הפילוסופית בדואליזם אינה מחייבת אותי לאנוס את הפסוק בקהלת ולהכניס לתוכו את עולם הבא. בהחלט ייתכן שפשט הפסוק מדבר מנקודת המבט של העולם הזה ("תחת השמש"), ומבטא את הרעיון הפשוט שמרגע שאדם מת ויורד לשאול – תמה יכולת העשייה, החשבון והחכמה שלו כפי שאנו מכירים אותם כאן. מעבר לכך, בענייני מחשבה ועובדות אין סמכות לטקסטים, ולכן איני חש מחויב לגזור את תפיסת עולמי התיאולוגית מפרשנות של פסוק כזה או אחר.