פסקת ההתגברות

סקירונת על קצה המזלג כאן: https://www.ynet.co.il/news/article/sksdv5hbs

משהו אחד בכל זאת אכתוב.
הדיון בשאלה הזאת יכול להתנהל בשני מישורים שונים: 1. מה ראוי לעשות מבחינת ההגות הדמוקרטית, התיאוריה. 2. האם זה נכון בישראל של ימינו. אלו שאלות שונות ולא תמיד התשובה תהיה אותה תשובה. המערכת הפוליטית שלנו רקובה לגמרי, ולמסור לה כוח זה דבר מאד מסוכן. אין שם טיפת אחריות ושיקול ענייני, ואם מוסרים להם כוח חקיקתי לא מוגבל זה מרשם בדוק לצרות צרורות. הם משנים חוקים כל רגע לפי הרוח הנוחה להם, וגם חוקי יסוד בכללם. זו לא התנהלות נורמלית של מערכת אחראית, ובעצם זהו הרס של מערכת החוק במדינה. אזרחים אבדו אמון בחוקים ובתוקפם כי הם רואים שהמחקק אינו כפוף לחוק אלא מעקם אותו כרצונו ולפי נוחיותו. למה שאזרח יציית לחוק הזה? החוק מאבד את משמעותו אם הפוליטיקאי יכול לעבור עליו כל אימת שירצה דרך שינוי שלו ברוב מזדמן כזה או אחר ולפי אינטרסים כאלה או אחרים. לכן הייתי מאד משתדל למנוע מהם כוח ככל שאוכל, אם כי זה כמובן לא בידיי. אני בהחלט לא מתלהב מזה שהכוח יימסר לביהמ"ש שלא נבחר על ידי הציבור, אבל זהו קושי עקרוני ותיאורטי, ומולו ניצבים קשיים במישור הפרקטי.
קצת מזכיר את טענתו של לפיד שלא הביא את ההסכם על לבנון להצבעה בכנסת כי לטענתו האופוזיציה מתנהלת באופן לא אחראי. עניתי לגבי זה תשובה דומה: https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%D7%94%D7%A1%D7%9B%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%9F

כמה שאלות לגבי מה שכתבת על חקיקה:
1) מה הבעיה לשנות חוקים כל רגע לפי הרוח הנוחה לך? מה ההבדל בין שינוי בתדירות נמוכה או גבוהה או משיקולי נוחות / אחרים?
2) למה המחוקק צריך להיות כפוף לחוק אם הוא זה שיוצר אותו? הפה שאסר הוא הפה שהתיר.
3) יש לך דוגמא להתנהלות הזאת?

1. הבעיה היא שחוק אמור להיות משהו עקרוני ולא משהו שמשרת אינטרס זמני של פלוני או אלמוני. התוצאה של מדיניות כזאת היא בעייתית כמו שהסברתי כאן בקצרה. מדוע שאזרח ישלם מיסים אם הוא יודע שהם מוצאים על אינטרס צר מקרי כלשהו בלי שום חשיבה על התועלת הכללית, ובלי שיש לו צפי מה יקרה לכסף בעוד חודש כשתיווצר קוניוקטורה אחרת? כך למשל ההסדרים הבעייתיים עם החרדים אמורים להיות תוצאה של הסכמה רחבה ולא של קוניוקטורה מקרית שהולכת ובאה. הדברים נכונים עוד יותר כשהממשלות מתחלפות כל שנה, ולכנסת אין שום כוח (הממשלה קובעת הכל. בישראל יש רק שתי רשויות ולא שלוש). כל 61 שמגיעים לשלוט במשך חודשיים משנים חוקה. ואז מגיעים 60 אחרים ומשנים אותה שוב. כל רוח מצויה משנה את מצב החוק בישראל.
2. השוויון בפני החוק הוא עיקרון מובן מאליו. המחוקק אינו אלוהים שבמאמרו בורא שחקים ובעצם דיבורו יוצר נורמות מחייבות. הוא אמור לייצג אותי וליצור חוקים שמועילים לחברה ולא לעצמו. הוא פועל בשמי ולא כשליטי הבלעדי והטוטליטרי. אחרי שהחוקים הנכונים והראויים נוצרים גם הוא אמור לקיימם. הפה שאסר רק אומר שהמעשה שלו חוקי ותקף משפטית, זה לא אומר שזה ראוי. זה כמו שאדם ישקר ויאמר שלווה ופרע כשאין עדים על ההלוואה, למרות שהוא לא פרע. הוא יטען שיש לו הפה שאסר וזו ההצדקה שלו לשקר ולכך שהכסף אכן מגיע לו. בית הדין יקבל זאת כי יש לו הפה שאסר, אבל זה לא הופך את מעשהו הכוחני לראוי. הוא הדין אצלנו.
3. חוקי הגיוס למיניהם. כל החוקים שעברו בקדנציה הנוכחית ויבוטלו בקדנציה הקרובה (מיסוי על חד פעמי, רפורמת הסלולר וכדומה). חוק יסוד הממשלה (לגבי מספר שרים ופריטטיות) ועוד הרבה.
   בארה"ב כדי לגעת בחוקה או להוסיף תיקון כזה או אחר, צריך לשנות סדרי בראשית. זה כמעט לא קורה, למרות שיש המון אינטרסים חזקים ונכונים לכל הכיוונים (חוק הבריאות – אובמה'קר, החזקת נשק ועוד). לכן גם היחס לחוקה שם הוא רציני ומכבד מאד. בישראל היחס לחוק הוא מזלזל לגמרי ואף אחד לא ידבר איתך על הציות לחוק ברצינות. אתה מציית אם יש חשש שיתפסו אותך. וזה לא רק בגלל הישראליות, זה גם בגלל איך שמתקבלים החוקים.

אבל גם בארה"ב משנים הרבה חוקים כשיש חילופי שלטון. למשל כשטראמפ היה בשלטון הוא פרש מהסכם האקלים, וכשביידן עלה לשלטון ביום הראשון הוא מיד חזר להסכם האקלים. האם גם זה מעשה פסול מבחינתך? אותו דבר קרה לגבי אובמהקר שטראמפ ביטל אותו עם כניסתו לתפקיד.

ועוד, אני לא מבין מה האלטרנטיבה שאתה מציע? הרי הציבור הוא זה שבחר באותו מחוקק שאתה טוען כלפיו שהוא מעקם את החוק כרצונו ולפי נוחיותו. אם יש לך בעיה עם רצונו של הציבור אתה יכול לבחור לעזוב אותו או לבחור להישאר איתו ולקבל את רצונו.

הסכם האקלים הוא עם מדינות אחרות ולא חוק פנימי. אבל יש לו השלכות פנימיות. טראמפ באמת הוא חלק מהבעיה. אין לי אלגוריתם, אבל המצב כעת הוא בלתי נסבל. חוק אמור לשקף מצב יותר יציב מאשר קונסטלציה מקרית. ושוב, הבעיה אינה פורמלית, שכן חוק כזה הוא תקף. הבעיה היא שלא ראוי לנהוג כך והתוצאות בעייתיות. כמובן שאם טראמפ עושה משהו אחד, כעת עולה השאלה האם ביידן לא אמור להחזיר לו באותה מטבע אחרת הפושעים תמיד ינצחו. לטנגו צריך שניים.

גם זכור לי שאמרת בעבר שאתה מתנגד לעיגון חוקים ברוב מיוחס כלשהו (כמו 80 ח"כים) וש60 ח"כים אמור להיות מספיק כדי לשנות כל חוק שהוא כולל חוקי יסוד או חוקה, כי אחרת יוצא שהמיעוט שולט על הרוב.

נכון. אין סתירה. רוב 61 יציבזה טוב, רוב 80 מזדמן זה רע.

לא ענית על שני שאלות: 1-מה הבעיה שהמחוקק משנה חוקים, הרי הוא בא מכוח העם שלא חייב לבחור בו ובכל זאת בוחר. הרי התוקף של החוק הוא רק מכוח העם, הלא כן?
2- מה האלטרנטיבה, שבית המשפט שלא משקף את רצון העם, יחליט בעצמו?
(אומנם באמת יש בעיה עקרונית באיזון בין הרשויות, מצד אחד לא יתכן שבית המשפט שהוא המיעוט שאינו נבחר יקבע לרוב, ומצד שני צריך מי שיהגן גם על המיעוט)
תודה!

התייחסתי לשתיהן. כדאי לקרוא לפני ששואלים.

לביהמש אין צבא, אין תקציב, אין מינויים ולכן הוא פחות בעל אינטרס מהממשלה.
הכח של ביהמש (אמור להיות) כח שולל ולא כח יוצר – כח שעוצר התנהלות גרועה ולא כח לייצר התנהלות משלו.

תיאורטית היה ניתן לבחור רנדומית 9 אנשים מהשוק ולמנות אותם לביהמש העליון כגוף שולל לגוף היוצר של הממשלה.
אולי אפילו מין הראוי היה שזהותם תהיה עלומה ואף אחד לא ידע מי הם (יש כלים קריפטולוגים שיכולים לעבוד כאן)

הדבר הכי גרוע שיכול להיות זה להעניק לאיש אחד וחבורת משרתיו שלטון אבסולוטי ללא מגבלה (כי כל מגבלה יוכלו לבטל עם פסקת התגברות)

אבל מעצם השיטה הקואליציונית, יש מעין יחסי תן וקח לגבי חוקים. למשל לגבי חוק הגיוס, אני משער שהליכוד בעיקרון בעד גיוס חרדים, אבל הוא מוכן לוותר על העניין הזה כדי לקדם חוקים אחרים שחשובים לו כמו הגבלות על מערכת המשפט ושוק חופשי. כלומר, בשיטה קואליציונית, היווצרות קבוצת הרוב היא בהגדרה "מזדמנת" במובן שכל תת קבוצה מחפשת "שותפות סחר" שהכי משתלמות לה מבחינת הערכים והחוקים שהן מנסות לקדם.

במילים אחרות, אם נחזור לדוגמא שנתת על מי שמשתמט מהחזרת חובו רק בגלל שהוא יכול לעשות את זה משפטית. שם ברור שהאדם שעושה את זה מודע לעוול המוסרי במעשה שלו. אבל במקרה שלנו ושיטת החקיקה בישראל, אני לא רואה מה הערך המוסרי או המטא חוקי שבו המחוקקים פוגעים בהתנהלות שלהם ובמיוחד אם מנסים לשפוט אותם לשיטתם, הם לכל היותר פוגעים בערך אחד (אם יש ערך כזה שנפגע) כדי לקדם ערך אחר שיותר חשוב מבחינתם (נניח לימוד תורה מבלי הפרעות של הצבא).

בס"ד ט"ו בחשון פ"ג

אינני מבין למה צריכה להיות הצבעה חוזרת בכנסת על חוק ששופטי בג"ץ טוענים לבטלותו. הרי כהונתם של השופטים מותנית ב'הצהרת אמונים למדינת ישראל ולחוקיה'. ואם כן, שופט הכותב שחור על גבי לבן שחוק של המדינה חסר-תוקף – ביטל בכך את הצהרת האמונים לחוקי המדינה, ודינו כמי שהתפטר.

אין צורך איפוא בשום הצבעה חוזרת. שופט שביטל את מחוייבותו לאחד מחוקי המדינה – חדל בו ברגע לכהן כשופט. 'פסקו' והתפטרותו – באין כאחד!

בברכה, שפטיהו אבו-שחאדה החופרני

תפקיד השופט להיות בלם בפני העוול.
עוול שהשלטון (הרוב) עושה. בשביל זה משלמים לו.
כשמבטל חוק כי זה סותר חוק אחר או חוק יסוד או מנוגד לצדק בעצם רק אז הוא ממלא את תפקידו להיות אוזן קשבת לכל מי שנפגע מהשלטון.
(כשמצדיק את השלטון משכורתו מיותרת שהרי בין כך זה מה שרוצה השלטון-הרוב, כל תפקידו להגיד איפה הטעות ממש כמו זרוע אחרת שקוראים לה מבקר המדינה שתפקידו להתריע על כשלים ולא לחלק מחמאות)
זה ממש כמו הדוושה שעוצרת את הנהג
מתוך הבנה שנסיעה ללא בלמים סופה מוות וריסוק.
כך כל חברה מתוקנת ממנה לעצמה מאזנים בולמים לעוצרה איפה שהיא גולשת.
בלי בלמים על בטוח יצברו כח שצובר עוד כח שבסוף דורס יחידים וציבורים ובסוף מרסק את החברה לאין ברירה-מלחמת אזרחים.

על פוליקאים קשה לסמוך
למשל ביבי וכנופייתו הצביעו נגד החוק שמאפשר לא לתת כל שנה אזרחות לאלפי ערבים שעקרו מעזה ושכם ליפו ורמלה (חוק מניעת איחוד משפחות, עצירת הגירת הערבים למדינת ישראל)
למשל ביבי וכנופייתו הצביעו נגד חוק התקנות ליו"ש שמאפשר קיום החיים ה נורמלי לישראלים מעבר לקוו הירוק

מאפשר למשטרה לשוטט שם ולחלק קנסות ולהחיל בפועל את הריבונות השלטון הישראלי (על ישראלים) שמאפשר מעצר של מחבלים שם והעברתם לתוך ישראל לחקירה ומניעת פיגועים וכו'

שוב רואים שמסוכן לסמוך רק על פוליטיקאים כי לעיתים התאווה והאינטרס האישי מעל טובת ושלום הציבור

בלי מישהו שמפקח מלמעלה ועוצר כשמגזימים עושים עוול כנראה נחדל מלהתקיים כאן.
מה עוד שאין כאן פיצול הכח בית עליון ותחתון לבחירות אמצע וכו'
אלא כל הכח השלטונית שירוכז רק אצל ראש ממשלה שהוא גם בעל הרוב בכנסת זה מתכון לחיסול ישראל…

סליחה על החפירה הרב אבל האם צפוי לצאת בקרוב טור על פסקת ההתגברות שמרעידה את המדינה ?( הן התייחסות לחוק במציאות אידיאלי והן התייחסות לחוק במציאות הפוליטית של היום

בקרוב מאד. על כל המחלוקת המשפטית.