פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני
למיטב הבנתי הרב נוטה לדעות ימניות (או לפחות כמה שניתן שאלו קיימות בארץ) מבחינה בטחונית. כיצד והאם בכלל הרב סובר שניתן לפתור את הסכסוך הישראלי פלסטיני? (אשמח גם אם יש טורים שעוסקים בכך והרב יוכל להפנותי אליהם)
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
באשר לפתרון הסכסוך, אין לי רעיון או "פתרון קסם" ישים באופן מיידי. ביקרתי לא פעם את הקיבעון של שני הצדדים בפוליטיקה: את הימין, שמסתפק ב"ניהול הסכסוך" דרך סבבי לחימה חוזרים ונשנים ורואה בכוח את הכלי היחיד לנהל אותו, ואת השמאל שמציע פתרונות אוטופיים ומנותקים שנכשלו במבחן המציאות ושולל שימוש בכוח. הייאוש מ"לחיות כאן לנצח על החרב" הוא בעיניי היסטריה מוגזמת; כשם שהחברה מתרגלת לחיות עם בעיות בלתי פתירות כמו תאונות דרכים או מחלות, כך ניתן לחיות עם מאבק מתמשך גם כשאין לו פתרון נראה לעין. בפרט כשאין אופציה אחרת. אני חושב ששימוש מושכל במקל וגזר עדיף על מקל בלבד (ימין) וגזר בלבד (שמאל).
מבחינה תיאורטית הייתי מעדיף את פתרון שתי המדינות, אך המציאות מוכיחה שאין בצד השני פרטנר המעוניין באמת בשלום. במצב הדברים הנוכחי, שבו ההנהגה הפלסטינית מפוצלת (חמאס מול הרשות), נראה הגיוני לשאוף להיפרדות חד-צדדית, בשני שלבים:
- ישראל צריכה להודיע שהיא מנתקת קשר ולא מנהלת משא ומתן עד שהפלסטינים יבחרו נציגות אחת המוסכמת על כולם.
- מכיוון שסביר להניח שהם לא יצליחו להגיע לנציגות מוסכמת, ישראל צריכה לקבוע ולחצות את השטח על פי מה שנראה לה נכון וסביר, לפנות בכוח התנחלויות מבודדות, להקים גבול הרמטי ("חומת ברלין") ולהתנתק מהם לחלוטין, כולל ניתוק כלכלי. לאחר צעד זה, כל התקפה מצידם צריכה להיענות בתגובה צבאית אגרסיבית, חסרת עכבות ובמלוא הכוח.אני חושב ש-1 בלי 2 או ההיפך, הן דרכי מדיניות מוטעות. כאמור, צריך גם מקל וגם גזר.
תוכל לחפש גם בשו"תים: "על סיפוח יו"ש", "סיפוח או 2 מדינות?", ו"הפתרון לסכסוך הישראלי – ערבי". בנוסף, בטורים 149 ו-185.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
במה שונה פתרונו של הרב ממה שנעשה בעזה בהתנתקות שבדיעבד הוביל לתוצאות קטסטרופליות?
את דבריי במקור כתבתי בדיוק ביחס להתנתקות מעזה. והצבעתי בדיוק על הטעות שלך. זה ממש לא נעשה שם. שם נקטו רק בחצי מ-2, וזה מה שאנחנו אוכלים עד היום. חילקו את השטח בלי לגבש ולבצע מדיניות תגובה עוצמתית על חריגות. לכן גם טענתי שהדיון בעד ונגד ההתנתקות התנהל בצורה מטומטמת כי כולם התמקדו בשאלת היציאה מהשטח והתעלמו משאלת התגובה לחריגות. הוא הדין לגבי הבריחה מלבנון בשנת 2000. לדעתי לא רק שהיינו צריכים להתנתק אלא שהיה עלינו לתת להם להקים מדינה ממש. ומשם והלאה להתייחס לכל מה שהם עושים כטרור מדינתי שמצדיק תגובה כוחנית ומלחמתית.
ולבסוף, ההתנתקות לא הובילה לשום תוצאות קטסטרופליות. הקטסטרופות קרו בגלל הפשלות שלנו ולא בגלל ההתנתקות. חזרנו שוב להיעדר ממד התגובה והמדיניות לצד אקט ההתנתקות.
מספר תהיות:
1. האם מה שאתה אומר הוא לא פרקטית רק המקל?
הרי אתה אומר בעצמך בנקודה 1 שלא סביר שתהיה נציגות ברורה ומוסכמת שתסכים לנהל מסע ומתן.
טוב, נניח שתהיה נציגות פלסטינית מוסכמת וברורה אשר תחתום איתנו על הסכם. איך נוודא שהם לא יתקפו אותנו (תוך הפרתו של ההסכם) אחרי שמדינתם תוכר באופן רשמי. הרי ברגע שהם יהפכו למדינה לא תוכל למנוע מהם להשיג טנקים ומטוסים. אם הם יתקפו אותנו איתם לכאורה זה מתכון ל7 באוקטובר על סטרואידים.
אין טעם להיכנס כאן לפרטים. דיברתי על כיוון עקרוני. אם לא תהיה נציגות אז לא. מה השאלה?
ואם כן תהיה אז אין שום מניעה לתקוף אותם כשנשקפת לנו סכנה. אני בהחלט יכול למנוע אותם, בדיוק כמו שאנ יעושה כיום. המניעה היא בגלל הכוח שיש לנו ולא בגלל שהם לא מדינה.
והמנטרה של 7 באוקטובר היא בכלל שטות. זה קרה בגלל פשלה שלנו. לולא הפשלה זה לא היה קורה.
חלק 2 של הפתרון שהצעת הוא לא ריאלי
יותר מדי פעמים הוכח שאי אפשר לסמוך על עצמנו שנמנע משהו לפני שהוא קורה או שנגיב בעוצמה.
אם היינו מספיק חזקים לעשות את זה, היינו מסתדרים גם בלי שלב 1.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer