קבלת התלמוד הבבלי

שו”תקטגוריה: מטא הלכהקבלת התלמוד הבבלי
חפץ_בחיים שאל לפני 4 חודשים

שלום הרב,
האם לדעתך ההכרח לקבל את מסקנות התלמוד הבבלי כבסיס מחייב לפסיקה ההלכה הוא עקרון אמונה (חלק מהתיאולוגיה הרזה), או שזו בעצם עוד סברה שלך כפוסק (מרכזית ככל התהיה)?
האם לפוסק אוטונומי אחר יש אפשרות להחליט שעקרון זה לא מחייב אותו, או לפחות לא מחייב אותו בחלק מהמקרים? 
הרי פוסק אחר יכול לטעון טיעונים החולקים על גישתך. למשל, אפשר לטעון שקבלת התלמוד ע”י כל קהילות ישראל לא באמת התרחשה, בדומה ל”שולחן ערוך” (ולראיה אנו יודעים היום שקהילת אתיופיה לא קיבלה אותו, והראשונים אולי לא היו מודעים לכך). או לחלופין אפשר לטעון שאלה שקבילו על עצמם את התלמוד – קיבלו אותו בעניין ההלכות שהיו נהוגות בימיהם, והם ודאי לא התכוונו לחייב את הדור שלנו לפסוק לפי התלמוד בדברים שהם עצמם לא שיערו שקיימים בעולם (כגון חשמל, אינטרנט, השתלות איברים).
הטיעון המדויק לא חשוב כל כך, השאלה היא יותר עקרונית.
בברכה. 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 4 חודשים

לדעתי זה נכון. מה פירוש הכרח? אם מישהו חושב אחרת הוא יעשה אחרת. דעתי קובעת לגביי ולא לגביו.
אני לא חושב שיהדות אתיופיה היא רלוונטית לדיון הזה. זו קהילה קטנה אחת שהייתה מנותקת ואין לה משקל ביחס לכלל הציבור.
טענתך לגבי דברים שלא היו קיימים בזמנם אינה רלוונטית. אנחנו משתמשים בעקרונות של התלמוד ולא בשורות התחתונות שלו, והעקרונות הם אלו שקובעים גם לגבי מציאות חדשה. אתה מציע גם לרכב על סוסים היום ולא על מכוניות? או אולי לנסוע במכונית בשבת כי חכמים לא ידעו מהי מכונית?

השאר תגובה