קבלת התלמוד הבבלי

שלום הרב,
האם לדעתך ההכרח לקבל את מסקנות התלמוד הבבלי כבסיס מחייב לפסיקה ההלכה הוא עקרון אמונה (חלק מהתיאולוגיה הרזה), או שזו בעצם עוד סברה שלך כפוסק (מרכזית ככל התהיה)?
האם לפוסק אוטונומי אחר יש אפשרות להחליט שעקרון זה לא מחייב אותו, או לפחות לא מחייב אותו בחלק מהמקרים? 
הרי פוסק אחר יכול לטעון טיעונים החולקים על גישתך. למשל, אפשר לטעון שקבלת התלמוד ע"י כל קהילות ישראל לא באמת התרחשה, בדומה ל"שולחן ערוך" (ולראיה אנו יודעים היום שקהילת אתיופיה לא קיבלה אותו, והראשונים אולי לא היו מודעים לכך). או לחלופין אפשר לטעון שאלה שקבילו על עצמם את התלמוד – קיבלו אותו בעניין ההלכות שהיו נהוגות בימיהם, והם ודאי לא התכוונו לחייב את הדור שלנו לפסוק לפי התלמוד בדברים שהם עצמם לא שיערו שקיימים בעולם (כגון חשמל, אינטרנט, השתלות איברים).
הטיעון המדויק לא חשוב כל כך, השאלה היא יותר עקרונית.
בברכה.