קושי פסיכולוגי בחקירת האמונה

שלום הרב, 
 
עליי לבקש מחילה קודם כול, כי אני יודע שזה לא התחום שלך, אבל משום שהרב עוסק הרבה בדברים של אלוהים ואמונה ראיתי לנכון לנסות לשאול אותו. 
אני חווה דיסוננס מאוד רציני. מחד גיסא, הרצון להיות אדם חושב, פילוסופי וסקרן שמגבש עמדות בכוחו שלו. מאידך גיסא, אני מתמודד עם משהו שעד אתמול הייתי קורא לו פחד מחקירה, אבל נראלי שהיום זה כבר יותר חרדה. אתמול לאחר שנתקלתי בביקורת של יוּם לטיעון העד נתקפתי התקף חרדה קטן, כל הזמן הזה הנחתי את מעמד הר סיני כהנחת יסוד, ופתאום התחוור לי כמה היא שרירותית וכמה אני לא מבוסס, ועכשיו אני מרגיש שיש לי ספק רציני באמונה ואני צריך להתחיל לחקור מנקודה יותר עמוקה. אני כל הזמן דוחה את הלימוד, בין בגלל פחד ובין בגלל פרפקציוניזם. בחודשים האחרונים הרגשתי שאין לי פחד לחקור, ושגם אם אגיע למסקנה שאין לי למה לשמור מצוות, אז בסדר. אבל אתמול בהתקף הרגשתי קור וכאילו מפער לי בור מתחת לרגליים (״אם לא ניתנה לנו תורה, מה בעצם המשמעות? למה אני חי?״), בהחלט תחושה שלא הייתי מוכן לה. 
אני משתדל להתאושש מזה. אבל הייתי רוצה לשמוע מהרב האם הוא מכיר, שמע או חווה דבר דומה, ומה מבחינה לוגית אפשר וכדאי לעשות (לחקור, לא לחקור, לחכות עם זה), כיצד אפשר להתמודד עם פחד מפיצוץ הבועה שאני חי בה, כיצד אפשר ליישב את הספק החדש שלי ואת המסקנות הבאות במקום יותר שלם בנפש.. ואני יודע שיש פה קצת פסיכולוגיה, ובאמת מחילה, אני פשוט ממש מרגיש שאני צריך לשאול מישהו את זה, אז אם הרב יכול לנסות להגיד משהו מועיל אני אשמח,