שאלה בעקבות קריאת הספר 'אמת ולא יציב'‎

לרב שלום
קראתי את הספר בשקיקה ואני חייב לומר שמצאתי לי רב בתחום מחשבתי שמטריד אותי תקופה ארוכה
דווקא מתוך הזדהות עם כל המהלך של הספר עלתה אצלי שאלה.
הטענה שמתפתחת בכל הספר היא שאדם מבין שטענה מסוימת היא אמת ככל שהוא מאשש אותה והיא נתפסת אצלו כסבירה. ניתן להגיע לסבירות ברמות מסוימות אך אין אפשרות להגיע לוודאות בשום טענה. זה פונדומטליזם.
מתוך כך אני שואל את עצמי האם אכן אדם צריך לחיות בהכרה שסביר שהשמש תזרח מחר, סביר שילדי אוהבים אותי, סביר שאלוקים משגיח על עם ישראל.
לעניות דעתי אנשים לא חיים בתפיסה כזו ויש בה משהו לא סביר.
אנסה להרחיב. ניוטון מנסח את חוקי התנועה וכח המשיכה. חוקים אלו נמצאו לא נכונים באנרגיות גבוהות, מהירויות גבוהות, בקרבת מסות עצומות. אך האם אין וודאות שגוף מסוים יישמע לכח המשיכה כפי שניוטון ניסח בתנאים הפשוטים ששוררים בכדור הארץ? וודאי שיש. אין שום סיבה שאדם יחיה בהכרה ש'סביר שהעט יפול על השולחן'
באותו אופן אין סיבה שאדם יחיה בתפיסה ש'סביר שילדי אוהבים אותי'. זה לא אומר שאין שום היתכנות לכך אבל בכל מצב נורמטיבי ההכרה שילדים אוהבים את ההורים היא מעבר לסבירות.
וכנ"ל לגבי אמונה. בחרתי לעיל בהשגחה על עם ישראל. העולם מתנהל מימי התנך באופן שיש השגחה מיוחדת על עם ישראל ולכן עם ישראל הצליח במקומות ששום עם לא הצליח (חזרה לארץ, תחית השפה וכו') ולכן יש וודאות בטענה זו. אם אי פעם תתגלה מציאות אחרת- הוודאות תתערער אבל כל עוד כך העולם מתנהל יש בזה וודאות. אמנם אין לזה הוכחות אבל מדובר במציאות. כשהעולם יתנהל אחרת- נאלץ לחשוב אחרת אבל עד אז יש וודאות אחרת. 
לסיכום: אמנם ברוב מוחלט של הטענות על העולם אפשר לדבר רק על סבירות אך האם אין מרחב מסוים של טענות שיש לגביהן וודאות על אף שאין הוכחה לוגית? האם אין אפשרות 'לחזור' להגדרה של ספר העקרים שאמונה היא ידיעה ודאית שאני לא יכול להוכיח אותה?
האם אדם שעולה על מטוס על סמך זה שהוא סומך על המהנדסים שבנו אותו ועל המדע וכו' לא חי בוודאות (או קרוב לוודאות) בחוקי המדע?
מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי