שה"י פה"י בגבורות‎

שו”תקטגוריה: כללישה"י פה"י בגבורות‎
ע' שאל לפני 3 שנים

היי  מיכי
איה”ש, אחגוג בעוד  כמה חדשים את  הגיעי לגבורות. ועלה  בדעתי  שזו הזדמנות נאותה  “לטחון  לצאצאי את השכל” בנושאי  אמונתי. 
אלו הם  דברים  שאני  נמנע מהם במפגשים  הרגילים.
ע’ היתה  הראשונה לשאלני  מה  אני  רוצה  לעשות במפגש  זה, ואחריה  [בנפרד] גם ר’.
 אמרתי  להן  שהנמענים  העיקריים  ל”שטיפת המוח”  המתוכננת לא  יהיו  ילדי, אלא  נכדי.
 כי דרכם של  ילדי כבר  סלולה  מי  פחות  ומי  יותר ,מה  שלא  הצלחתי  לעשות עד  כה  אין  סיכוי שאצליח  לשפר  בארוע  חד  פעמי אצל  אנשים בוגרים…לכן אני  מחפש  דרכים “כייפיות” להעביר  את מסרי, כדי למנוע מצב שנכדי  כולאים  את  פיהוקיהם.
ואז  ר’ שאלתני האם  ארצה  להזמין גם אותך לאירוע  זה, כי  הרי אתה  ממלא  מקום חשוב בחשיבה שלי.
הסברתי לה  שאתה  בקשר  עם הרבה אנשים נוספים, כך  שאינך יכול להקדיש  מזמנך לארועים  פרטיים  של  אנשים  שאתה  עונה לשאלותיהם. אח”כ עלה  בדעתי  שסו”ס  יש  לי  הזדמנות להפגין  את  שליטתי  במכמני  השפה העברית:  איזה מזל  שמיפגש  הגבורות מתוכנן לאחת  השבתות. אתה  יכול היית  לטעון  שה”י ,ולכן  לא  היית יכול להיענות להזמנה.
עכשיו אני  רוצה לחלוק  איתך  תובנה חדשה  משלי בעניין  הפגנת העוינות נגד מדינת ישראל  מצד  חלק  מאזרחיה  הערבים. 
אני  מרשה לעצמי  להיות  “פסיכולוג בגרוש”:
אני  מתרשם  שלערבים  משכילים  קשה להשלים  עם קיומה  של מדינת ישראל  זאת דווקא במיוחד על  רקע האלימות של ה”אביב  הערבי”. אם  אני  שם  את עצמי  במקומם,  הרי  כל  עוד  שהם  מזדהים כערבים , הרי שעל  אף הבושה והכעס  שיש  בליבם על  הנהגות המשטרים הערביים המסואבים ,אין  הם  מסוגלים להתנער מהם. כי  מדובר  בעצם זהותם-  שיוכם  האתני לעולם הערבי.
. נראה לי  שככל שצערם ותסכולם ובושתם גדלים , הם  מעדיפים  לפרוק זאת על  מדינת  ישראל.
הצער, הבושה והתסכול  נובעים לא רק  מראייתם את אחיהם  בסוריה,  אלא  גם מהבנת הנאורים שבהם את כשלי  החברה  הערבית כאן במדינת ישראל.
בוודאי שאין לשכוח  שאכן  מדינת  ישראל  הפקיעה  את  קרקעותיהם  ונישלה  פה  וקיפחה שם.  ואין טעם לבוא איתם חשבון בגין אווילות סביהם. [אני  מניח  שאתה  יודע שבן  גוריון הסכים  לתכנית  סן  רמו  משום שהוא  היה  בטוח שהערבים ידחו  אותה!] ובכ”ז אני מעדיף להישאר  זקן נאיבי ולהזות  שאפשר יהיה להציע להם זהות חלקית חליפית.
אכן-  חלק מהם  בונה  את עצמו בפן  הכלכלי,ומעטים אף  אף מעמד אקדמי  מוביל.
לערבים  חסרי  המנוח שמחפשים  משהו מעבר  להתבססות כלכלית ומקצועית [רופאים בכירים  למשל] אני רוצה  להציע  שותפות  בבנית  חברה חדשה.
ודווקא  משום שאני מאמין  בייעודה  האוניברסלי  של היהדות, אני חושב שעלינו  לגלות נחישות משולבת באמפטיה למצב ערביי ישראל.
שלב  א- עלינו לומר  להם  שאנחנו כאן לא  רק מפני שיהודים  דתיים מצווים  לשבת בא”י,  אלא שיש  גם  יהודים  חילוניים המאמינים  בדומה  לי  [אני  נמנע  מלהשתמש  בביטוי  מצווים עקב המשמעות  הדתית  שלו,]  שיש ערך לישיבתנו  הריבונית בא”י  , והערכים החברתיים המרכזיים שעליהם אמורה להיות מושתתת  מדינת  ישראל  בחלקם  כתובים  במגילת  העצמאות  ועל  חלקם  עדיין  יש וויכוח,אבל  מדובר בערכים מרכזיים בשיח הישראלי.
שלב ב’-  להציע  להם  להשתתף בעיצוב  החברה  בישראל על  מיגוון  היבטיה  ופניה.
בבסיס השיח עם הערבים  צריך  לומר להם שללא  נוכחותם  בא”י  אין ערך  לדיבורים  על  מחויבותנו  להיות  לעם סגולה. כי  אנו  ניבחן  ביכולתנו לממש את ערכינו.   אני  מודע לכך שדיבורים מסוג  זה עלולים  להיתפס  כמאד מתנשאים,  ולכן צריך  לשקול בכובד  ראש כל מילה,  ולא  פחות את הטון.
כמובן שאי אפשר  יהיה  לדבר  עם  ערבים על חזון, כל  עוד לא  ייעשו  מאמצים של ממש לפצותם ולו  חלקית  על הפקעת הקרקעות,  אך זאת  תוך התחייבותם לשימוש  יותר  אחראי  בקרקע. 
והנה הפתעה: כרגיל  התחלתי לכתוב דברים אלו לפני שבוע,  וכל יום אני  מוסיף משהו [או  מוחק]  והנה  באחד הימים במדור  הדעות של “הארץ” כתב  עבד .ל עזב מאמר  דעה  תחת  הכותרת:  “בחברה  הערבית לא  באמת נלחמים  בנשק  הבלתי  חוקי”.
להערכתי בעיה  זו תקפה בכל הישובים הערביים שבנויים  פיזית לפי החמולה- וזאת כהשתקפות של הקרקעות  שעליהן הבתים נבנו.
החמולה נותנת תמיכה  בכל מיני  מובנים, ודורשת  נאמנות  פוליטית. אינני  מחדש  לך דבר, אבל  מדינת ישראל תצטרך למצוא  דרכים  להתמודד  עם בעיית  החמולה  כמקור  הסמכות בחברה  הערבית. המבנה  החמולתי /שבטי אמנם מקל על שליטת המדינה  בערבים ,אבל  תוקע  אותם בפיגור חברתי  על כל מה  שמשתמע  מכך.
מכשולים יש רבים.  השאלה  היא  האם  בשל כך עלינו  להרים את הידיים?  כפי  שאתה  כבר  יודע  מיכי-  אני רואה  בעצם חיינו כאן אמצעי לשידרוג  החברה  הערבית.
דברים  אלו  נכתבים תוך כדי צפייה בחדשות…
אז  ערב  טוב  שבוע טוב

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 3 שנים

ראשית, מזל טוב. דווקא הייתי שמח מאד לבוא אם המועד היה מסתדר (אמתית. ההלכה אוסרת לשקר ולומר זאת בלי כוונה. זו גניבת דעת שאסורה מדאורייתא)
שנית, הפעם אני מאד מאד מסכים לאבחנה הפסיכולוגית שלך. בעיניי היא יורדת לשיתין של הבעיה של הערבים עצמם ושלנו איתם. האינטלקטואלים הערבים מתוסכלים בגלל החברה שלהם עצמם, והם לא מוכנים להודות בחולשה ו”לבגוד” באחיהם ובעצם, ולכן מעדיפים לתקוף את כל העולם שאשם במצבם (אוריינטליזם). הדבר הזה כמובן מחלחל לשאר השכבות. אבחנה קולעת כחוט השערה. שאפו. כשהם יאמצו את המוכנות המערבית להודות בחולשות ולשים אותן על השולחן מצב כולנו יהיה טוב יותר, ובפרט מצבם.
כל טוב ומזל טוב. עד 120.

השאר תגובה