שתי שאלות על בחירה חופשית

שמתי לב שבכל הוויכוחים מסוג בחירה מול דטרמיניזם הדיון תמיד נסוב סביב ייתכנות הבחירה ונראה כנשאר בלתי מוכרע. אני מציע לנסות הפוך. האם תתכן חשבה דטרמיניסטית? נניח שכל החלטה של אדם היא נגזרת של כל מיני נתוני העבר (גנאטיים, תרבותיים, חוויתיים וכו') אשר בעזרת אלגריתם כלשהו מתורגמים להחלטה אשר מלווה בהרגשה השלייתית ("גרסת כיסוי") שהחלטה זו התקבלה לא בגלל אותם נתונים אלא למען דבר מה אחר.
מה נוכל לומר על מודל זו? נניח שזה המצב. אם כן כל החלטות אדם הם תמיד תגובה לאינטרפרטציה כל שהיא של נתוני העבר. אם כן באף החלטה של בן אדם לא יכול להיות שום דבר מהותי חדש. מה שלא נתמך על ידי תצפית פשוטה על מציאות מציאות. צר לי שהגרתי לך בכזה קלות כר כל כך פורה.

אתה מערבב בין חשיבה ושיקול דעת לבין הכרעה ערכית.
לעצם טענתך, לא הבנתי מה היא מועילה. אכן אין שם שום דבר חדש. אז אל תצטער, לא עשית כלום. 🙂

"אתה מערבב בין חשיבה ושיקול דעת לבין הכרעה ערכית." נניח. וכי מה זה משנה? דברתי על אפשרות לתאור חשיבה אנושית יצירתית כולה על ידי תהליך דטרמיניסטי. אז אתה טוען שברעיון יחסיות הזמן או עיקרון אי וודאות אין שום דבר מהותית חדש? אני יכול להסתפק בצילום מסך זה בסרטון "בלוף הדטרמיניזם בשתי קדות" שאני עושה. אך הייתי לעדיף תגובה יותר רצינית ופחות דטרמיניסטית.