תרומתו האופציונלית של הצו האלוהי לתוקפן של ההוראות הנורמטיביות

מאיפה מגיעות הטענות האתיות, ומדוע ניתן לגזור מהן הוראות נורמטיביות? מהו התוקף של הטענות האלה?
האם הן ביטוי לתחושת גועל מוסרי (״אסור לרצוח״ = ״אני מרגיש רע כשאני רואה רצח״) או שהן מבטאות אמת אונטולוגית כלשהי, ואם כן, מהי? מהיכן היא מגיעה, ומדוע שאפעל לפיה כשאני יכול לפעול אחרת?
כמובן שלא יהיה ניתן להשיב על כל השאלות האלה בתגובה אחת.
השאלה המרכזית שלי, הנובעת מהשאלות שלעיל, היא: מהו ההבדל בין טענות אתיות המבוססות על צו אלוהי לבין כאלה שלא, בעניין תוקפן של הוראות נורמטיביות? במילים אחרות, מדוע אלוהים הוא ישות שיש לציית לה, מעבר להגדרתו ככזה?
השאלה היא המשך לשאלה אחרת ששאלתי אתמול, אך לא הצלחתי להשאיר תגובה בעמוד השאלה המקורית.