אובייקטיביות

למען הדיוק והאמת, לא קיימת כלל תפיסה "אובייקטיבית". אנו במציאות סובייקטיבית לחלוטין, ואין מדובר בסובייקטיביות כהגדרה "אובייקטיבית". לכן אני מחזיק בעמדה סוליפסיסטית בעקרון כוודאות יחידה לגבי, אם כי מאחר ואיני בעקרון מסוגל להפריך (לא לאמת) את קיומה המשוער של מציאות שאינה תלויה בתודעה סובייקטיבית במשמע שזו טראנסצנדנטלית לתודעה (שאינה "שלי" אלא אף "אני" מגולם בעצם כוליותה החובקת כל) לתחומה של ההתנסות הסובייקטיבית שבתודעה, הרי שהעמדה והגישה הסוליפסיסטית בה אני דבק בעקרון היא אך בגדר ברירת מחדל של וודאות יחסית, אם כי לגבי מוחלטת. בכך אני נוקט בעקרון שהורו חז"ל : ברי ושמא – ברי עדיף ולאור העקרון המנחה הזה הרי אני בוחר בסוליפסיזם ביקורתי כעמדה מועדפת.

תיקון נוסח תגובתי שהובאה לעיל.

למען הדיוק והאמת, לא קיימת בעקרון כלל תפיסה "אובייקטיבית". אנו כמו "לכודים" במציאות סובייקטיבית לחלוטין המעוגנת בתחום התודעה, ואין לטעות ולהבין כי מדובר בסובייקטיביות כהגדרה "אובייקטיבית" שהרי האחרונה היא הגדרה של הראשונה עבור עצמה כלומר הסובייקטיביות מגדירה "אובייקטיביות" ובכך כמו מתנכרת לעצמה מיני ובי בתוקף הכחשה עצמית של טבעה היסודי והראשוני. לכן אני מחזיק בעקרון מנקודת מבט פילוסופית, בעמדה סוליפסיסטית כוודאות היחידה לגבי. אם כי, מאחר ואיני בעקרון מסוגל להפריך (לא לאמת) את קיומה המשוער של מציאות שאינה תלויה בתודעה סובייקטיבית, במשמע שזו נחשבת כטראנסצנדנטלית (שאינה "שלי" אלא אף "אני" מגולם בעצם כוליותה החובקת כל) לתחומה של ההתנסות הסובייקטיבית שבתודעה, הרי שהעמדה והגישה הסוליפסיסטית בה אני דבק בעקרון היא אך בגדר ברירת מחדל של וודאות יחסית, אם כי לגבי מוחלטת. בכך אני נוקט בעקרון שהורו חז"ל : ברי ושמא – ברי עדיף ולאור העקרון המנחה הזה הרי אני בוחר בסוליפסיזם ביקורתי כעמדה מועדפת.