אוטונומיה

האם אני כאדם פשוט חייב לעשות לי רב אחד או לכל הפחות כמה רבנים בני דורנו לעניין ההלכה שאני הולך איתה בגלל שאני לא מחשיב את עצמי בר הכי?

אני שואל את זה כי לפי מה שהבנתי במאמר אם אני לא בר הכי אני לא יכול לבחור בדרך אחת כשיש מחלוקת פוסקים בדורות קודמים ואולי אפילו בדורנו

אכן צריך למצוא דרך לקבוע את ההלכה עבורך. רב הוא פתרון מתבקש.
כשיש מחלוקת אתה יכול ללכת כאחד החולקים. רק לא קולי זה וזה.

סליחה אני לא מבין את התשובה, התלמוד הוא הסמכות המחייבת את כל עם ישראל, את התלמוד פירשו הרבנים לאורך הדורות, כל אחד פירושו שלו, אני מאמין שאין משהו אחד שאין לגבי דעות שונות, כלומר מחלוקת.

האם אני כאדם פשוט יכול ללמוד כל סוגייה בנפרד ובהתאם להיגיון שלי (לא כי יותר נוח) לבחור את הפוסק שפירש את הסוגיה הכי נכון לדעתי, ולא משנה מאיזה דור הוא?

מה לא ברור? כתבתי שאני חושב שאין בזה בעיה, שכן בסופו של דבר אתה פועל בדרך שפוסק מובהק סובר שהיא נכונה. לא הייתה לך כאן טעות בדבר משנה. עקרונית יכולת גם לעשות הגרלה, אלא שיש כלל שבספק יש לילך לחומרא. אני חושב שאם יש לך עמדה מותר לך לראות אותה כמצב שאינו ספק ולא ללכת לחומרא גם אם אינך בר הכי. יש מקום לטענה שאתה צריך להתייחס לזה כספק אם אתה לא בר הכי להכריע, אבל לדעתי אין הכרח. שוב, כל עוד לא נקטת בדרך של קולי זה וזה.

למה שהכלל של ספק לחומרא יחול עליי כאדם שתמיד מסתמך על פוסק כלשהו לאורך הדורות, שהרי הפוסקים לאורך הדורות כבר פסקו לפי הכלל הזה לא כן?

ובכלל האם התכוונת לכלל של ספק דאורייתא לחומרא וספק דרבנן לקולא או לכלל אחר כי אני לא מצליח להבין כל כך למה שזה יהיה ספק דאורייתא לבחור במחלוקת שנעשית בין פוסקים?

האם תוכל להפנות אותי לאיזשהו מקור ראשוני שיתמוך בכך שאני כאדם פשוט יכול לבחור צד במחלוקות שונות של הפוסקים לאחר התלמוד?

לגבי קולי זה וזה, האם ייתכן לומר שהאיסור שנאמר פה הוא לגבי בחירה בשיטה יותר נוחה כאשר היא לא נשמעת לי הגיונית, כלומר בחרתי בה רק כי היא נוחה, לעומת זאת אם ישנם הרבה שיטות שבאמת נראות לי כשיטות הנכונות ויצא שבאמת כולם יותר קלות זה כבר לא יהיה האיסור? אשמח למקור ראשוני אם תוכל בבקשה.

לא מבין את השאלה. אתה בספק בין דעות הפוסקים אז מיישמים את דיני ספיקות. מה צריך כאן להסביר?
אין לי מקור ראשוני ואיני יודע מהו בכלל מקור ראשוני ולמה צריך כזה. זה עניין של סברה.
אם בחרת בדבר עניינית אין שום בעיה שיצא לקולא. הלב יודע אם לעקל ואם לעקלקלות.

כי במאמר כתבת שיש ספק בין דעות רק בר הכי יכול להכריע וכאן ענית לי שלא אלה גם אדם פשוט

בגלל שאני אדם פשוט אני מחפש לכל סברה שלי איזשהו מקור מהפוסקים ואני תמיד מעדיף מקורות קדומים של גאונים או ראשונים, לזה קראתי ראשוני

ועוד משהו אחד שאולי אני רוצה לברר וזה שייתכן שכל הדינים שנאמרו בתלמוד לגבי ספקות, עשה לך רב, קולי זה וזה וכולי כולם נאמרו ללימוד מהתלמוד עצמו והם אינם שייכים לאחר מכן כאשר מבקרים הלכה בין פרשנים שונים שהם עצמם כבר השתמשו בכללים האלו כדי לפרש את התלמוד להלכה

לא זוכר מה כתבתי שם. בר הכי יכול להכריע בספק רגיל. כשיש ספיקא דרבוותא יש בהחלט מקום לטענה כל אחד יכול להכריע כי בין כה וכה יש לו על מי לסמוך.
לא רואה הבדל. הם לא השתמשו בכללים הללו יותר מאשר חכמי התלמוד עצמם.