איזון בין הלכה ( כשפ שנתפסת היום ברוב קהילות ישראל) לשכל ישר

ההלכה אינה שרירותית אלא פורמלית. זה ממש לא אותו דבר. כל מערכת משפטית מתלבטת בסוגיות הללו. יש חשיבות לאחידות ו-ודאות של המערכת ולכן נחוצה פורמליזציה. לפעמים זה על חשבון השכל הישר (מה שקרוי בהלכה "לא פלוג"), וגם זה בסדר. אבל אין טעם להפוך כל דבר לפורמלי. למשל, אין סיבה להתייחס לשירת נשים כגזירת הכתוב פורמלית. אין בכלל מקור לאיסור על שירת נשים. יש את הכלל שקול באישה ערווה, אבל זה לא מדבר על שירה, והפוסקים חלוקים מה זה בדיוק אומר. גם לא ברור אם זה איסור פורמלי או רק זהירות מפני הרהורים אסורים. במצבים שונים יש כאן גם לא אפשר ולא קא מכוון. ברגע שזה נכתב בספר הלכה כלשהו, יש לאנשים נטייה להפוך את זה לפסק פורמלי שירד מסיני או שנקבע בסנהדרין. אבל זה לא. כל מה שלא ירד מסיני ולא נקבע סנהדרין (ואולי גם בגמרא) אין לו מעמד פורמלי. איני יודע לתת תשובה כללית, ואני לא חושב שיש כזאת.