אמונה במגידים, שמות קדושים וכו'

מה כוונתך? האם אתה סקפטי כלומר חושב שהאירועים לא באמת קרו, שהרמח"ל ור' יוסף קארו לא שמעו מגיד? או שהם שמעו מגיד אלא שזו הייתה סוג של פסיכוזה? כי אם מדובר באפשרות הראשונה משמע מדבריך שמרבותינו הגדולים היו שקרנים, ואם מדובר באפשרות השנייה משמע שהיו משוגעים.

מה לא ברור במה שכתבתי? אמרתי שאני סקפטי, כלומר סיכוי סביר שהאירועים לא היו, אם כי אי אפשר לשלול אותם קטגורית.
זו הייתה הזיה בחלום, פסיכוזה בהקיץ, או דיבור אזוטרי (כמו שמפרש הרב מרגליות את דברי הראב"ד "רוח הקודש הופיעה בבית מדרשנו"). זה שאדם כלשהו הוא תלמיד חכם לא אומר שאין לו הזיות, פסיכוזות, אמונות טפלות, או דיבור אזוטרי. ולא כל מי שיש לו הזיות הוא משוגע. זה יכול לקרות מדי פעם. יש כאן גם שאלה של פרשנות: מה שחשבו פעם לדיבוק כיום רואים כסוג של מצב נפשי חריג.