בחירה ומניע?

בהחלט שייך לדבר על בחירה חופשית גם כשיש מניע, משום שיש הבדל תהומי ויסודי בין "סיבה" דטרמיניסטית לבין "תכלית" או מניע. המחשבה שמניע כופה עלינו את הפעולה נובעת מטעות נפוצה שמזהה בין תכלית לבין סיבה.

סיבה היא תנאי שמחולל את התוצאה ודוחף אותה מהעבר, כך שבהינתן הסיבה התוצאה כפויה ומוכרחת. לעומת זאת, כשאדם פועל מתוך בחירה חופשית, הפעולה שלו אינה נובעת מסיבה קודמת שכופה אותה, אלא היא מכוונת כלפי העתיד – לשם השגת תכלית או מניע. כשאני רוצה משהו, פירוש הדבר שאני פועל "כדי" להשיג אותו, ולא "בגלל" שמשהו דחף אותי. הרצון הוא בעצם הכוח שלנו להמיר את ההסתכלות אל העתיד (התכלית) ולהפוך אותה למניע ולסיבה לפעולה בהווה.

כאשר אתה ניצב בפני שני מניעים או ערכים מנוגדים – למשל, הרצון ליהנות מאוכל טעים מול הרצון לשמור על הבריאות – אתה נמצא בקונפליקט ונדרש להפעיל שיקול דעת. הדטרמיניסט יטען שבמצב כזה "המניע החזק יותר" הוא זה שיכריע אותך בהכרח, ולכן אין לך באמת חופש. אך לשיטתי זוהי הנחת המבוקש. הבחירה היא היכולת שלך להכריע באופן חופשי איזה ערך או מניע לאמץ ברגע נתון, וההכרעה הזו נוצרת "יש מאין". המניעים והיצרים בהחלט משפיעים על הבחירה ומהווים את "המתווה הטופוגרפי" שבתוכו אתה פועל, אך הם אינם קובעים ומכתיבים את התוצאה באופן חד-ערכי.

לו הפעולה שלך הייתה מתבצעת ללא כל מניע, תכלית או שיקול דעת, היא כלל לא הייתה מוגדרת כ"בחירה חופשית" אלא כפעולה אקראית, סתמית ושרירותית (אינדטרמיניזם). הטעות של רבים היא לחשוב שאם לפעולה אין סיבה דטרמיניסטית, היא בהכרח אקראית. אך בחירה חופשית היא מנגנון שלישי ונפרד לחלוטין: אירוע שאין לו סיבה שמכריחה אותו, אך יש לו תכלית וטעם שמנחים אותו.

לסיכום, העובדה שיש לך מניע אינה שוללת את הבחירה, אלא להפך – היא זו שמעניקה לה משמעות. מוטיבציה אינה סיבה פיזיקלית שכופה עליך לפעול, אלא היא תיאור של הרצונות שלך שמתעוררים ומוכרעים על ידך באופן חופשי. אתה הוא זה ששוקל, מחליט לאיזה מניע לתת את הבכורה, ונושא באחריות המלאה על הכרעתך.