בחירה חופשית ואחריות מוסרית

שו”תקטגוריה: מוסרבחירה חופשית ואחריות מוסרית
גוזמבדימוס שאל לפני 2 חודשים

שלום הרב, לאחרונה כמי שחי בקהילה דתית הגעתי למסקנה שרוב האנשים לא באמת בעלי בחירה והכרעה מושכלת לגבי הדרך הדתית שלהם וזה העלה לי תהיות קשות ברמה המוסרית.
לכאורה, סביר מאוד להניח שלג’יהאדיסט הממוצע אין שום בחירה אם להיות כזה (כי הוא כנראה טיפש / שטוף מוח / מאמין באמונה “תמימה” ולכן לא בודק בשכל אידאולוגית), מה שאומר שהוא אנוס לגמרי להיות ג’יהאדיסט ואי אפשר לדרוש ממנו אחריות מוסרית על כך.
אם זה המצב, במידה ותוקפים אותי 2 מחבלים אני אמור לתת להם להרוג אותי, כי הם לא אשמים במעשיהם (אז לא מגיע להם למות) ואם אהרוג אותם מדובר באובדן של 2 חיים מול אובדן שלי בלבד אם יהרגו אותי? כנ”ל ברמה הלאומית במספרים יותר גדולים.
(אני מתגייס ליחידה קרבית עוד מעט, נקווה שלא יהיה רלוונטי)

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 חודשים

יש כמה טעויות בתזה שלך.

  1. לא נכון שאין לאדם שום בחירה. בהחלט יש לו. נסיבות שבתוכן הוא חי ופועל לא מורידות ממנו את האחריות, אלא לכל היותר מהוות טיעון להקלה בעונש. כשתופסים גנב שחי חיים קשים זה לא פוטר אותו אלא אולי מיקל בעונשו. נדמה לי שאפילו אתה כגוזמבה בדימוס (לפי הניק שבחרת לך כאן) יכול להעיד על כך.
  2. למרות שיש לאדם בחירה כמעט בכל מצב, נכון שלפעמים אדם מגיע למסקנות מוטעות למרות שהוא מפעיל את מיטב שיפוטו. אדם שחי בסביבה יהודית או מוסלמית, יקבל החלטות מתוך הנחות אמוניות שונות, וזו באמת תהיה עמדתו. במצב כזה לא נכון לומר שלא הייתה לו בחירה, אלא שהוא בחר בחירה מוטעית והוא אנוס בדעתו. אדם יכול לבחור באופן חופשי באופציה שגויה, וזה לא אומר שלא הייתה לו בחירה. ואכן, מי שאנוס בדעתו (כלומר גיבש עמדה מוטעית ועשה זאת לפי מיטב שיפוטו) פטור מאחריות למעשיו, גם בהלכה וגם בכלל. זהו אונס בדעות. לא פעם כתבתי כאן שאפילו נאצי או איש דעא”ש שהיה משוכנע שהוא פועל נכון אי אפשר להתייחס אליו כרשע. מעשיו מרושעים אבל לא הוא. ראה על כך למשל בטור 372.
  3. אבל כל זה לא קשור לדין רודף. גם אדם שפועל בתום לב וללא אשמה (אנוס) אם הוא מסכן אותי מותר לי להתגונן מפניו. לדוגמה, קטן שרודף אותי, הגם שאין לו שיקול דעת ויכולת לקבל החלטות, מותר וראוי לי להרוג אותו כהתגוננות. כדי להרוג רודף לא נדרשת אשמה אלא רק שהוא יהיה הסיבה לבעיה. מי שמהווה סיבה לבעיה עליו האחריות לפתור אותה, כלומר לשלם את המחיר הדרוש לפתרונה. זה לא עונש אלא נשיאת אחריות, ולכן לא דרושה כאן אשמה.
  4. ברגע שחל דין רודף, אין שום חשיבות לשאלה כמה רודפים ישנם. גם אם יש עשרה קטנים שרודפים אחריי זכותי לפגוע בכולם כדי להינצל. כך לדוגמה, להלכה נפסק שאדם לא רשאי למסור את נפשו להצלת רבים ממוות. העדיפות של חיים רבים על פני יחיד יכולה לבוא לידי ביטוי רק במצב שקול לגמרי (למשל בדילמת טרולי סימטרית, לדוגמה: בדילמה האם להציל אחד או רבים שטובעים בנהר).
  5. זה כמובן הדין במישור של יחיד. במישור הציבורי אדם צריך לשרת בצבא כדי להגן על הציבור, וזה לא דומה לדיון הקודם. זה לא אסור כמו סיכון אישי להצלת רבים אחרים. וזאת משתי סיבות:                  א. בציבור יש חלוקת מחירים. כולם משרתים בצבא וכל אחד עושה זאת בתורו. אחרת כולנו נמות. לכן אין להתייחס לזה כסיכון שלי עבור אחרים, אלא חלוקת סיכונים של כולנו בין כולנו.            ב. כאשר מדובר על משימת התאבדות ממש (ולא רק סיכון), אין רשות להכריח חייל לצאת אליה. זה נכון הלכתית ומוסרית, וכך מקובל באתיקה הצה”לית. מקרה ידוע הוא של יהודה קן דרור, נהג הג’יפ במיתלה, שיצא כמתנדב למשימת ההתאבדות שלו. לכן במקרה שתיארת שבו יש עליך סיכון ודאי באמת גם בשירות צבאי אין חובה לעשות זאת.
  6. לסיום אעיר שאם לא שכנעתי אותך, לדעתי עליך לעדכן את הצבא ואת הוריך. אני מניח שהם כבר יפעלו כדי למנוע את גיוסך לשירות קרבי, שכן אני בטוח שהם לא היו רוצים שתמסור את נפשך כדי להציל את חייהם של שני מחבלים. גם אם הם לא יוכלו להסביר לך את זה באופן רציונלי ומומשג, לאנשים בד”כ יש אינטואיציה מוסרית בריאה, והיא קודמת לרציונליזציות שאנחנו עושים לה. 

שיהיה לך שירות קל, משמעותי, נעים ושליו.

Dor הגיב לפני 2 חודשים

3. לגבי דין רודף מצינו דין של עובר במעי אימו שאם יצא ראשו אסור להורגו ״משמיא קא רדפי ליה״ אז רואים שכן צריך פעולה אקטיבית כדי להרוג אדם ולא מספיק שהוא סתם יהווה סכנה לקיומי

mikyab צוות הגיב לפני 2 חודשים

לא טענתי שלא צריך פעולה אקטיבית כדי להיחשב רודף. על מה אתה מקשה כאן?
אגב, בסוגיא שם זה לא פשוט בכלל. ראשית, ברמב”ם משמע שגם בעובר הורגים אותו מדין רודף, והרי גם עובר אינו עושה פעולה אקטיבית (אמנם לדעתי אין זו כוונת הרמב”ם. הוא מדייק וכותב “כרודף”, ואכ”מ).
מעבר לזה, כשהעובר הוציא את ראשו אז יש סיכון הדדי. כמו שהוא מסכן את האם היא מסכנת אותו. לכן שם קשה לדבר על דין רודף. ולא בהכרח בגלל שחסרה פעולה אקטיבית. אם יהיה אחד שמסכן אותי בלי שאני אסכן אותו אולי הוא כן ייחשב רודף גם בלי פעולה. אמנם מלשון הגמרא משמע שזה בגלל שהרדיפה היא משמיא, אבל יש לדחות. אבל כל זה רק לפלפולא, שכן לא טענתי כאן אחרת ותשובתי לא מניחה שלא צריך פעולה אקטיבית.

Dor הגיב לפני 2 חודשים

״
אבל כל זה לא קשור לדין רודף. גם אדם שפועל בתום לב וללא אשמה (אנוס) אם הוא מסכן אותי מותר לי להתגונן מפניו״ זה מה שהבנתי ממה שהרב כתב .

Dor הגיב לפני 2 חודשים

״כדי להרוג רודף לא נדרשת אשמה אלא רק שהוא יהיה הסיבה לבעיה״ אשמח אם הרב יסביר למה התכוון

mikyab צוות הגיב לפני 2 חודשים

הבנת לא נכון. דרושה פעולה של האדם אבל לא דרושה אשמה. בדיוק לזה התכוונתי, כמו במקרה של קטן רודף. בשביל זה הבאתי את הדוגמה של קטן.

EA הגיב לפני 2 חודשים

אכן לפי רב הונא לא דרושה אשמה אלא מעשה תקיפה.
אולם, לפי מה שהסברת כאן https://mikyab.net/posts/75941#comment-64666,
שזכותו של נתקף לחיים מצדיק את הריגתו של תוקף שאינו אשם, לכאורה אותו דבר גם לגבי מי שאינו עושה מעשה תקיפה אלא רק מהווה גורם מסכן לחייו של מישהו ?
למה, מבחינה נורמטיבית, העובדה שיש מעשה תקיפה או לא משנה את חלות הדין של רודף ?

מיכי הגיב לפני 2 חודשים

נכון. זה מה שכתבתי כאן. אבל זה לא פשוט. ראה בדיון על עובר שהוציא ראשו.

Dor הגיב לפני 2 חודשים

אז אם הבנתי נכון כדי שיחול על אדם דין רודף מספיק שהוא יעשה פעולה שתסכן אותי גם אם הפעולה נעשית בתום לב אך בכל זאת צריך פעולה ולא מצב של משמיא קרא רדפי ליה שהפעולה עצמה נעשית בעל כורחו?

EA הגיב לפני 2 חודשים

(אם אפשר לי לענות:) בדיוק.
לדוגמא, נגיד שראובן דוחף את שמעון מהגג כך שהוא יפול על לוי למטה ויהרוג אותו, אסור ללוי להרוג את שמעון (נניח שזה הדרך היחידה שיש לו לשרוד) כי הוא לא עושה מעשה רדיפה (וגם לא אשם), הוא כמו אבן בעצם זה כמו שראובן היה זורק אבן על לוי.

Dor הגיב לפני 2 חודשים

אסור להורגו לפי מה שהרב הגדיר .מותר לך להרוג רק אחד שעושה מעשה גם אם המעשה נעשה בחוסר דעת אונס וכו׳ אבל אם הוא אינו עושה מעשה אז יש לו דין של עובר שאם יצא ממעי אימו אסור להורגו שמשמיא קא רדפי ליה ( בלי להיכנס לדיון לגבי העובר מה שהרב הביא למעלה (

mikyab צוות הגיב לפני 2 חודשים

כתבתי שני דברים, ואחזור עליהם שוב: 1. בתשובתי הנחתי שרדיפה היא מעשה, וכך עולה מפשט הגמרא משמיא קרדפו ליה. לכן דחיתי את הקושיא על דבריי. 2. אבל לעצם העניין פקפקתי האם באמת נדרש מעשה. הדוגמה של לוי שמשליך את שמעון על ראובן היא דוגמה טובה. לדעתי יש היגיון רב בכך שראובן יהרוג את שמעון כדי להינצל. הוא מהווה סיכון עבורי גם אם אין לו אשמה. אגב, כשהוא יפגע בי הוא יהרוג אותי, ובמובן הזה הוא גם עושה מעשה במובן כלשהו. זה מדגים היטב את הפקפוק שהעליתי. מה שתוס’ ביבמות כותב הוא שאם אדם נזרק מהגג על אדם שנמצא למטה, הנול לא צריך להטות את עצמו ולמות כדי להציל את מי שלמטה כי הוא לא אשם בכך. אבל זה דיון שונה.

EA הגיב לפני 2 חודשים

Dor ראה מאמר הגנה עצמית כנגד תוקף חסר אשמה ודרישת המודעות לקיומו של סייג פלילי: עיון בשתי סוגיות תלמודיות של שי ווזנר

השאר תגובה

Back to top button