בעניין עד מדינה
שלום הרב מיכאל
קראתי את הכתבה בענין עד מדינה.
אני בודקת מעט ענין זה בדין העברי, ומבקשת לברר האם, בסופו של דבר, תמצית עמדתך הינה כדלקמן:
1. ניתן להכשיר עדות עד המדינה על פי ראשונים הרואים בעד נוגע בדבר כחשוד לשקר (ולא כפסול בגופו), וחשד לשקר ניתן לאיין בראיות נוספות (ככל שקיימות).
2. במערכת המשפט האזרחית פועלים על פי דינא דמלכותא ולא על פי ההלכה.
3. הרשבא ונוספים התירו בעת הצורך וכשלא פוסקים על פי דין תורה לסטות מדיני הראיות .
4. אף ״שמוסר״ אסור על פי התורה, יתכן שתוצאות דין המוסר מבטלות את היות עד המדינה נוגע בדבר וממילא מאפשרות לקבל את עדותו.
5. פלגינן דיבורא , ובתנאי שאין ראיות אחרות שעל פיהן ניתן להרשיע את עד המדינה. כלומר, אם יש ראיות נוספות להרשעת עד המדינה, אזי לא ניתן לעשות פלגינן דיבורא בעדותו. הוא לא יוכל להיות עד מדינה, קרי לקבל הקלה / פטור בדינו בתמורה לעדות נגד העבריין העיקרי בנסיבות בהן עד המדינה מורשע על פי ראיות אחרות / נוספות ולא על סמך עדותו.
6. דין תורה טהור אינו מאפשר להרשיע. לכן אין מנוס אלא לדון שלא על פי דין תורה .
7. גם אם נאמר שעד מדינה נוגע בדבר ופסול בגופו, אם מסתלקת הנגיעה סר פסול הגוף וממילא ניתן לקבל את עדותו.
(לא הבנתי כיצד מסתלקת הנגיעה לפי עמדה זו.
בנוסף, לא הבנתי בנקודה זו גם את הנפקמינא לפיה הדבר משליך על עדותו לחובת עצמו אך לא מועיל כשיש ראיות מסייעות).
תודה רבה
שלום נ'.
מקווה ששלומך טוב.
לשאלותייך, אני כב לא זוכר מה שכתבתי, אבל איני זוכר את 4. לגבי 5, גם אם יש ראיות צדדיות נגדו, בי"ד מכין ועונשין שלא מן הדין ולכן יש מקום לשיקול דעת גם לקולא לגבי ענישתו. בפרט שכאן לא מדובר על ענישה של תורה.
הייתי מוסיף שגם בי"ד הלכתי יכול לדון שלא מן הדין ולקבל עדות פסולה בעת הצורך (כמו עדות נשים). אולי זה סעיף 6.
לגבי הסתלקות הנגיעה, איני זוכר מה התכוונתי שם, אבל אולי אם מתברר לנו שעדותו אמת, כלומר שכאן הוא לא משקר, אז דין נוגע לא מעכב (כמו שכתבו הראשונים לגבי סילוק נגיעה במיגו). זה מחזיר אותנו לסעיף 1.
אם משהו לא ברור אנא העתיקי את הקטע הרלוונטי ואז אוכל להיזכר.
כל טוב ולהתראות,
מעבר לזה, כמובן שאין שום דין מוסר על עדות בפני בימ"ש של המדינה. זו תפיסה פשטנית וטיפשית למדיי בעיניי.
שלום הרב מיכאל,
ברשותך משתפת אותך במחשבה הבאה:
בהנחה שבית דין מכים שלא מהתורה ויש להם לפי הרשבא סמכות לקבל עדות פסולה כגון קרוב או אישה או עדות יחידה,
ובהנחה נוספת לפיה טעם הפסול בנוגע בדבר הינו חשד לשקר (ולא מדין קרוב אצל עצמו -שאז ניתן לפתור הבעיה באמצעות סמכות בית הדין כאמור),
ובהנחה שאין ראיות תומכות לעדות המדינה כלומר זו רק עדותו שלו (ולכן לא ניתן לברר פוזיטיבית שאינו משקר),
מתעוררת שאלה האם סמכותו האמורה של בית הדין הינה כה גורפת עד שיכולה לבסס הרשעה על יסוד עד החשוד שהוא משקר. שהרי גם הרשבא לא התייחס לעדים שיש בגופם פסול של שקר אלא קטן אישה וקרוב ועד אחד.
במילים אחרות: היקף סמכות בית הדין לקבל ראיות פסולות לא ברור לי בשלב זה במלואו, ולכאורה ככל שעד המדינה נוגע בדבר מדין חשד לשקר ואין ראיות נוספות- איני יודעת אם ןכיצד ניתן להכשיר עדותו.
תודה רבה
שלום נ'.
לחשד שקר יש שני צדדים שלכאורה הפוכים אבל בעצם הם שני צדדים של אותה מטבע: מחד, אם אכן יש חשד אין אפשרות לקבל את עדותו באמצעים פורמליים (כך כתבו הראשונים לגבי גזלן בעדות אישה, שם הכשירו את כל העדויות הפסולות אבל לא את החשודים לשקר). מאידך, אם במקרה מסוים נוצר מצב שהחשד לשקר לא קיים אזי אין שום מניעה לקבל את עדותו. לכן בפסולים מחמת שד שקר הכל תלוי בשאלה האם בפועל יש חשד שקר במקרה המסוים הזה, ואין משמעות לקביעות של ראשונים או אפילו של הגמרא עצמה שקובעות שאדם מסוג כזה או אחר חשוד או לא חשוד לשקר. זה תלוי בהערכת המציאות של הדיינים העוסקים במקרה הספציפי שלפנינו. כך למשל הכשירו הרבה פוסקים מחללי שבת לעדות, מפני שבימינו הם לא חשודים לשקר (הם לא עברייניים ערכיים אלא פשוט לא מאמינים ולא מחוייבים להלכה).
ככל שידיעתי מגעת אף אחד לא מעלה בדעתו לקבל עדות של עד מדינה בלי סיוע בלתי תלוי. כל ילד מבין את ההטיות והחשדות בעדות כזאת.
מעבר לכל זה, כמובן שמוסדות המשפט במדינה ממש לא מוטרדות מקביעות ההלכה, ולכן הדיון לא ממש מעשי כמובן. מאידך, הם עצמם לא יקבלו עדות שבעיניהם חשודה כשקר, גם אם הם לא מחויבים להלכה. לכן ההנחה היא שאם החליטו לקבל את העדות הם מעריכים שאין חשד שקר, ובמצב כזה גם מבחינת ההלכה אין מניעה לקבל את העדות.
תודה רבה על התשובה המפורטת.
שאלתי אינה מכוונת כלל למוסדות המדינה.
ובסוף – אם ניתן לברר בדרך זו או אחרת שלא שיקר – ניתן לקבל מכח סמכות בית הדין לחרוג מדיני ראיות.
ואם אין שום ראייה תומכת בגרסתו ממקור עצמאי שתאפשר לברר והחשד המובנה לקיום שקר לא הוסר – מן הסתם לא ניתן לקבל את העדות.
בסוף בסוף זה כמו הדין הישראלי – עד מדינה חשוד שמשקר ולכן נדרשת , על פי החוק – סעיף 54א לפקודת הראיות – ראיית סיוע שזו ראייה חזקה ממקור עצמאי. בלעדיה לא ניתן להרשיע.
תודה על הדברים – זה עשה לי עוד סדר במחשבה.
תודה רבה
בדיוק זה מה שכתבתי, ולכן אני טוען שגם בהלכה וגם בחוק מדובר על שכל ישר. כשיש חשד שקר לא מקבלים את העדות, וכשיש סיוע שמסיר את החשד מקבלים.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer