בת קול לגבי עובדות
אני לא בדיוק יודע מה זה בת קול כמו זאת שיצאה ואמרה בתנורו של עכנאי שהלכה כרבי אליעזר.
אם בת קול יוצאת ואומרת שחתיכה פלונית היא מבהמה שהיה נקב בריאה (באופן שלהלכה טריפה), וזה במקום ספק, או נגד חזקה, או נגד עד אחד, או נגד שני עדים, האם גם בזה אומרים לא בשמים היא או שזה רק גילוי מציאותי שאינו נוגע לתורה עצמה ואם זה באופן שהבת קול נאמנת עלינו אז יהיה אסור לאכול והאוכל בעדים והתראה לוקה.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
א. כתבת שאתה נוטה לפרש בת קול הבנה פנימית חזקה. אם כן מהו שדחה רבי יהושע את בת הקול (שהלכה כרבי אליעזר) ואמר "לא בשמים היא"? אם פתאום כולם הבינו שרבי אליעזר צודק אז זאת דעתם ואין שום מחלוקת. הייתכן שאדם (ג.א. מור למשל) יאמר אני מבין באופן פנימי חזק שהאמת כך וכך אבל לדעתי האמת היא אחרת? אולי זה יכול לקרות אם יודע שנתנו לו כדור שמשנה מחשבות.
ב. בגמרא סוטה לג מנסים להוכיח שמלאכי השרת יודעים לשון ארמי מכך ששמעון הצדיק שמע בת קול מבית קודש הקודשים בלשון ארמי. לכאורה מפורש שהם הבינו שיש גם בת קול שהיא קול ממלאך ולא הבנה פנימית (או קול אנושי מפה אנושי שהקב"ה זימן). גם אם נפרש שם בגמרא את הדחייה "בת קול שאני" שבת קול איננה קולו של מלאך ולכן דווקא בת קול תיתכן בלשון ארמית, עדיין מפורש שיש "לשון" לבת קול וזאת אומרת שלא מדובר בהבנה. ואם לא מדובר בהבנה פנימית אלא שפתאום נפל בליבם משפט מנוסח אז לכאורה זה כבר זהה לחלוטין לקול טרנסצנדנטי. איך אתה מפרש את הגמרא שם?
א. שאלה יפה ומחודדת. יש פרשנות כזאת לבת קול (דומני שהרב מרגליות מביא אותה). במקרה הזה לכאורה לא ייתכן שכל הנוכחים קיבלו תובנה כזאת. לא ייתכן אפילו שכולם פרט לרבי יהושע קיבלו את התובנה הזאת, אחרת הוא היה במיעוט ודעתו שלא משגיחים בבת קול הייתה נדחית. מעבר לזה, כעת אני חושב שלפי הפרשנות הזאת אי אפשר בכלל לומר שלא משגיחים בבת קול, שהרי אם זו ההבנה שלנו אז ברור שנלך איתה. אחרי מה אחרת ניתן ללכת?
ואולי הבת קול הייתה הבנה פנימית של כולם שר"א הוא החכם הגדול ביותר והקב"ה עמו. הרי אלו באמת היו הראיות שם, לגופו של אדם ולא לגופה של סוגיא. ולא הולכים אחרי בת קול כזאת אלא אחרי מה שחושבים בסוגיא עצמה.
לולא האפשרות הזאת, המוצא היחיד שאני רואה הוא שהסיפור הזה באמת מתכוון לבת קול במובנה הטרנסצנדנטי, אלא שהוא לא היה ולא נברא. כל עניינו הוא אגדה שמטרתה ללמדנו שהתורה בידינו ואל לנו לצפות לסיוע מלמעלה. וגם אם מישהו יטען שקיבל סיוע אין להשגיח בו.
כעת אני נזכר שגם לגבי ביטויו של הראב"ד בעל ההשגות "רוח הקודש הופיעה בבית מדרשנו" התפרש אצל הרב מרגליות שם שמדובר בתובנה פנימית. ואולי זה נאמר שם רק לגבי זה?…
בירושלמי שבת פ"ו ה"ט מובאות דוגמאות להליכה אחר בת קול. שם רואים שלכאורה לא מדובר בקול טרנסצנדנטי אלא בתובנה שמופיעה אצלנו מתוך הקשר מוחשי. אמנם יש שם ממד של כישוף (מסיקים מסקנה לא לרדת לבבל ללמוד משמואל כי שומעים תינוקות של בית רבן שלומדים את הפסוקים "שמואל מת" בספר שמואל). ואולי זה מסביר לנו מהי הבת קול. מדובר בתובנה שעולה מתוך הקשר שנתקלנו בו באקראי, סוג של כישוף. לא הולכים אחריו בהלכה. ובאמת בירושלמי שם משמע שיש דעות שביומיום כן הולכים אחרי זה, ואין בזה משום לא תנחשו וכו'. ויש לפלפל בזה.
ב. לפי הפירוש שהצעתי אולי אפשר להבין שזה אכן תלוי בניסוח. שמואל מת זו לא מחשבה אלא משפט מנוסח. וכך גם בשאר הדוגמאות שם הן תלויות בלשון.
אמנם כל זה צל"ע.
בתשובה למעלה צידדת לתלות דין גילוי מציאותי מבת קול בדין חלומות שאינם מעלים. אולי ג"ז רק בבת קול סובייקטיבית של הבנה פנימית. אבל בבת קול פומבית שמעתי היום מת"ח ראיה שבגמרא יומא ע"ה בדור המדבר הכריעו דיני ממונות לפי המן (מנה של עבד ירדה בבית רבו וכך יודעים למי הוא שייך) ולכאורה הדברים שווים. ובכ"א מסתמא הכל עניין של מידת האמינות והוודאות כמו שכתבת שם (ולי נראה שגם בחלום אם מישהו מאמין לחלום חייב לנהוג לפיו וה"ה לבית דין).
עסקתי בזה במאמר הנ"ל. כשיש אינדיקציות אובייקטיביות לאמינות החלום.
שם ובטור 374 אמרת (לפי הרמב"ם) שחלומות אינם מעלים אפילו כשיש אינדיקציות אובייקטיביות כי זה במרחב הסובייקטיבי. כאן בתשובה צידדת להשוות בת קול לחלומות. אבל אם בת קול היא משהו פומבי ואמין אובייקטיבית אז יותר סביר להשוות בת קול למן במדבר. לא כך?
אם זנ קול שיוצא וכולם שומעים אותו אז זה אובייקטיבי. אחרת זה כמו חלום ולשיטת הרמב"ם אין להאמין לו. ואולי חלום שמופיע אצל כולם שאני?…
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer