דבר שאינו ברשותו
שלום וברכה!
מפורסמת מחלוקתם של בעל המאור והמלחמות האם יש בכוחו של הנגזל להקדיש את החפץ כאשר הגזלן איננו מסרב. האבנ"מ (כח, יג) טוען שאף הרמב"ן מודה שלגזלן עצמו ניתן להקנות את החפץ, משום שאצל הגזלן החפץ הוי דבר שברשותו.
לכאורה מוכח מדברי האבנ"מ הללו שאינו ברשותו, איננו דין בהקדש או בבעלות, אלא בהלכות קניינים. יש להוסיף שמשמע מדבריו שהחסרון איננו מצד המקנה אלא מצד הקונה שאיננו יכול לקנות חפץ אשר בסופו של דבר לא מגיע אליו ועל כן כאשר החפץ כבר נתון ברשותו של הקונה אין בכך בעיה.
אם הבנתי נכון את דברי האבנ"מ, לכאורה יש להקשות על דבריו דהרי עיקר דין 'אינו ברשותו' נאמר גבי הקדש, והרי גם בהקדש כל היכא דאיתיה ביה גזא דרחמנא איתיה והחפץ נמצא ברשותו ואם כך מדוע לא ניתן להקדיש את החפץ?