דרשות חזל
לצורך דיון יעיל כדאי להביא דוגמה קונקרטית. ככלל, כשיש מו"מ זו אינדיקציה לכך שלא מדובר באסמכתא, אם כי מחמת הדוחק הראשונים והאחרונים לפעמים כותבים שבכל זאת זו אסמכתא. אבל ייתכן שבמקור זו הייתה דרשה גמורה, והגיעו למסקנה שזו אסמכתא בגלל קושי כזה או אחר (ןולא בהכרח צריך לקבל את המסקנה הזאת). לפעמים יש גם מחלוקת האם זו אסמכתא או לא.
לגבי השאלה מהי אסמכתא, בפשטות זה רק אמצעי עזר לזיכרון או ביטוי ספרותי. אבל כמה ראשונים (כמו הריטב"א למשל) כתבו שיש באסמכתא משהו מהותי: זה מבטא את רוח הפסוק גם אם לא ממש נלמד ממנו.
תודה
הנה דוגמא הגמרא בכתובות דף.ז עב מביאה פסוק לברכת חתנים שזה דרבנן ה ' ממקור ישראל עכשיו יש שם משא ומתן מה יעשה המאן דאמר השני עם הפסוק וזה לא מובן עם זה אסמכתא בעלמא
זו דוגמה לסתור. ראשית, מדובר בפסוקים מהנ"ך. שנית, ברור שמדובר במדרש ולא באסמכתא. ולכן באמת שואלים מה דורש מהפסוקים הללו כל אחד מהחולקים.
מעבר לזה, הגמרא ערבבה כאן מדרשי אגדה, ולכן בכלל הייתי אומר שהמו"מ והצריכותות הללו הן בעיקר לתפארת המליצה ולא שיש כאן קשיים ותירוצים של ממש. ו רק צורה להציג את הדרשות השונות. ובפרט ראה שם לגבי עמוני ולא עמונית, שבפשטות הוא מהלמ"מ ולא מדרשה (ראה יבמות עז-עח. אמנם ראה בחת"ס בכתובות שם).
מה הכוונה לתפארת המליצה
רוצים להציג את הדברים הללו, ותולים זאת בפסוקים, ואפילו בונים מו"מ מה יעשה חכם פלוני עם פסוק אלמוני וכו'.
איך ניתן לסמוך על דרשות חז"ל אם ידוע שיש נוסחים שונים למקרא שאף קדומים מנוסח המסורה שבידינו? הרי ייתכנו שאותם דרשות מהמידות מתבססות על מילים שגויות שמקורן בטעות?
ייתכן. הולכים אחרי חזקות כמו בכל ספק בהלכה. מעבר לזה, הנוסח שהיה לפני חז"ל קדום לזה שלפנינו.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer