הבחנה בין תורה בחפצא ותורה בגברא

שלום רב. קשה להכליל, אבל נראה לי שהרבה מזה הוא תובנות אישיות. זה לא חפצא של תורה אבל זה יכול להיות תורה בגברא (אם זה מועיל לך, אז זו תורה לא פחות חשובה מהתורה שבחפצא). ייחודה של תורה בחפצא אינו בחשיבותה אלא שהיא בחפצא, כלומר מעמדה הוא אובייקטיבי בלי קשר לשאלה אם זה מדבר אליך או לא. משא"כ בתחום המחשבה. אני חושב שמותר ללמוד זאת בתשעה באב (מה עוד שבאמת הלימוד הזה רחוק מלשמח אותי. אבל זה כמובן טעם אישי). אם כל הבנה של התורה היא תורה, אז גם לימודי פיסיקה הם תורה. דומני שהם מלמדים אותנו המון על בריאת העולם, הרבה יותר מאשר הוורטים של מפרשי התורה. אינטואיטיבית זה נראה לי לא סביר. אני חייב כאן לציין שאחד ממאמרי בנושא נכתב כתגובה למאמרו של הרב דרור פיקסלר שטען בדיוק את זה. בהחלט אפשר ללמוד מהמו"נ כל מיני דברים חשובים. גם מקאנט ומדוסטוייבסקי. דברים חושבים אין פירושם חפצא של תורה. אחרת הפכת את כל מחלקות ופקולטות האקדמיה לישיבות.
——————————————————————————————
שואל:
 
אבל יש הבדל בין דבר שעומד במנותק ואפשר להשתמש בו לצורך מצווה וכו' לבין דבר שנאמר תוך עיסוק בעובדות היסודיות של התורה…
כמו שספר שערי יושר נחשב חפצא של תורה אף שעוסק בניתוח הגיוני להבנת דיני תורה, ניתוח פילוסופי של עקרונות התורה (האלוקות, ההתגלות וכו') גם ייחשב (זו בעצם תאולוגיה ולא פילוסופיה)… הבנה פילוסופית שאבד שעברה מן העולם היא כמו דעה בגמרא שנדחתה… (אמנם התחום הרבה יותר רחב, אבל זה לא משנה את העיקרון)…
השאלה היא האם ה'מחשבות' מובאות כדי להבין את התורה, או שעומדים לעצמם… מה ההבדל בין הבנה הגיונית של מושג הבעלות בתורה, שהוא דין מסויים בתורה, לבין הבנה הגיונית של האלוקות, דרך להגיע אליה, התגלות, משמעות המצוות, מטרתם וכו'… שניהם ניתוחים שעוסקים בדברים שמקורם בהתגלות…
——————————————————————————————
הרב:
לי לא נראה לחלק לפי הכוונות. תורה בחפצא לא תלויה בכוונות. זו בדיוק המשמעות של המונח "חפצא". אולי לאדם שלומד יהיה שכר כלומד תורה, אבל תורתו אינה חפצא של תורה. אני מבין שסברתך שונה. בסדר גמור.
——————————————————————————————
שואל:
 
סליחה על הטרחנות, אבל אני עדיין לא מבין מה החילוק בין סברות בגדרי מיגו לבין סברות בטעמי מצוות, התגלות השם וכו'…
חפצא של תורה זה לכאורה רק מה שהתקבל ישירות, כגון המקרא, ואפשר גם ההלכה… גם ההלכה איך שהולכת או מתפתחת- סו"ס דנים ביישום של אותה הלכה בימינו… 
עסק עיוני בתלמוד זה כבר בגברא, איך אדם מבין את ההגיון של אותה הלכה…
זה כמו עסק עיוני על מה כלול באותה התגלות… או בנוסח אחר, אפשר שאנו בעצם מנתחים את פרשת יתרו (מעמד הר סיני)…
 
וכבר דנה הגמרא בסוגיית ברכת התורה האם יש לברך אר על מקרא, משנה (שזה בעצם הלכה) או אף תלמוד… ונפסק שמברכים גם על תלמוד..
 
אין כוונתי לכוונה שהדבר נלמד או נכתב (ספר פיסיקה שכל כמה שורות כתוב 'מה רבו נפלאותיך השם'), אלא מה הוא עוסק… האם הוא מנסה להסביר את העובדות (יהיה זה עצם ההתגלות או המצוות עצמם, כמו שעושה ההלכה), או שעוסק סתם בהשערות
——————————————————————————————
הרב:
סברות בגדרי מיגו הן פרשנות למושג מיגו שהוא חלק מדיני הראיות וממצוות בצדק תשפוט עמיתך, לא תגזול וכו'. סברות בטעמי המצוות או התגלות ה' אינן פרשנות אלא הגיגים. הן לא עמדות באותם מבחנים ולא נאמרות באותה רצינות. לא הת]תחה שם דיסציפלינה ואין על כך מסורת שהולכת ונבנית. כל הוגה אומר מהגיגי ליבו. אבל קשה לי להאריך בזה כאן. כתבתי על כך בכמה מקומות שדומני שכבר הפניתי אליהם, וארחיב עוד בספרי.