הגדרת המידות הטובות

אני מציע שמידה טובה היא מידה שעוזרת להוספת חיים באדם ובעולם. לדוגמא: גבורה או אהבה הן מידות טובות כיוון שהן מוסיפות חיים (לגבורה יש פוטנציאל להתגברות על סכנות המציאות ולאהבה יש פוטנציאל להענקה לאחר), חולשה ושנאה הן מידות רעות כיוון שהן מורידות חיים.

השנאה גם היא מסייעת מאד להתגבר על מכשולים וסכנות. גם השאפתנות והתחרות. וכמובן גם הדחף לכבוד ועשיית שם, עשיית הון וכו'.

אתה מזכיר לי שפעם חשבתי שכל היצרים עניינם הגדלת עצמי. יצר המין הוא הולדת צאצאים שמממשיכים אותי. יצר הממון והכבוד גם הוא הגדלה שלי במובנים שונים. יצר החיים הוא המשכת קיומי. בסופו של דבר נדמה לי שגם זו סוג של טאוטולוגיה.

א. מה שכתבת נשמע טוב, מה רע בטאוטולוגיה ? הסברת למה נועד היצר הזה.

ב. אז מה ההגדרה של "מידה טובה" ?

א. זו טאוטולוגיה כי המונח "עצמי" כאן בפשטות לא מוגדר (הוא כולל גם ממון וכבוד וכו') אלא דרך הגדרת היצר (העצמי הוא מה שהיצר שואף להגדילו). לכן יש כאן מעגליות או טואטולוגיות. זו גם התחושה בהגדרה שלך.
ב. לדעתי אי אפשר להעמיד אותה על משהו מחוצה לה. כבר קאנט נזקק למעגליות כשהוא עוסק במעשה הטוב ומעמיד אותו על הרצון הטוב. ככל הזכור לי, את הטוב עצמו הוא לא מגדיר.

יכול להיות שלא ניסחתי את שאלתי בצורה טובה.
אני שואל את עצמי "איזה אדם ראוי להיות" ? מהם תכונות האופי שצריך לפתח מבחינה מוסרית, האם להיות אדם בעל ביטחון עצמי זה טוב או לא, האם להיות אדם עם נטייה לאהבה זה טוב או לא וכו'.

לכאורה התשובה "הרצון הטוב הוא הטוב היחיד" לא מקדם אותי לתשובה מהו •• האופי •• הטוב.

הרב מיכי, אשמח לקבל תשובה לתגובה האחרונה.

עניתי ולא ברור לי אנא פרחה תשובתי.
אין פלא שזה לא עונה לך כי אין הגדרה לט מעגלית. אני יכול לתת רשימה ( חלקית ) של תכונות טובות לדעתי, אך ללא נימוק. זו לכל היותר הגדרה אקסטנסיבית (דרך ההיקף) ולא תכנית. מה זה יועיל?
מעבר לזה, כמעט בכל תכונה יש טוב. זו יותר שאלה של מינון ויישום (כמו ברמב"ם על דרך האמצע).
לכן לדעתי זו שאלה לא מוגדרת/מעניינת/קונסטרוקטיבית.

הבנתי, יישר כח ותודה רבה.